נושא האפוד תקצ

וכה היו דבריו חולי האשה. הזאת הוא ישן נושן וע"כ לא הי"ל להנשא כלל שאפילו אם תתרפא הנה בשובה להזדווג יחזר לה החולי, ועוד ספרה האשה המעידה לפני המורה שהאשה הנשואה אמר לה שלפני שתי שנים עשו לה ניתוח (אופיראסייון) ומאז היא חולה והלכה לדרש אל רופא פ' ואמר לה שיש לה קאטאר (חולי בבית הסתרים) את"ד המכתב ולפי מ"ש בשאלה היא שהב"ד שאלו מהאשה בעלת דבר אם אמת היה שהלכו שתיהן יחד לפני הרופא ואם דבר הרופא כדברים האלה והיא השיבה שהאמת שהלכו שמה אך לא הבינה מה שדבר הרופא לה כי איננה מבינה באופן שאין כאן הכחשה רק כמו שהעידה המעידה שאמרה לה האשה שנעשה לה נתוח האברים ושמאז היא חולה הכחישה במקצת שאמת שהגידה לה על הנתוח אך לא אמרה לה שהיא חולה עדיין ואדרבא מאכלה בריאה. ובעמדי לעיין מכתב קב"ע הנז' נולדו לי ג' ספקות אחד כי המעידה היא אשה שפסו' להעיד וכמ"ש מרן בחה"מ סי' לה' סי"ד והן שני כי היא מעידה ששמעה מפי הרופא והו"ל עד מפי עד דפסול וכמ"ש מרן סי' פ"ח ס"ח. יבא השלישי דלא נתקבל העדות בפני האשה והו"ל קב"ע שלא בפני בע"ד

י על הספק ה"א זאת מצאנו להתה"ד בסי' שנ"ג שכתב דבמקום דלא רגילי להיות אנשים רק נשים כגון בבה"כ של נשים נאמנות הנשים להעיד על המקומות אפי' להוציא ממון ושכן מצא מועתק מפסקי גדול דנאמנות הנשים להעיד לאשה שאלו הבגדים לבשן בחיי הבעל וראייתו מההיא דקידושין דע"ד ד"ג נאמנין על הבכור חיה לאלתר ועי"ז מוציא ה' סלעים לכהן י"ש והיא הפך מ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קכ"ב לענין מקומות בה"כ דעדות נשים ואפי' אלף וכולן שוות בעדות אחת אין עדותן עדות ואע"פ שאנו מחזיקין לענין פי ב' בבכור שאני התם לפי שא"א זולת זה שאין האנשים מילדות את הנשים וראיה לדבר ותקח המילדת והקשר על ידו שני אבל כאן הרי אפשר ע''י אנשים בעדות מכר או מתנה ומרן ב"י בסו"סי ל"ה הביא דברי שניהם וכתב דזו היא שיטת הרמב"ם בפ"ח מה' נזקי ממון ושדברי התה"ד אין נראין בעינו עי"ד וכ"כ מור"ם שם בהגה וממרוצת דברי הרב"י נראה דמוהרי"קו בשו' ק"ב קאי כס' התה"ד. אולם מוהר"ש הלוי סי' ל"ח כתב דגם מוהרי"קו אינו מסכים לדינו של התה"ד שלא כתב מוהרי"קו שיש להאמין נשים רק בהכאות וחירופין (דאע"ג שיש בהם צד ממון וכמבו' בדברי הכל בו שהביא שם דיש תקנת ר"ת ליתן המכה כ"ה זהובים מ"מ כיון) דהדבר בא פתאם שא"א להזמין עדים מקודם אבל במקומות בה"כ לא והעלה דמאחר דהרשב"א דחה ס' זו א"ל דאילו היה רואה התה"ד ס' זו של הרשב"א אולי היה חוזר בו וכו' עי"ד. ואנכי לא ידעתי ועפר ואפר תחת כפות רגליו לא זכינו לירד לסוף דעתו דהא התה"ד סמך עצמו אפסקי גדול שכתב דנאמנת אשה להעיד לאלמנה אלה הבגדים לבש בחיי הבעל משום דאין האנשים רגילים להסתכל בבגדי נשים והביא ראיה מההיא דחיה י"ש (ועי' כנהג הגב"י סק"י דהביא כן משם הרדב"ז) וכיון דהת"הד מצא לאחד מן הגדולים שכ"כ איך אפשר לומר דאילו ראה תשו' הרשב"א היה חוזר בו דמי יודע מי הוא הגדול הזה (אחז"ר ראיתי להג' יאודה יעלה בחיו"ד סי' קצ"ו שהביא דברי התה"ד ודברי הרשב"א המנגד עי"ד) ואע"ג דהרשב"א קאי למקומות בהכ"נ והגדול קאי אבגדי אשה אין סברא לחלק דמ"ל זה ומ"ל אותו עיקר הילפותא הוא מההיא דחיה כי לפי דעת הרשב"א אין ראיה מחיה דדוקא שם נאמר דין זה שא"א בלתה דאין האנשים מילדין את האנשים וכמבו' בדבריו ואנא קחזינא לה' משכנות הרועים מ"ט אות ס"ה שהביא ג"ך משם תרין אריוותא מוהר"ש הלוי בסי' לה' וה' מוהרח"ש בס' חו"ת ח"א סי' כ"כ שכתבו דאי הוה שמיע להת"ד ההיא חשו הרשב"א הוה הדר ביה מה גם בהגלות נגלות דעת הרמב"ם והר"ם מסרקסטא והרא"ש והטור מאן חשיב לאפקועי ממנא בעדות הנשים נגד האדירים האלה עי"ד וגם עליו יעבר כוס התימ"ה דלא עלה על לב מ"ש

ומכל מקום עיניך תראנה דהר' משכה"ר לא אזר חייל לדון הפך התה"ד כי אם בעבור דנ"ד היה לא פוקי ממונא מה גם דאינהו אזלי בתר הוראות מרן אך אם יהיה הדבר להפך דאנו באים לאחזוקי ממונא ע"ש עדות נשים וע"י ס' האדירים הרבנים אנו באים להוציא מיד המוח' מודו גם הם דאין בנו כח להוציא מידו באשר התה"ד אתו ואינו יחיד בדבר הזה וכמו שכ"כ מוה"ר ב"ד ז"ל בחה"מ סי' ו' ד"ז ע"ג דהמוח' יכו"ל קי"ל כמ"ד דהוי פלוגתא וקי"ל כמ"ד דמכשיר אשה יעוש"ב ולא אכחד דגם על הרב"ד יש לתמוה דנדחק הרבה לומר תרי קי"ל ולמצא עזר לס' התה"ד מדברי מוהריק"ו כדי שלא ישאר יחיד בדבר הזה ומדוע לא יבאר דתרי גברי רברבי נפקי הכא אותו גדול והתה"ד ואם ריק הוא ממני וזה ברור. נקטין דבמקום דרגילי נשים אע"ג דאיכא אופן שהיה אפשר ע"י אנשים איכא מרבוואתא דסברי דמדינא מקבלין עדות נשים ומצי המוח' לומר קי"ל כוותייהו. וראה זה חדש שמצאתי להג' ר' האיי ז"ל בתשו שערי צדק ח"ד ש"ד סי' ל' ד"ס שכתב וז"ל ולענין מה שאין זה רוצה להאמין לדברי הנשים המילדות אין הדין לשמוע לדברי הנשים דהנאמנות אינו אלא להחמיר אבל לא להקל וכו' וכבר ידענו כי בדיני ממונות חומ' לתובע וקולא לנתבע כך אם אמרו הנשים הנאמנות דבר לחייב בו חייוב אין שומעין להן שהמע"ה ואם אמרו שהיא בתולה עדיין אין מחייבן את האיש ליתן כתובה עש"ב מבואר דעתו דלהחזי' ביד הנתבע עדות נשים מהני