נושא האפוד תקפט

לאחר שנתרפאית נמאסת היא בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין וכו' והכי מפרשי לה הרא"ש והר"ן ושכ"ן מדברי הרמב"ם וכמ"ש בב"י באה"ע סי' ש"ל וכ"פ על השלחן הטהור שם ס"ה וז"ל ה' הלבוש קדשה ע"מ שאין בה מומין והיו בה מומין בשעה שקדשה והלך אצל רופא ורפא אותה אינה מקודשת דכיון שגילה דעתו שהוא מקפיד על המומין של עכשיו אף אחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשהוא זוכר שהיו בה מומין אב' אם התנתה עם האשה ע"מ שאין בו מומין והיו בו מומין אפי' בשעה שקדשה והלך אצל רופא ורפאו ה"ז מקודשת שאין גנאי לאיש במומין שנתרפאו וכו' מבואר דכל לגבי אשה אם היתה חולנית ונתרפאה גנאי הוא לה ואיכא קפידא. ולא נעלם ממני מה שיש לדחות דקפידא זאת דמתנייא בש"ס היינו שבשעת קידושין היו עליה מומין ונתרפאה אח"ך אבל כל שהיו עליה קודם השידוכין והנישואין ובשעה שנתקים הזווג היא היתה בריאה לא נאמר זה וכמ"ש להדייא בא"ז לכתובות והו"ד בס' אמרות טהורות שם וכ"כ הח"מ והב"ש בסי' ט"ל סקי"ז. אמנם הא לאו שמה דחייה דכל דאתינן לבטל הקידו' ולפוטרה בלי גט או להוציאה בלי כתובה בודאי דאזי בעינן שיהא בה בשעת התנאי כדי לעקר הקידושין דאם הוי בה קודם לכן ובשעת הקידו' לא היו בה נמצא דנתקיים התנאי ולא מצו לבטל הקידוש' דהא לא התנו ע"מ שלא יהיו בך מומין לעולם וכמ"ש הח"מ והב"ש שם אבל כל היכא דאין אנו באין לעקר הקידושין ולא להפסיד כתובתה רק דהוא טוען דהטעוהו ואדל"ן ולא נכנס בקשר הזיווג בכה"ג הוי קפידא כל שלא גילו אזנו דיוכל לטעון עכרתם אותי שלא גיליתם אזני בשעת הקשר דלו ידעתי לא הייתי לוקחה דחוששני מחלאים כאלה מחמת מיאוס דיש אפי' לאחר שנתרפאית וכמ"ש הפוס' דהוא גנאי. ואל תשיבני מההיא דמוהר"שי בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"א סי' ו' ד"ך ע"א דיש לחלק דהתם שאני דנחלית תחתיו ודוק. ותו חוששני להם מחמת פחד שלא תחזר החולי ויעו' להב"ש בסי' ט"ל ובסי' קי"ז סקי"ב דעמ"ש הח"מ לשם בענין חולי הצרעת ונכפה שהי"ל בילדותה קודם הקידושין דאע"ג דנתרפאית מקודם הוי מום כי יש לחוש שמא תחזר הקשה דכשחילקו בש"ס בין חכם לרופא למה לא חילקו דשאני רופא דיש לחוש שמא תחזר לה המום ותירץ דקמ"ל בש"ס דאפי' אם ידוע שלא תחזר אינה מקודשת כי מאוסה היא בעיניו י"ש מבואר דאפי' במקום שאין שם תנאי וכגון במאי דקאי הב"ש חששא דשמא תחזר היא חששא אלימתא וכ"כ ה' כוכב מיעקב שם בדט"ל ע"א וע' להג' חת"ס בהשמטות לחה"מ סי' קצ"ח דבא מעשה לפניו על אשה נשואה שנדבקה בה הצרעת ונתרפאית וחפץ בעלה לגרשה הביא לשון הח"מ והב"ש הנ"ז וסיים וז"ל ונ"ל דלק"מ דהש"ס איירי בהתנה ע"מ שאין בה מומין ועי"ז בא לבטל הקידושין דאם היה אומר הטעם דשמא יחזר המום למקומו הראשון אפי' לא הי"ל בשעת התנאי רק בילדותה וכבר נתרפאה בשעת הקידו' מ"מ לא נתקיים התנאי דשמא יחזר המום למקומו וז"א דעכ"פ נתקיים התנאי דלא הי"ל מום בשעת הקידו' אבל לעולם יכול הבעל לבטל השידוכין או לגרש בע"כ ע"י מניעת שכ"ו וכו' י"ש הרי דיש לחלק היכא דהוא לעקר הקידו' להיכא דהוא לבטל הזיווג דהתם בא לפוטרה בלא גט אבל היכא דפוטרה בגט רק דהטענה הוא להפטר מהשבועה אה"ן דטענה זו מעולה וישרה באיש נגד אשתו ע' צ"ל הכסף ח"א סי' י"א ד"ס ע"ג. ואע"ג דה' חת"ס שם סיים דהח"מ עצמו לא אמרו רק בדרך אפשר דמשמע דלא סמך ע"ז היינו להוציאה בלי כתובה אך לענין דינא אסיק ותני דאחר שיניח לה כתובתה יכול למנוע ממנה שכ"ו עד שתקבל גט ואף לאותם שקבלו חרגמ"ה כ"ש לדידן דהוי מטעם שבועה דלרוב הפוס' קיל מחרגמ"ה וכנ"ל דיכול לומר דהיתה שבועה בטעות כי הוא לא ידע מזה

כי ע"כ אלין דהו"ו לא זכיתי להבין דברי קדשו של ה' באר מ"ח ח"ב חאה"ע סי' ט' למאי דקאי מר דדמה דינא דשבועה לדינא דקידושין דש"ס דכשם דהיכא דכנסה סתם ונמצאו בה מומין אח"ך דאמרינן דהוייא מקוד' מספק וצריכה גט רק כתובה מפסדת ה"ה לענין שבו' דלא מצי לגרשה יעו"ש ואחר נע"ר גבא טורא בינייהו דהתם כדי לעקר הקידו' בעינן טענה רבא אמתני ותקיפא דהיינו תנאי ובלי תנאי אינן נעקרין הקידושין לפוטרה לעצמה בלי גט אבל לענין שבועה דכל דאיכא אומדנא דאד"לן וב"ד פוטרין אותו משבועתו וכמו שהארכנו לעיל (באות ו') מה דמות יערך ומ"מ אף לפי דברי הרב בנ"ד יודה דטעמא טעים הרב דמאחר דהיה בשבועה לא מחית איניש נפשיה לכתחי' לישבע עד דבדיק וכיון דהוי מום שבגלוי אמרינן ראה ונתפייס אבל בנ"ד דהני מומין שבסתר דא"א להתגלות אם לא על ידי תשמיש וכבר הבעל שאל מקודם אם היא בריאה והשיבוהו שהיא בריאה א"כ הי"ל לעשות עוד ולא עשה בודאי הגמור דאמדינן דעתיה דאדעתא דהטעוהו לא נשבע ויכול לגרשה בע"כ

איכו השתא נקומה ונעלה אל הטענה השלישית שטוען הבעל שהוא שמע מפי הרופאים שאף אם תתרפא כל עת שתשוב להזדווג עמה יחזר לה החולי והוא מראה לזה הקב"ע שנעשה בעיר ביינה מאשה אחת שהעידה לפני הב"ד ששמעה כן מפי הרופא בפניה והמכתב הזה נמסר ביד הב"ד כו"ח מאת הרב המו"ץ מעיר ביינה מחדש תשרי התרע"ב מגיד ומשמיע שהאשה מ' פ' שהלכה עם האשה בעלת דבר להרופא למליצה בינה ובין הרופא ספרה לפניו מה שדבר לה הרופא מענין זה