נושא האפוד תקפז

ע"כ לכ"ע מונע ממנה שכ"ו וכו' וכ"ז אף אם נתפשתה תקנת הגאון ז"ל וכו' באופן דאם לא היתה הדבר פשוט דהיה מגרש' בע"כ אך מה שמעיק לנו הוא שנשבע שלא לגרשה בע"כ וכו' אמנם כיון שתלה הדבר ברשות ב"ד וכו' הרי בהדייא כמ"ש ואעיקרא המעיין היטב בדברי הפ"ן בסי' טו"ב יראה דלא כתב דגם בנ"ד דאיכא שבוע' דכופין אותו להוציא אלא דכונת הרב הוא דכיון דמה"ד כופין אותה לקבל גט יועיל זה להקל מעליו שבוע' המזונות אך מעולם לא עלה ע"ד הרב להתיר לישא אחרת או לגרשה בע"כ נגד השבועה וכאשר יראה המעיין בדבריו ובסוף כתב דבס' בני אברהם סי' ח"י ובס' בני יעקב סי' ח' וה' פאת נגב סי' ח' חילקו כמותו יעו"ש. וכשאני לעצמי אהמ"ר לבבי לא כן יחשב דאיהו אזיל לשיטתיה למ"ש בדע"ב ע"א דחרגמ"ה קיל משבו' ובשבו' ל"א אדעתא דהכי ולפי מה שהוכחתי לעיל דלעו' אמרי' אדל"ן אפי' שנאמר דשבו' חמירא מחרגמ"ה שוב אין מקום לדחיה זו ולא אדבר עתה רק למה שנסתייע מדברי הפ"ן בסי' טו"ב וסי' ח"י דלפי דעתי איני רואה כאן סיוע שיש בו ממש והנני מודיעך דההיא תשו' דסי' טו"ב בעל דברים הוא מוהר"ם אשכנזי ז"ל מרבני קושטא יע"א והיא באה בספרו אם הדרך בחאה"ע סי' יו"ד ושם באה השאלה והתשו' בדרך ארוכה ושם מפורש דטענת הבעל הלא היא דמאיסא ליה מחמת הנתק ורוצה לתת לה כתובתה ולגרשה ואם לא תרצה להתגרש אף בנטילת סכי כתובתה היוכל למנוע ממנה שכ"ו עי"ש שהבעל לא הקשה ערפו לגרשה בע"כ רק דעיקר טענתו היתה שרוצה למנוע שכ"ו וע"ז ה' מוהרמ"א הנ"ל ירה אבן רעיוניו לענין השבועה אך הגיד ולא כיחד פעמים הרבה וכתב דכיון דלא תיקן רגמ"ה בכי הא יכול לגרשה בע"כ כ"ש הוי לענין מזונות וכו' ובנ"ד שנשבע שלא לגרשה בע"כ בלתי רשות ב"ד לצד זה שלא תיקן רגמ"ה בהכי צריכין ב"ד לתת לו רשות וכו' גם כשהביא ס' הרמב"ם ורשב"ם דבאומרת מאיס עלי כופין אותו לגרשה ודן ממנו דכ"ש באיש סיים וכתב דבטענת מאיסא עלי כופין אותה לקבל גט ואם לא תרצה אינו מחוייב בשבועה ושנה ושלש בדברים האלה יעו"ש בתשובתו ואיך הפה יכולה לדבר דמעולם לא עלה על דעת הרב להתיר לו לגרשה בע"כ מאחר דבדברי מוהרמ"א מ"א בספרו ובתשו' שבס' פאת נגב בא מפורש להדייא וכן הבין בדבריו הרה"ג מוהרח"פ בס' חו"ש ח"א סי' א' ד"ז ע"ד ורמזתיו לעיל

ומה שנסתייע מדברי הפ"ן סי' ח"י אה"מ משם תברא ולא העתיק כל דברי הפ"ן ז"ל וז"ל הכתוב שם אך מה שמעיק לנו הוא מה שנשבע שלא לגרש דחזקתו דידע וע"ז נשבע (תיבות הללו הושמעו מידי מוהרי"ץ אשכנזי נר"ו בהעתקתו) ולא מצי לגרשה אפי' שישלם לה כתו' משלם וכו' אמנם כיון שחלה הדבר ברשות ב"ד ורואים ב"ד שא"כ במקום שאין האשה מתגרשת בע"כ בנד"ז הדין נותן לגרשה בע"כ כיון דמאיסא עליה מחמת דבר רע וכו' נותנים לו ב"ד רשות שיגרשנה וכו' והענין הוא שבנדון הרבנים הנ"ז היה מקום לומר דידע ומחל כיון דאיכא מרחץ והו"ל כידוע ועמ"כ נשאה ונשבע שלא לגרשה וכמ"ש הפ"ן בתחיל' דבריו אלא דבאים אנו לפוטרו מטעם דסבור הייתי דיכול לקבל וטע"ז מהני לחרגמ"ה דיכולים אנו לומר דלא תיקן בזה הג' אבל לענין שבועה ל"מ ול"מ דמצי למימר אדל"ן כיון דחזקתו דידע וע"ז נשבע ולכן בחר דרך אחרת. ודברים הללו באו יותר בהרחבה בס' בני יעקב סוס"י ח' וז"ל אפשר דלא אמרו הני רבוואתא שיכול לגרשה אע"ג דאיכא טענת מחילה אלא דוקא היכא דלא אתי עלה אלא מכח תקנ' רגמ"ה דכיון דאמרי לא תיקן הג' א"כ לא חל על אשה זו תקנת רגמ"ה ואפי' אי מחיל מה בכך אבל בנ"ד דאריא דשבועתא רביע עליה נהי דאיכא למימר אדל"ן היכא דליכא טענת מחילה אבל היכא דאיכא למימר דידע ומחל לאו כ"כ להוציאה דהרי נתרצה בזה וחייל עליה שבועתא והעתיק דברים הללו הפ"ן סוס"י י"ד לענין נכפית דלא קביע לה זמנא והו"ל כידע קודם אירוסין וע"מ כן נשבע והן הנה דברי ה' בני אברהם סוס"י ח"י. אך אם היה יהיה האופן דלא ידע וכנדון שלשת הרועים הנ"ז וכגונא דנ"ד גם הפ"ן ודעי' יודו דיכול לומר אדל"ן וזה ברור בדבריו ואה"מ ממוהרי"ץ אשכנזי נר"ו דבריו אין להם שחר ומהרבנים שהביא לסיוע לחלק על מוהרש"מ ודעי' המה עומדים לעזרו דכל דלא שייך טענת מחילה דלא ידע ונשבע יכול הבעל לומר אדל"ן. ועם שאני אהבתיהו האמת יותר אהובה. וע"ע למוהרי"א נר"ו שם בדמ"א שבקש להפיל ארצה טענת אדל"ן מפני שלשה שריגים אי מפאת ההיא דה' המבי"ט ח"ג סי' נ"א גבי נסמית ואי מפאת נולד ואי מפאת ס' מוהראנ"ח דבקו"ע ל"א הכי וקמחא טחינא היא ועל הדבר הזה ל"ו נמצאו ביטולין' בדברי מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בס' שער אשר אה"ע סי' ב' י"ש דברים נכוחים ובס' דברי שמואל סי' ט' דק"פ ע"ג ואכמ"ל וע"ע משנת ר"א ח"ב חיו"ד סי' מ"א דרך עץ החיים סי' פ' דל"ו ע"ד שעות דרבנן סי' ה' די"ח ע"ד. פני יצחק ח"א סי' ט"ו. תעלומות לב ח"א אה"ע סי' י"א. שמחה לאיש חאה"ע סי' ז' דל"ג ע"ג

ז ורווחא אשכחנא להציל נ"ד מכל הני פקפוקי גם לס' מוהר"י אשכנזי הנ"ל יען בכתו' שלנו כתוב וכן נתחייב התתן הנז' שלא לגרש את הכלה הנז' שום מין גירושין שבעולם כי אם מדעתה ורצונה ורצון אחד מקרוביה היותר קרוב לה וברשות ב"ד וכתבו להדייא מוהרמ"א והפ"ן שם הבאתי דבריהם לעיל דכל היכא דכתוב בכתו' רשות ב"ד שהדין נותן לגרשה בע"כ דמאיסא