נושא האפוד תקפו

שבועתו וסיים הר' שם דכ"כ מוהר"א ישראל הוב"ד בס' נשמת חיים אה"ע סי' ב' הרי דשלמים וכן רבים ס"ל דילפינן מחרגמ"ה לשבועה מהם דס"ל דשבועא קילא מחרגמ"ה משום דרווחא שביק לנפשיה ומהם דס"ל דשוים הם. ואף למאי דסליק אדעתיה דמוהריב"ל דשבו' חמירא מחרגמ"ה למימר בה אדעתא דהכי ל"ן מ"מ היכא דהוי מילתא דל"ש ואיכא אומדן דעתא לכ"ע אמרי' אדד"לן. ואחז"ר נדפס ס' כוכב מיעקב וע"ש בסי' י"ב דכ"כ דלא זכר אמבוהא דרבנן הנ"ז (וע' בחידו' לאה"ע סי' קי"ז מ"ב כ"י) וע"ע תעלומות לב ח"א סי' ך' בתשו' ה' שמ"ח גאגין ז"ל

ו ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת אלכה ואשובה לנ"ד דבא הבעל בטענת מאיסא עלי מחמת מום כיון דאם היה מפאת חרגמ"ה היינו מתירין לו לגרשה בע"כ וכ"ש ה"ן דאיכא שבועה יכו"ל אדע' דל"ן ל"מ לס' האומ' דיותר נקל בשבו' לומר כן מחרגמ"ה וכן למאן דס"ל דשוין נינהו אלא אפי' למאן דסבר דשבועה חמיר יותר מ"מ אומדנא דמוכח הוא דאין אשה אלא ליופי ולתשמיש וכל דמאיס אליה מחמת החולי שהי"ל באותו מקום אדע' דל"ן והכין חזינא לתרי גברי רברבי רבצי זמננו הר' מוה"ר יצחק קובו ומוהר"ש מאטאלון זלה"ה בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' יו"ד בדל"ה שכתבו להתיר לבעל לגרש את אשתו בטענת מאיסא עלי וסמכו עצמם על תשו' פאת נגב סי' טו"ב שכתב דבטוען האיש דמאיסא עליה דיכול לגרשה בע"כ אף לאחר חרגמ"ה שלא תהא כח האשה גדו' משל איש וככל הנז"ל והרבנים הנ"ז ילפי לה בדדמי דה"ה בשבועה דנהיגי האידנא לפי מ"ש הפוס' דאין לה אלא דין שבו' דרבנן ע"ע והג' מוה"ר שם בסי' י"א הגם שהשיג לשני הרבנים הנ"ז במה שהבינו בדעת ה' פאת נגב מ"מ הסכים לדינא דכל היכא דבטענת האיש איכא רגליים לדבר וכנדון מום הנתק של הר' פ"ן הדין דין אמת שיכול לגרשה אלא דבנ"ד לא היה לבעל שום בירור בטענתו שטוען שנמאסה בעיניו משום שבקשה להכשי' באיסור נדה וכו' ע"ש וכבר הציל את עצמו מוהרש"מ מהשגתו זאת בספרו עבודת השם סי' פ"ט דקס"ג ע"ד עי"ד נמצא דשלשת הרועים הנ"ז בהסכמה עלו דבטוען מאיסא עלי מחמת מום ויש רגליים לדבר שטענתו אמת הגם שנשבע שלא לגרש אמרי' אדל"ן. ובחפשי' מצאתי אילן גדול להשען עליו הוא הקדוש מוה"ר ב"ד זיע"א בחא"הע סי' ע"ז שנשאל על מי שטוען על אשתו שחלתה אחר הנישואי' ובכל פעם שמפרידין אותה ממנו ועושין לה רפואות היא מתרפאית וכשחוזרת להזדווג חוזר לה החולי עצמו ואמרו הרופאים שיארע לה כן לעולם ואומר הבעל שאינו יכול לסבל הצער והריח רע שיש לה מהחולי הנ"ז והרב פתח לה פתחא מההיא דמוהר"ם שהבאנו לעיל בראש אמיר' דכשטוען שנאתיה יכול לגרשה אם פורע לה כתובתה אך עמד כנגדו השבו' שנשבע בעת הנישו' שלא יגרשנה בע"כ ושלא ישא א"א עליה וגם חרגמ"ה ופתר לה ע"פ תשו' מוהריב"ל א"ב סי' כ"ב דיכו"ל אדל"ן ויכול לישא א"א עליה וכו' הרי דהרב התיר לישא א"א ולעבר על שבועתו ותרם רגמ"ה רק בעבור טענתו דמאיסא עליה מחמת מום כי בדברי התשו' לא בא טענה אחרת והיינו בדברי הרבנים הנ"ז. ומאי דלא התיר לגרשה בע"כ הגם דדא ודא חדא היא דבין כך וכין עובר על חרגמ"ה כבר פירש הרב שם דאע"ג דלישא אחרת מצי למימר אדל"ן לענין שלא לגרשה בע"כ אמרי' אדעתא דהכי נשבע ולא מצי לגרשה והיינו משום דאפשר לו לקיים אותה ולישא אחרת והיא שיטת מוהריב"ל וסיעת מרחמוהי דס"ל דיותר קל הוא לישא אחרת עליה מלגרשה בע"כ ודלא כהחול' דס"ל להפך יעו' לה' חק"ל חיו"ד ח"ג סי' פ"ז דל"ז וע' לה' אהל יצחק ח"מ סי' ז' שנתקשה בזה בדברי הרב"ד וה' בארות המים אה"ע סי' א' וע"ע לו בהשמטות לח"מ סי' ט"ל ד"פ ע"א. משנת ר"א ח"ב סי' מ"ח ועד אחרן המאסף האחרון חת"ס גדול בס' שדי חמד מע' גירושין סי' ב' אות ה' דערך מחלו' הפוס' בזה מערכה לקראת מערכה והוא פנה אחרת עכ"פ מותר לעבר על שבועתו באיזה אופן שיהיה. ונ"מ דאם ברור הדבר דלא יהבי ליה איתתא אחריתי בעודה אגידא ביה או שאינו יכול לישא ב' נשים דיש מחאה מצד השררה כמו שיש במלכות הזאת מחאה גדולה ליקח ב' נשים גם מוהריב"ל ודעימיה יודו והרב"ד מכללם דיכול לגרשה בע"כ הגם דהוא קשור בחבלי השבועה דהא יהבי טעמא דאפשר לקיים אותה וז"ל מוה"ר דברי שמואל באה"ע סי' ט' דקנ"ב ומינה יוצא למה שנחלקו הפוס' אי אמרינן דגירושין עדיף או לישא אחרת דלפי מ"ש דבשבועה זו איכא ספקות להקל א"כ נראה דאם הבעל רוצה לגרשה דיכול לגרשה ואם היא אינה מתרצית בגירושין יכול הבעל לישא אחרת עליה ע"כ והרי כאן תנא דמסייע להו להרבנים הנז' רבני וגאוני ארץ מולדתי יע"א מר ניהו נשיא הארץ הרב"ד ז"ל. ואח"ז נדפס ס' כוכב מיעקב למו"ה מוהריק"ו ז"ל ובסי' ו' דט"ל ע"א העלה כן מכח תשו' הפ"ן הנ"ז. אך דא עקא שראיתי לאחד מחו"ר זמננו תנא ירושלמאה הרב יצחק אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה שם בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ב דמ"ז ע"א שחלק על ב' צנתרות הזהב הנז' מוהריק"ו ומוהרש"מ ודחה ראייתם מתשו' ה' פ"ן באמרו דשאני חרגמ"ה דאיכא למימר לא ייפה תקנתו היפך מה שהדין נותן אבל בשבועה שאדם נשבע אימא שכלל בשבועתו דאף שהדין נותן להוציאה בע"כ שלא יוציאנה ובסוף כתב דחילוק זה הנה בא בדברי הפ"ן שם בסי' י"ח שכתב ולפ"ז בנ"ד אם א"א שתתגרש