נושא האפוד תקפה

לרצונו משו"ה באומרת מאיס עלי אפי' שתהיה מחמת מום כיון שהוא אינו חפץ לגרשה אין אנחנו יכו' לכופו הפך הדין דמה"ת אין האיש מגרש אלא לרצונו אבל באיש הטוען מאיס עלי דע"פ הדין יכול לגרשה בע"כ אה"ן דכופין אותה להתגרש לכ"ע היכא דמתברר הדבר שטענתו אמת ויעו' בס' בני יעקב סי' ח' דכ"ז ע"ד שחילק כן וע' להרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' חיים וש' ח"א סי' א' ד"ז ע"ג משם ה' פאת נגב סי' טו"ב וה' שמן המשחה דקי"ח ע"ב דבטענת מאיסא עלי מחמת מום כופין אותה שתתגרש אפי' לאחר חרגמ"ה עש"ה

אמר מעתה אחר שמצינו דכל דמאיסא ליה מחמת מום לכל הפוס' מצי לגרשה בע"כ ואין כאן חרגמ"ה דאמרינן דמסתמא לא תקן לפום ריהטא יש לומר כן גם היכא דנשבע שלא לגרש בע"כ כ"א מדעתה ורצונה דאם יש בה מום דמאיסא ליה אמרינן דאדעתא דהכי לא נשבע ומצי לגרשה בע"כ. אך לא ברירא לן האי דאפשר לומר דע"כ ל"א כן כי אם בחרגמ"ה משא"כ גבי חומר שבועה שהוא חייוב שמביאו האדם על עצמו אפשר דבכה"ג לא פטרינן ליה מחמת טענה זו דאדעתא דהכי

ח ומלתא כדנא נפתח בגדולים ואני טרם אחלה להביא על ספר דבריהם דרבנן. אדברה נא בענין חרגמ"ה או שבועה שלא לישא א"א ושלא לגרשה בע"כ איזה מהן חמור יותר או שניהן כאחד שוין ונ"מ ללמד זה מזה דהנה חרגמ"ה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן נחלקו הפוס' מערבה לקראת מערכה מהם אמרו שהוא דאור' ומהם אמרו שהוא מדרבנן ומהם אמרו שהוא מד"ק קבצם כעמיר ה' שדי חמד בחלק אסי' דינים מער' אישות סי' ב' אות י"ט ומע' גירושין סי' ב' או"ד ובחלק הכללים מע' החית אות מ'. וכ"כ בשבועה שאנו משביעין לחתן ע"י ת"כ וע"י הש"ץ יש מחלו' בפוס' אי הוי דאורייתא או"ל וכאשר כתבתי בזה בסה"ק אבני האפד סי' א' אות ל"ב ובכן אם ראינו איזה קולא בחרגמ"ה ונרצה ללמד ממנו לשבועה יכול הדוחה לומר שאני שבועה שהוא איסור דאור' והגם שראיתי להשד"ח במע' אישות סי' ב' ד"ס ע"ג שכתב דהדבר פשוט דשבועת האלקים חמור מחרגמ"ה והמתי' איסור שבועה כ"ש שיתירו חרגמ"ה ע"ע מ"מ הדוחה דוחה בקש לפי מה שנתחדשה הלכה דרבים אומרים דשבועה שלנו הוייא דרבנן. אך כד הוינן בה חזינן דעכ"ז אי בעינן למילף זה מזה שפיר ילפינן באשר איכא ס"ס ס' אי חרגמ"ה הוי דאורייתא כשבועה או"ד הוי דרבנן ואין ללמד ממנו לשבוע' דהוי דאורייתא ואת"ל דהוי דרבנן דלמא הלכה כמ"ד דגם שבועה שלנו הוייא דרבנן וכן להפך ושפיר ילפינן ואם היה מצד החמור והקל שפיר היה לנו ללמד זה מזה. אך טעם הפוס' אינו מטע"ז ולכן נחלקו. הלא תראה להכ"מ בח"ב סי' קי"ז דסבר מימר כדעת מוהראנ"ח ח"ב סי' ך' דס"ל דשנייא חרגמ"ה משבועה דטפי עדיף לומר אדעתא דהכי בחרגמ"ה מכשהוא מושבע מפי עצמו דבמושבע מפי עצמו הו"ל לאתנויי דאם יולד איזו סיבה דאדעתא דהכי לא נשבע, וכיון שלא התנה משמע דבהחלט נשבע משא"ך חרגמ"ה דאין בידו להתנות ולדעתו מוהריב"ל בח"ב הוא מסברה זאת. זאת. אולם דעת מוהרשד"ם בחיו"ד סי' ק"ס דטפי אמרינן בשבו' אדעתא דהכי דאנן סהדי דרווחא שביק לנפשיה מכשהוא מעוכב מכח תקנת רגמ"ה ושכן דעת רש"ל בתשו' סי' ס"ה דבתקנת רגמ"ה לא שייך לומר אדעתא דהכי וסיים וכתב דדברי מוהראנ"ח אינן ודאות אצלו אלא מחששות ולא שבקינן ודאן דמוהריב"ל ומוהרשד"ם בכמה מתשובותיהם שהתירו לישא אחרת עליה היכא דאיכא אומדנא דאדע' דהכי ל"ן מה גם דמוהרח"ש בסי' ג"ל התיר לישא אשה על אשתו בנשתטית ואפי' במקום שבו' וא"כ לא שבקינן ודאן של שלשת הרועים הללו מפני ספקו של מוהראנ"ח את"ד הפ"מ וכתב שבח"א סי' נ"ה הרחיב בפרט הלז (ואמ"א) ועוד כתב בזה בח"ג סי' י"ט י"ש ואסיק שם דהצד השוה בין מוהריב"ל ומוהרשד"ם דבמלתא דלא שכיחא אית לן למימר אדעתא דהכי בין בשבו' שאדם מושבע מפי עצמו ובין בתקנת רגמ"ה י"ש

גם הפמ"א בח"ב סי' ק"ו כתב וז"ל ואע"ג דמוהריב"ל כשבא ללמד מתשו' זו של הרשב"א דנשתטית בחרגמ"ה לנ"ד שנשבע שלא ישא אשה אחרת כתב שיש פנים לחלק בחרגמ"ה לענין שבועה שאדם מתחייב בה מ"מ עסיק לבסוף דאין לחלק וכל דהוי אונס דלא שכיח דמותר לישא אחרת דאדעתא דהכי לא נתחייב ומי לנו גדול ממוהריק"ו בסי' ק"א דלמד מתשו' זו לענין שבועה וכו' הרי שאינו מחלק בין חרם לשבועה ע"כ וע' לה' שד"ח במ"ע אישות סי' ב' אות דנ"ו ע"א שתמה על מוהריב"ל דעלה בדעתו דשבועה חמור יותר דחילוק זה לא ניתן ליאמר לדעת מוהרי"קו בשו' ק"א ושמצא אח"ך לה' יד ימין בדס"ו דקדמו י"ש ועל שניהם הוא אומר ונעלם דבר שכבר הפמא נרגש מזה. וע' שערי רחמים ח"א אה"ע סי' א' ד"ח שכתב דאין מדברי מוהריק"ו ראיה להקשות למוהריב"ל דהתם לא מיירי בשבועה וכו' וישוב זה ממני היה ושלחתיהו דהמעיין בדברי מוהרי"קו בעמקן יראה דכן כונתו לעשות שבועה וחרם דבר אחד וע"ע ל"ה שד"ח שם שהביא דדעת המש"ל בכ"ג מה' אישות דטפי אית לן למימר בשבועה אדעתא דהכי ממה שי"ל בחרגמ"ה לפי מה שפירש דבריו ה' שיבת ציון סי' פ"ח ודעת הרדב"ז החדשות ח"ב סי' ר"ם הביאו ה' עבודת השם סי' כ"ט דקנ"ח ע"ג דחרם רגמ"ה הוי כשבועה ובמקום דא"ל דבזה לא החרים רגמ"ה ה"ן אמרינן לגבי שבועה דמתירין לו