נושא האפוד תקפג

להח"מ סק"ג ומהתימא שהכנה"ג כתבם מדעת עצמו וע' ב"ש סק"ז שחלק על הח"מ וכתב דאף בזה"ז איתא להך דינא וכ"כ הג' חת"ס בהשמטות לח"מ סי' קצ"ח דמונע ממנה שכ"ו עד שתתפייס לקבל גט. ומ"מ לא נחלקו אלא להוציאו מכלל מורד ולעשות אופנים שתקבל גט אבל לגרש לע"כ בכ"ע אינו יכול

ב ובאומרת האשה מאיס עלי רבים מהפוס' ס"ל דאין כופין אותו לגרש וכמ"ש מרן שם ודלא כהרמב"ם ורשב"ם. והשתא הכא נגלו אלינו חעלומות חכמה דרבים הם כת הראשונים הסוברים באומרת מאיס עלי דכופין ה"ה כל הגאונים עד רב שרירא ובנו ר"ה ורגמ"ה ור"ח ובעל העיטור והרי"ף והרמב"ם והראב"ד וסמ"ג ורשב"ם ור' יאודה ורש"י והריטב"א קבצם כעמיר מוה"ר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א חאה"ע סי' ט"ו ובסי' י"ג דפ"ה ע"ד הראה לנו דסברת רגמ"ה היא מוצאת בהג"א פ' אע"פ. וידוע ס' הרא"ש בתשו' כלל מ"ב והובא בהגה אה"ע סי' קי"ז שכתב דרגמ"ה לא ייפה כח האשה מכח האיש אלא דהשוה את המדות דכשם דהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה וכל מקום שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט דק"ו הוא יעו' בדבריו והשתא ק' על מה זה באשה שטוענת מאיס עלי ס"ל לרגמ"ה דכופין את הבעל להוציא אף שהוא נגד הדין דהאיש אינו מוציא אלא לרצונו ובאיש הטוען על אשתו מאיסא עלי יגורהו חרמו של רגמ"ה מלגרש ונראה כשני כתובים המכחישין זה את זה. ובמעט עיון נראה לחלק דשניין דא מן דא והיה בהניח דהפוס' דס"ל דאשה האומרת מאיס עלי דכופין אותו להוציא הוי אפילו באופן דאינה נותנת טעם לדבריה על אשר שנאתהו רק היא אומרת שנאתיהו וכמו שהאריך בזה מרן מלכא בס' צל הכסף בדפ"ה ובס' עבודת השם סי' כ"ט דקס"ג ע"ד ולכן בשלמא באשה כיון דהיא מפסדת כתוב' ואינה נוטית אלא בלאותיה הקיימין אין לחושדה דעיניה נ"ב ומחמת זה שנאה את בעלה כיון דמטי לה פסידא ולכן נאמינה ונכוף את בעלה אך באיש כיון דאיכא למימר דמה שאומר דמאיסא עליה אפשר דנתן עיניו באחרת ומאן מפיק לן מחששא זאת בעבור זה גזר עליו רגמ"ה דבאומר מאיסא עלי לא יוכל לגרשה בע"כ שלא תהיינה בנות ישראל הפקר

ג דון מינה דאם הדברים מורין דמאי דמאיסא עליה יש לו טעם נכון וכגון שיש לה מום המגלגל וגורם טעם המיאוס דהוסר ממנו חשש דענ"ב בזה יכולין אנו לומר דלא גזר רגמ"ה ולך נא ראה למוהריק"ו בשור' ק"ז בנדון שלו שהי"ל מום אך ידע ומחל רק דטוען סבור הייתי שאוכל לקבל כתב דיש להסתפק אם ע"ז גזר רגמ"ה דאפשר לומר דבכה"ג לא תיקן כיון שבא מחמת טענה שנמאסת בעיניו מחמת מום וכו'. ומילתא דמספק"ל פשיט"ל לה' תומת ישרים בסי' לק"ט דהתם קאי באשה נכפית וכתב וז"ל ואילו הכא מספק"ל אם הוא רשאי לגרשה בע"כ וכו' וזה נראה שיש לחוש ואינו רשאי וכ"ש דהוי כסבר וקביל אלא שלע"ד אם לבו נקפו מחמת חולי וירא לנפשו אין לנו לעכב על ידו וכו' דלא גרע מאשה שבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו וכו' עאכ"ו שאין לנו לכוף את האיש להיות עם אשה מאוסה בעיניו מחמת דבר רע וכו' וכל שאינו יכול לקבל כיצד נעכב ע"י מתקנת רגמ"ה דבכה"ג לא תיקן הגאון דלא קיימי רבנן ומתקני מ מילתא דאית בה ריעותא וכו' עי"ד ולפי האמור לעיל מוכרח לחלק כן דלא תקשי לרגמ"ה מדידיה אדידיה. ויש ראיה לזה דמוהר"ם פפ' ז"ל עם שהוא מכת הסוברים דבאומרת מאיס עלי אין כופין אותו לגרש עכ"ז ס"ל דאם נותנת אמתלא לדבריה כופין אותו וכמ"ש בהגמ"י פי"ד דאישות ומהמר' בכתובות ומפרש לה מוהר"א אבן טוואה בתשו' שבס' התשב"ץ סי' ל"ה דכופין אותו לגרש יעו"ש ואין לך אמתלא גדולה מן המום (ויעו' במ"ש בחידו' לאהע"ז מ"ב כ"י סי' ע"ז) ולא תהיה כחה של אשה מעולה משל איש

ד וראיתי להחת"ס בהשמטות לח"מ סי' ג"ר במי שטוען על אשתו שהיא מאוסה בעיניו שיש לה ריח הפה ורבני העיר ההיא התירו לבעל לגרשה בע"כ או להתירו ע"י ק"ר ע"פ ג' שרשים אחד מהם שנתברר ע"פ עדים שמאוסה עליו הן מחמת מומים שבגופה הן מחמת מדותיה והשיב הרב וז"ל מה שנסתייעו הרבנים מדברי ה' ח"מ סי' ע"ז סק"ג דבמאוסה מחמת מום לא תיקן רגמ"ה שנו ברואה דבמוהרי"ק מבואר שהיה בדעת השואל לכופו לשמש עמה משום ביטול פו"ר והשיב דאי הוה פשיט"ל דאף בכה"ג תיקן הגאון אפשר לומר כן וכו' אך לא פשיט"ל מלתא וא"ל דשרי לגרש בע"כ או לישא אחרת דבמקום מצוה לא גזר כמ"ש המר' פ' מצות חליצ' אע"פ שיש קצת לחלק ומפרש לה (החת"ס) דהחילוק מבואר דשם במרדכי סי' ק"ך והובא יותר באריכו' בתשו' מיימו' סי' כ"ה היתה היא פרוצה בעריות באופן שע"י רשעה ופריצותה נאסרה עליו אז ס"ל להר"ם פפ' דבמקום מצוה לא גזר משא"כ במומין וחילוק זה העלה בשב יעקב אה"ע סי' מ"ב מסברא דנפשיה והאמת שכן מצאתי להדייא בתשו' מוהר"ם פפ' דפוס פראג סי' תתרפ"א וז"ל כי הגאון שתקן שלא לגרש אשה בע"כ במקום דאיכא עיגונא לא תקן בפשיעת האשה כי האיש מצווה על פו"ר וכו' וחתמו ע"ז כמה גאונים הרי דס"ל דאפי' במקום מ"ר מ"מ דוקא בעינן פשיעת האשה לא זולת ומוהרי"ק עצמו כ"כ אחר זה וז"ל דאף אם נאמר גם זו בכלל התקנה ולא חלק הגאון בין אשה לאשה כל שלא פשעה להעבי'