נושא האפוד תקפב

השיבוה שאין זו טענה מאחר שכבר נמנה מתחילה לדון עמה ובידיעתה בחגו"מך ובקגו"מך כתחז"ל והבעל אינו חפץ לסלקו. ואודות הילד אין לו להמורשה רשו' ושליטה להתדיין כי לא הורשה מהבעל רק על אודות הגירושין ועתה אין הבעל בעיר ולכשיבא השב ישיב על ענין הולד מורשה הבעל סדר עוד הפעם את טענתו בפניה והוא אומר דהגם שיהיה פטור מצד הדין כפי טענותיו לפרוע לה כתובתה מ"מ הוא יגדל פר"ע כתו' במשלם עספ"א. אך א"א לדור עמה וחפץ לגרשה מכמה טעמים. א' דכיון ששמע מאשתו בעצמה ששנה א' היתה זבה מבשרה מים הרעים ואף הוא ראה אותה בתחילת נישואיה קושרת ומתרת טלאי ע"ג טלאי בבית הסתרים נמאסה אצלו ואינו יכול לשכב עמה כדרך כל הארץ אף שיהיה אמת שנתרפאה והגם שבעת הקידושי' נשבע לה שלא יגרשנה כ"א מדעתה ורצונה הוא לא ידע שהיה לה זה החולי שתמאס אליו ותגעל נפשו מלקרב אליה ואדעתא דהכי לא נשבע. ב' דגם שיהיה האמת כדברי האשה שכל מה שדבר מורשה הבעל לפנינו הם כולם כזבים והיא היתה בריאה בשעת נישואיה אך מי יוכל להכחיש שלא היה לה חולי מקדמת דנא והלא אפי' לפי דברי הרופא שלה שנתן לה תעודה כתוב שהלכה אצלו מקודם להתרפאות מצירים וחבלים שהיו לה בעת האורח ושהיו לה אחר הנתוח שנעשה בגופה וא"כ כיון שהיא היתה חולה מקודם השידוכין ונתרפאית אח"ך היה לה או לקרוביה להגיד לבעל קודם הנישואין על דבר זה כי רבים מקפידים שלא ליקח אשה שעברו על גופה חלאים יהיה מחמת שמתפחדים שמא תחזר לה החולי או יהיה מחמת איסטניסות ובפרט על מקום בית הסתרים אשר בעת זיווגם עולים על לב התחלואים שעברו מענייני מיאוס ונמנעים וכ"ש שקרוב האיש שאל מקרובי האשה על בריאותה והשיבוהו שהיא בריאה וחזקה נמצא דהיה כאן טעות בשעת הקידושין ובשעת השבועה דלא ידע הבעל הדבר הזה ואילו היה יודע לא היה נושאה ושבועה זו יצאה בטעות ממנו שכפי דברי הבעל מעולם לא נתרפאית ועדיין היא חולה ובפרט שהוא שמע מפי הרופאים שאף אם תתרפא כל עת שתשוב להזדווג יחזר לה החולי והוא מראה לזה הקב"ע שנעשה בעיר ביינה מאשה אחת שעמדה לפני הב"ד ששמעה כן מפי הרופא בפניה ואיך יוכל לחיות עם האשה הזאת. ועוד מביא סעד וסמך שהאמת איתו בדבר הזה שכמה פעמים טען וחילה פני מורשה האשה שתעשה בחינה על זה אם היא חולנית ולא הטה אוזן קשבת לבקשתו ושערי דחייה לא ננעלו בטענות אחרות מוזרות כדי לדחות השעה שלא תעשה הבחינה וכל זה מורה ובא שהאמת כדבריו וע"פ כל הטענות האלה רוצה לגרשה ולהפטר עצמו משבועתו על העבר ועל העתיד. הב"ד שאל מהאשה אם אמת הדבר שהלכה עם האשה המעידה אצל הרופא ושהרופא אמר לה בפניה שאם תזדווג ישוב אליה החולי השיבה כי אמת הדבר שהלכו שתיה' יחד אך היא לא הבינה בלשונם מה דברו. עוד שאל הב"ד מהאשה אם אמת הדבר שהיא אמרה להאשה המעידה שמזה שתי שנים שנעשה לה הנתוח ומאז נעשה לה חולי והלכה לדרש אל הרופא פ' ואמר לה שיש לה חולי בבית הסתרים. השיבה שהאמת שאמרה לה שזה כמה שנעשה לה נתוח האברים אך לא אמרה לה שנשארה חולה ואדרבא היא בריאה היום והיתה בריאה מאז. אז אמרו לה הב"ד שתבחר אחר מב' פנים או שיבאו הרופאים שראוה מקודם לפני ב"ד ויעידו אם היתה חולה או שתעשה עתה בדיקת הרופאים וכפי מה שיאמרו יגידו הב"ד דעתם. היא השיבה שלא תעשה דבר לא על הבחינה ולא על קב"ע מהרופאים טרם שיבא בעלה לפניה לדון עמו בדוקא. ועם שהב"ד אמרו לה פעמים שלש דאין הדין כן מאחר דכבר מינה מורשה והיא היתה שם וברצונה נמנה ואין טענתה טענה היא מתאמצת ואינה רוצה להשיב דבר וחצי דבר. מורשה הבעל צועק מרה לפני הדיינים שכל אלה הם דחייות ומבורר הדבר שהיא חולנית ובעבור זה עושה לה פותחת בדברים אחרים ומה נשאר עוד עתה לעשות בדיקה אחר שנתיים ימים כי אף אם היה תהיה שנתרפאה מאן מוכח אם היה לה חולי מקודם ומי מבטיח לנו שלא תחזר ובכן אל תאחרו אותי ופסקו לי את הדין הן על הגירושין והן על המזונות ושאר הוצאות כי הבעל הוא מעוגן ודינא קבעי. אלו הן הטענות שבין האיש לאשה וחובה להגיד עם מי הצדק

? תשובה יודע הלבבות ובוחן הכליות ינחני כמעגלי צדק ויושר ודרך אמת (א) ראשונה יס"ע על מה שטוען הבעל שכיון ששמע שהיתה זבה מבשרה מוגלא ומים הרעים שנה א' מאיס אליה לשכב אצלה אפי' שתהיה בריאה מה גם דלפי דבריו עינו ראה שרייא קטרין ותחבושת בשעת נישואיה ומאיסא ליה באנו לההיא דכתב מור"ם בהגה סי' ע"ז ס"א בטוען האיש מאיסא עלי דאם רוצה לגרש מיד ולתת לה כתובתה רשאי ובד"מ כתב דהכי משמע מדברי הרמב"ם פי"ד מאישות והכנה"ג בסק"ג הביא שכ"כ בשה"ג פ' אע"פ בשם ריא"ז וסיים מדעתו דה"ד במקומות שלא קבלו עליהם חרגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ וגם לא נשבע על כך כמו שנוהגים בקושטא לכתב בכתו' שנשבע שלא ישא אחרת ושלא יגרשנא בע"כ (בלתי כצ"ל) רשות ב"ד אבל במקו' שנוהגי' חרגמ"ה או שנשבע על כך אם רוצה לגרש אין שומעין לו וכו' א"ד וכ"כ עוד בסי' א' הגהב"י ס"ק ל"ג וע"ה. ודברים הללו כתבם מוהריק"ו בשו' ק"ז דאין ראיה מדברי הרמב"ם להתיר לגרש כי ממנו לא נתפשט עדיין מרגמ"ה יעו'