נושא האפוד תקפא

אביו אף כי הר' הפוסק פ' דאינו חיב לזונו. לפי ענ"ד על שם אביו יקרא: דיש להעיר על הר' הפוס' דאי לאו דהאשה הזאת היתה חולנית ויש לבעל להרים דגל הקי"ל כהר"ן ודעימיה שהביא הר' הפו' באחרונה הבעל היה חיב במזונות הבן ובנו הוא לכל דבר דהמעין בשאלה יראה ויוכיח כי כל טענתו של הבעל כי בא עליה פעם א' או שתים וא"א שתתעבר היא בנויה על יסוד רעוע כי דעת שוטים היא זאת כמ"ש החת"ס ח"א א"ה סי' י"ג שציין הר' הפוס' יעו"ש וא"כ כל הפ' הנז' איננו שייך לנדוננו אך ורק להתלמד למקום אחר ועל הענין הזה החלפנו מכתבים עם ב' ת"ח מצוינים של קושטא יע"א הר' רבי רפאל סאבאן והר' רבי משה חביב נר"ו והם חברו פסק ארוך על זה והחזיקו ס' התשב"ץ ח"ב סי' י"ט שהביא הר' הפו' וסברת החת"ס הנז"ל והרבו רעים אהובים לס' אלו הר' מהר"י סאמון ז"ל בתשו' כי באה בהחק"ל מ"ב א"ה סי' א' ובס' המכריע סי' ס"ר וספר המקנה על קדושין ע"א ע"ב הר שיבת ציון ריש סי' ס"ז. נוב"י תנינא סי' פ' ה"ד הפ"ת א"ה סי"ד סוס"ק י"ב חת"ס סי' ו' בית שלמה א"ה סי' ו' וכו' ובכן פסקו כי בנו הוא לכל דבר ואני הערתי להם על איזה ענינים ובפרט על מה שכתבו כי בנו הוא לכל דבר דנראה אף למזונות והנה ס' הר"ן ודעימיה עומדת לנגדנו לפוטרו ממזונות וכמ"ש למעלה סוף דבר דגם הרבנים הנ"ז החזיקו בדעתי דלקראו על שם אביו ולשאר דברים חוץ ממזונות כ"ע יודו וכנז"ל) סימן ג'

שאלה ראובן אלמון שנשא אשה גרושה ביום ז' אלול התרע"א (31 אגוסטו 1911) ואחר סמוך לנישואין התפרדו איש מעל אחיו וביום שש תשרי התרע"ב ערך הבעל מכתב לב"ד שנתברר לו שאשתו היא חולנית ושלא ראוי לה שתנשא והוא חפץ לגרשה ועל ידי הזמנת הב"ד האיש ואשה מינו מורשים לטעון בעדה. מורשה הבעל טוען על שם הבעל כי טרם השידוכין אחי הבעל שאל מאת קרובת האשה אודות בריאותה והיא השיבה לו שהיא בריאה וטובה ונגמרו השידוכין. ובלילה הראשון שנשאת כשרצה לקרב אליה מיחתה בו בטענה כי היתה בנדתה אחר ימים כשקרב אליה צעקה בקול מר והוא אמר לה לילך שניהם אצל הרופא ולא רצתה וזה היה בעודם בעיר לוזאן. אח"ך שבו לביינה והיא לא רצתה ללכת עם בעלה אל הרופא והוליכה עמה אשה אחרת והאשה הזאת הגידה לבעלה שהרופא אמר לה שלא עשתה יפה שנשאת כי חולי האשה הזאת נושנת היא ולא הי"ל להנשא שאפי' אם תתרפא הנה בשובה להזדווג יחזר לה החולי ועוד אמר לו האשה חולה הנז' כי גם האשה בעצמה אמר לה שלפני שתי שנים עשו לה בגופה ניתוח (אופיראסייון) ומאז היא והלכה לדרש אל הרופא פ' ואמר לה שיש לה קאטאר (חולי בבית הרחם) ומלבד זה היא ג"ך ר"ל אשתו ספרה לבעלה כי לימים אשר הן חליפות בעודה נשואה למי שנתגרשה ממנו נעשתה ניתוח בבשרה ולא רצתה לעמד ימים הרבה וכשבאו לעירם עזבה לילה אחת בחצר ונצטננה ובא אליה החולי. וזה שנה תמימה היתה זבה מבשרה מוגלא ומים הרעים וכיוצא ואח"ך הלכה עוד הפעם לביינה להתרפא. שאל אותה בעלה למה לא הגדת לי וענתה ואמרה כי לו ידעת לא נשאתני. אך שמע בקולי איעצך קח לך אשת זנונים ואיני מתקנא בזה והוא השיב כי לא נשאתי אשה לקחת לי אשה אחרת משרכת דרכיה. ולהחזיק דבריו אומר כי מלבד שיש לו מכתב תעודה על זה שהיא היתה חולנית. וגם שמע מהרופאים שאם תשוב להזדווג עוד תחזר לה החולי ושיש לו תחת ידו קב"ע מהאשה שהלכה עמה שנעשה בפני המו"ץ של ביינה. עוד בה שיבחנו דבריו עתה ע"י הרופאים שיבדקו עתה והמה יבאו ויגידו צדקתו כי היא חולה מחולי שמזיק לה התשמיש ושהמכה הזו נושנת היא בטרם שינשאו זה עם זה. מורשה האשה משיב כי אינו מזומן להשיב שום דבר על זה יען לא ידע עתה מהו החולי ומה עבר ביניהם ולכן שחל מהב"ד שירחיב לו זמן לידע מה להשיב וכן עשו הב"ד. אחר ט"ו ימים עמדו שני המורשים לפני הב"ד. ומורשה האשה בכל מושב ומושב מהב"ד שהיו שואלים ממנו תשובה על עיקר הענין הוא היה בודה טענות זרות שלא כענין (כי על טענות כאלו שטען מורשה האשה ה"ן נסד"ר פסקא דדינא ה"ן ארו"ך אליו ומצאת כי תדרשנו בסה"ק חושן האפד סי' מ"ג) ונתחברר לב"ד שכונתו היתה לדחות את הדין מיום ליום ומחדש לחדש. ומורשה האיש צווח ואמר שתבדק האשה ויבחנו דברי הבעל וכשירצו הב"ד יחרוצו המשפט כי בעבור הזמן לא תוכל להודע אם היתה חולה ואם חוליה היה מקודם. ומורשה האשה רע מעללים מעכב במיני עכובים שונים ובתוך דבריו הוא אומר שאינו חפץ שתעשה בחינת הרופאים לעת עתה כי האשה היא בריאה ואין לה שום חולי ועל מה ועל מה תגלה ערותה לעיני זרים ומראה לפני הב"ד מכתב תעודה מרופא מובהק והכי כתיב בגויה האשה הזאת מיום 25 יאנואר 1911 עד 10 פיברואר מאותה שנה היא באה אצלי להתרפאות בעד צירים שהיו לה בעת האורח ובעד צירים שהיו לה אחר הניתוח שנעשה בגופה בביינה בבית הרחם ואחר שנתעסקה ברפואות ט"ו יום היא נתרפאה לגמרי באופן כי עברו ימים שיש בהם ירחים והאשה לא נבדקה. וביני ביני ילדה האשה בן ואחר עבר שנה תמימה ערכה מכתב להב"ד אודות מזונות הולד ובו מודיע כי סלקה את אחיה ממורשה וב"ד הזמינוה לדין ושאלו ממנה שתשיב דבר על טענות הבעל והיא השיב אמריה כי טרם כל יתיצב הבעל לדין עמה כי אינה חפצה להתדיין במורשה שלו ורצונה להכחיש את בעלה כי כל מה שטען עליה הוא שקר ודבר כזב וגם היה רוצה לדעת על מזונות הולד. הב"ד