נושא האפוד תקפ

הריב"ש ונקטיה להלכתא פסיקתא ולא עלה על שפתיו דכל הפוס' קיימי בשיטת הריב"ש וכמש"ל עוד בה דבנדון זה גופיה דאייתי משם מוהר"ש מינכול מידי פלוגתא לא נפקא דבאגודה פ"ג דקידושין איתא הכי מעשה באחד שאמר שזנתה אשתו יש רוצים לדמותו לאומרת טמאה אני לך דחיישינן שמא עיניה נ"ב וה"ה לגבי בעל לפי גזרת הגאו' שאינו יכול לישא אחרת ויש מחלקין בין אשה לאיש ע"כ וה' עבודת השם סי' כ"ט מדקנ"ט ע"ד ואילך הרבה רעים אהובים לס' היש מחלקין עש"ב ומאחר דאיכא מחלוקת נהי דלענין איסו' לגרשה בע"כ נלך לחומרא לס' איזה פוסקים אמנם לענין ממון ולחייבו במזונות ושכר הנקה מאן מפיק ליה מיד הבעל ודברי ה' מצפה אריה נר"ו צ"ע ומ"מ יש איתנו מקום לומר דבנ"ד גם הרב נר"ו יודה לפי מש"ל דהבעל לא בא לאסרה עליו מטע"ז דהוא אינו אומר שזנתה תחתיו רק שנשאת אליו בעודה מעוב' משהיתה פנויה ואינם באים לדון רק על מזונות הולד דבהא לא שייך טעם ענ"ב ווכ"ע נאמן לא נשאר בלתי מחלוקת הרשב"ץ עם הריב"ש ודעי' וכנ"ז)

קושטא קאי דלא נ"מ מידי למאי דקמן דכיון דהבעל מוחזק בממון ובאים להוציא ממנו ודאי דידו עה"ע ומצי מימר קי"ל כהריב"ש וסיעת מרחמוהי דאע"פ שבא עליה כל זמן שאינו מודה שהוא בני וצוח ואומר שאינו בנו פטור מלזונו ולפרנסו דמי יוכל להוציא מידו וכמ"ש בתשו' שמ"ץ סי' ל"ח ויתר הרבנים המזכים אשר באו בס' פחד"י הנ"ל וכן העלה ה' חיים ושלום ח"ב סי' י"ד דאין על הבעל שים חייוב לזון ולפרנס כי אם דוקא כשהאיש מודה שנתעברה ממנו הלא"ה פטור וכפסק מרן בסי' ע"א ושכן פסק מז"ה בס' חק"ל מ"ב אה"ע סו"ס. ס"ד (ואינו מ"א)

ומן הבא"ר לא אוכל שאת ולא יכולתי הבין מה שראיתי להכנה"ג בחה"מ סי' רע"ט הגהב"י סקיו"ד שכתב וז"ל פנויה שילדה בן וקלא דלא פסיק שמאיש פ' הוא והוא הכחיש כמה פעמים ואומר שאינו בנו ואח"ך אמר לב' אנשים זה שלא בפני זה שהוא בנו ולסיבה אינו מויכו לביתו והדברים מוכיחים כן שהיה האיש ההוא שוקד על דלתותיה יום יום שם דירתו שם מנוחתו וכו' וב"ד חייבוהו לשכר מינקת להולד ואח"ך מת האיש ההוא. ומוהר"א לפפא ז"ל פסק שהבן הזה יורשו והסכים על ידו מוה"ר הגדול ז"ל ומהור"י בן יעיש ואני הייתי מפקפק בזה וכו' וכן מצאתי בתשו' כ"י למוהר"א מוטל ז"ל פקפק בנדון הלז מהטעמים שכתבתי ובסו"ד כתב כיון שבנדון זה כפי הנראה מהשאלה לא דיימא מעלמא וגם ידוע שבא עליה בתריה שדינן לכ"ע ויורשו ומוהר"י אישקאפה נר"ו חלק על מוהר"א לפפא בלי טעם וכו' עי"ד וכפי מה שבינותי בספרים הוא דענין זה בא בארוכה בס' בני אהרן ומה מאד עגמה נפשי כי אין הספר מצוי אתי לראות טעמם ונימוקם דמהדברים ככתבן נראה שלא פקפקו הרבנים החולקים רק על ענין הירושה אך לענין מה שחייבוהו ב"ד לשכר מנקת הושוו כולם בזה ומאי שנא. הלא שא נא עיניך וראה לה' כנה"ג גופיה שם בס"סקא שכתב דאפשר דלירושה לא בעינן שיודה שהוא בנו אך למזונות בעינן שיודה שהוא בנו ועל הכל ק' על הרבנים הלא המה הב"ד שהביא הרב שחייבוהו לשכר מנקת איך חייבוהו לבעל שהוא מוחזק בממונו לשכר מנקת מאחר דרבים אשר אתו העומדים לעומתו ואומרים דכל שלא הודה שהוא בנו אינו חייב לזונו. ולבי אומר לי דהב"ד הנ"ל המה סמכו על עדות ב' האנשים אשר אמר להם שהוא בנו ושלסיבה אינו מוליכה לביתו ושהדברים מוכיחים כן דאז תו לא מהימן. ומי שיש בידו ס' בני אהרן ישים עיניו בו – ומיהו אנן בדידן מאחר דעינינו הרואות כמה רבנים וגובה להם הריב"ש ז"ל שפסקו דאינו חייב במזונות אם לא כשיודה שהוא בנו הלא"ה פטור. ובפרט באשתו נשואה דהתורה האמינתו מאן ספין ומאן רקיע לחייב את האיש דנ"ד במזונות כאשר רבים מהפוס' אתו

העוד לנו מקום פתר להבעל הנז' מלתת מזונות להולד מטעם אחר. והוא דהבעל מצד הדין פטור לתת מזונות להאשה הלזו בעד עצמה יען הוא טוען עליה שהיא חולנית ושאינה ראויה להזדקק לאיש וטוען שיבדקוה וכבר הם נצבים לפננו לדין זמן זמנם בטענות ותביעות ועד עתה היא לא רצתה לבדק עצמה וכל שעדיין לא נבדקה הוא פטור לזונה וכמ"ש מרן בסימן קי"ז משם תשו' הרא"ש דכל זמן שלא נבדקה אינו חייב במזונותיה. ובכן באנו לההיא דכתב הר"ן ס"פ אע"פ והביאוהו הב"ש והח"מ בסי' ע"א סק"א דהא דחייב אדם לזון בניו ובנותיו היינו כשהוא חייב במזונות אמם אבל כשאינו חייב במזונות אמם פטור ג"ך ממזונותיהם. והגם שעל ס' הר"ן הלזו רבים קיימי לעומתו כבר עמדתי בזה בסה"ק אבני האפד סי' ע"א או"ב והבאתי שם משם ה' עבודת השם באה"ע סי' ט"ז דהעלה דשפיר מצי לומר קי"ל כהר"ן מאחר דגם הפ"מ קאי כוותיה ולס' מוהר"י כולי גם הרמב"ם קאי כוותיה וגם ה' קרבן נתנאל קאי בשיטת הר"ן אשר לפ"ז מאן מפיק ממונא מיד הבעל שהוא המוחזק (וע' לקמן תו"סי ו') כנלע"ד נאם היושב ומצפה רחמי שמים השוכן במעונו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

(א"ה דש"ן הנה הילד הנ"ז נתגדל ויהי לבר מצוה והש"ץ נסתפק אם נוכל לקוראו ע"ש אביו יען כי זה האחרון אינו מחזיק אתו כבנו לשום דבר והוא צועק כי אינו בנו. ואני אמרתי לקרא ע"ש