נושא האפוד תקעט

לנו זה הבן לכשר אלא מצד האב שמתנהג עמו בדרך האבות עם הבנים בהא הוא דאיכא למימר דהמניה רחמנא לאב לפוסלו אכן היכא דאנן סהדי דאמו לא נתגרשה ולא חלצה ולא יצא עליה קול מעולם איך אפשר שיהיה האב נאמן לעשותו ממזר או פסול וסמך עצמו אדברי ריא"ז בשה"ג וכתב דדבריו נכונים בטעמם ונימוקו עמו י"ש. מלבד דכבר כתבנו למעלה דעל ס' ריא"ז הלזו פליגי הראשונים וכולהו ס"ל דיכול לעשות לבנו ממזר בפירוש אפי' באמרו דמאיש אחר מעוברת וככל מאי דכתיבנא לעיל ומה שחשב לפרש מימרת הש"ס הכי פירשו הרא"ש בתשו' כלל פ"ב על בבא דנאמן לומר זה בני עוד בה דגם הרב עצמו כתב דיותר נראה לקירות לבו שפתי חילוקו של מוהר"א סגרי ז"ל דיש לחלק בין אב לנואף. נמצא דבנ"ד דהיא אשתו נשואה לו בכתובה וקידושין כדמו"י לכ"ע נאמן לומר אין זה בני ואינו חייב לזונו

ברם אנכי הרואה דעדיין נ"ד אי נקי ממחלוקת מלבד מה שהביאו משם הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ו עוד בה דמצינו להרשב"ץ בתשו ח"ב שחלק להדייא על הריב"ש דבסי' י"ח נשאל על בתולה שנתעברה ואמרה ל"פ נבעלתי ולו הוא העובר ואותו פ' כיחש בה לומר לא ראיתיך מעולם והשיב שאם נתברר שנתעברה ממנו הרי הוא בנו לכל דבר וחייב לתת לו שכר מנקתה וחייב להטפל בו בכל צרכיו ויורש בנכסיו ובסי' י"ט על אשר כתב לו השואל תשו' הריב"ש הנ"ז ולפי דבריו אפי' היה ברור שבא עליה והיא טוענת בריא שהיא מעוברת ממנו כיון שאינו מודה לה שהוא בנו הרי אפשר לומר שנתעברה מאחר כתב הרשב"ץ ז"ל וז"ל אמת הוא שהרב השיב כן ובספרו הדברים האלה תמהתי על הוראתו ונו"ן עמו ולברר הדברים אקדים לך הקדמה ודאי שהתורה האמינה לאב לומר זה אינו בני וכו' מיהו נאמנותו הוא כשאומר שהוא לא בא על אשתו מיום שהוחזקה שאינה מעוברת מאותו בן עד אחר שהוחזקה שהיא מעוברת ממנו דאז ודאי זה הבן ממזר הוא והאב יכול לטעון כן בבריא אבל אם בא עליה באותו זמן שנתעברה לאו כל הימנו להחזיקו ממזר שכיון שבא עליה אע"פ שבאו עליה אחרים אינו ברור לו שהוא ממזר וכו' והיכן האמינתו תורה בזה אדרבא שדינן ליה אבתריה משום דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל וכו' ומה שטענת דכי היכי דמפקרא נפשה וכו' לא נאמר אלא לענין חשש ממזרות אבל באונס ומפתה אשה אם נתברר הדבר שבא עליה כיון דלא דיימא מעלמא דבר ברור הוא דבתר. דידיה שדינן ליה וכו' ואחר שנתברר זה זאת טוענת בריא ואומרת לזה אתה באת אלי והא לך בנך ופרנס אותו או תן לי שכרי והוא כופר בכל למה לא נשביעהו כיון שיש ביניהם טענת ממון וכפירתו וכו' ועוד שלא האמינתו תורה אלא במה שחייובו מן התורה כירושת פי ב' אבל לא במה שעיקר חייובו מדבריהם אינו בכלל נאמנותו וכו' ועוד אם נאמין להפסיד ירושתו אינו נאמן להפסיד את אמו שכר הנקתה וכו' ואל יקשה בעיניך היותי חולק על הרב ז"ל בחיוב שבוע' וכו' ואין לנו להיות נושאים פנים בתורה וכו' ועוד לו בסי' צ"א כתב וז"ל ולענין חייוב מזונותיו לכשיולד אם הוא נאמן לומר ממזר הוא פטור ממזונותיו ומטפולו ואם אינו נאמן לומר ממזר הוא הרי הוא חייב בטיפולו כבנו ודאי וכו' יעו"ש ובסוף הסימן הנך רואה בעיניך דהרשב"ץ המציא לנו דרך חדש דהא דנאמן האב על בנו לומר שהוא ממזר ואינו בנו היינו כשלא בא עליה אחר שהיתה מעוברת אבל אם בא עליה אחר שנתעברה לאו כל כמיניה להחזיקו ממזר ואין כאן נאמנות התורה. אשר לפי דבריו בנ"ד דטענת הבעל היא דהיתה מעוברת כשבא עליה ביאה ראשונה וראיתו היא דראה בה סימני הריון אפי' נאמין לדבריו שלא בא עליה רק עוד פעם אחת מ"מ לא נשאר עוד פה נאמנות לבעל ועכ"ז הוא מחייב לבעל דנ"ד לזון ולפרנס להולד ולא שייך כאן שבועה כלל דע"כ לא הצריך הרב שבועה בנ"ד כי אם בעבור שהוא היה כופר ואומר שמעולם לא בא עליה אבל אם היה מודה שבא עליה וכנ"ד כבר פסק את הדין דשוב לא מהנייא ליה טענת שאינו בנו אי משום דכיון דלא דיימא מעלמא שדינן ליה אבתריה ואי משום דרוב בעילות אחר הבעל ולא ס"ל ג"ך להרב לחלק בין יוחסין לממון אלא הרשב"ץ ס"ל דכיון דאינו ממזר הוא בנו ג"ך לענין ממון הפך כל מאי דאסקינן עד השתא

(וחזה הזית בס' מצפה אריה שם בסי' י"ז דעלה ונסתפק במ"ש הפוס' דהאמינתו התורה לאב לומר על אחד שהוא בנו אם זהו רק כשאין האב נוגע בדבר אבל אם היה נוגע בעדותו אינו נאמן אז לומר או אפשר דאין חילוק והביא דברי התשב"ץ דסי' י"ט הנ"ל וכתב דמדבריו אנו לומדים דאם יש לאב נגיעה בהכרתו מ"מ נאמן להכיר את בנו לממזר ובדבר מה שנוגע לו ולאחרים אינו נאמן וה"ה היכא שנוגע לההנקה ולהחזקת הילד אינו נאמן ושוב דחה זה ולבסוף סיים בדברים האלה דלפי מה שהביא המרדכי בקידושין ומוהריק"ו דעת הר"ש מינבול דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ אין איש נאמן לומר באשתו שזנתה כמו שהיא אינה נאמנת לומר טמאה אני לך דאמרי' ענ"ב כן לגבי הבעל אמרינן עיניו נתן באחרת ולפ"ז צ"ל דאם אומר שהולד אינו ממנו אינו נאמן לשוויי ממזר דכיון שהענין נוגע גם לתשלומין בעד ההנקה וגם לפוסלה מן הכהונה ולאסרה עליו ולכל אלה אינו נאמן שוב בטל, הכרתו לגמרי דכל שנוגע גם לאחרים ל"מ כלל הכרתו לפסל את בנו א"ד נר"ו ויש להתלונן עליו הרבה דמלבד שהוא מיסד דבריו ע"פ תשו' הרשב"ץ דחלק על