נושא האפוד תקעז

וגדולה מזאת מצאתי בס' מים רבים חחה"מ סי' נ"ב (על דבר שרה הגייורת המשרתת בבית ר' ולא נמצא בה דבר ערוה ונמצאת מעוברת וטוענת טענת בריא שמש' אחי ר' נתעברה ותלד שרה תאומים ויש הוכחות וטובות שמש' היא הרה וכמו שכן העיד ע"א בפני ב"ד שכשדבר הוא עם ש' על הדבר הזה השיב לו שממנו היא מעוברת רק דכשבא הדבר לפני ב"ד השיב ש' שאמת הדבר שבא עליה איזה פעמים ואפשר שנתעברה ממנו ואפשר שלא נתעברה ממנו דכשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחרים ונשאל הרב אם היתומים ראויים לירש את ש' וע"ז השיב ה' כמוהר"ש אאילייון ז"ל דכיון שהיא היתה עומדת ומשמשת בבית ר' שאז נקרא מיוחדת לו והיא לא דיימא מעלמא כלל אלא ממנו אפי' אינו מודה שממנו נתעברה אלא שותק וכיוצא והוא מודה שבא עליה איזה פעמים אך הוא מסופק אם ממנו נתעברה התאומים הם בני שמעון ליורשו ולכמה דברים י"ש בדמ"ו ע"א וע"ג ודמ"ח ע"ג ועל זה אריה שאג ה' המחבר שם בסי' נ"ג דנ"ב ע"ב וכתב דהדברים קשים להולמם דלו יהי כדבריו שכל שהיא מיוחדת נאמנת להכשיר הבן לירושה כשהאב שותק או הלך למדה"י מארי דאברהם תלי תניא בדלא תניא דאי תניא כשהבעל טוען לא תניא כשהאיש טוען דכשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחר דבהכי איירי נ"ד שהאי שטוען נגד האשה ואומר איני יודע דודאי דגרועי מגרע כח הבן לירושה והרי הוא ספק אצלינו כי היכי דהוי ספק אצל האב ונסתייע מתשו' הריב"ש הנ"ל וסיים וז"ל והגם שידעתי דשאני נ"ד מנדון הריב"ש דהתם מיירי בפתה וכו' משא"כ בנ"ד דאיירי שהיתה מיוחדת לו ורגילה אצלו ולא דיימא מעלמא (כבר כתבתי לעיל דמדברי הריב"ש עצמו מבואר דאין חילוק בין פנויה לאשתו נשואה אך הרב רצה להכריע דגם בטוען שמא אמרו הריב"ש ודוק) מ"מ שמתי עיני ולבי עמ"ש הריב"ש אע"פ שהיא טוענת בריא וש' שמא הא קי"ל דמנה לי בידך והלא אומר איני יודע דפטור והוא ראיה דשוייא לתרוייהו ומסתברא דמהיכא תיתי דהבן יירש את האב אם האב טוען עליו שאינו יודע שהוא בנו וכו' ואם הרב פסיקא ליה דכל היכא דידעינן דבא עליה או שהודה שבא עליה דשדינן הולד לכל מילי בתר דידיה לא יפסק כן כשהוא מכחיש אותה דהרי אפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו האמינתו תורה לומר זה אינו בני וכו' ויש להביא ראיה מההיא תשו' הרשב"א שבנדון ההוא היה מסתפק בתחילה אם ממנו נתעברה אם לאו הא אילו היה עומד בספקו כל ימיו ולא היה לבסוף מחשיבו כבן פשיטא שלא יגזר הרשב"א עליו שיעלה לירושה עי"ד ושוב התלונן על מוהר"ש אאילייון שגזר אומר דעל ש' להביא ראיה דאיך יתכן דבר זה וכי ש' הוא המוציא ואנן קי"ל המע"ה ולכך אפי' שדברי ש' הם דברים של ספק ושרה טוענת בריא על התאומים שהם המוציאים להביא ראיה שש' הולידם וכיון שא"א להם להביא ראיה ע"ז אין להם שום חלק ונחלה בבית ש' וכו' את"ד. העתקתי רוב לשונו יען שכולו שייך אלינו. אתה תראה דאפילו שאינו טוען האיש טענת בריא שאינו בנו ומודה שבא עליה רק מסופק אם הוא ממנו עכ"ז זיכה הרב לאיש שלא להוציא ממון ממנו ובזה היה יכול להסתייע מתשו' ה' חות יאיר סי' רל"א והובאה בפ"ת סי' רע"ט סק"ב שכתב וז"ל ואפי' ודאי בא עליה ונתעברה אינו בדין שיירש אפי' העשיר שותק או אומר איני יודע אם ממני נתעברה וכו' ע"י דבריו שהם כדברי הרב בעצמו כ"ש היכא שהבעל טוען בריא שאינו ממנו וכנ"ד דפטיר ועתיר. וגם מוהרש"א החולק עם ה' מים רבים יודה בזה וגם למדנו מדבריו דהכריע מההיא דהריב"ש דדימה זה למנה לי בידך והלא אומר איני יודע וכו' דאין לחלק בין פנויה למיוחדת לו דהו"ל כאשתו נשואה והכי מסתברא דהא אם באנו לומר דיחוייב הבעל במזונות משום דרוב בעילות אחר הבעל נמצא דאנו באים להוציא ממון בטענת רוב והרי קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ודוק

ואחזה אנכי לה' שמש צדקה בחה"מ סי' ל"ז דגם הוא נגרר אחר ס' הריב"ש ודעימיה דבמאי דקאי שם באלמנה שנתעברה מזנות ואומרת שמב' היא הרה והוא מודה ששכב עמה אך לא הוא בלבד פסק הר' ז"ל דפטור מלזון את הולד כיון שאינו מודה שהולד הוא ממנו וכפסק הריב"ש. והנה אמת דשם בסי' ל"ח הובאה תשו' ג' רבני איטלייא ע"ד אשה עגונה שנמצאת הרה לזנונים והיא אמרה שמפ' ופ' הוא שהיו עומדים עמה בבית א' וקראו להם האחד הודה ששכב עמה פעם ושתיים אך כשם שזנתה עמו כך אפשר שזנתה עם אחרים והב' כחש בה כי מעולם לא קרב אליה ואחר שהביא חבל נביאים דקיימי בשיטת הריב"ש כתב וז"ל האמת דהרא"ש (בכלל פ"ב) שכתבנו לעיל וגם הרשב"א בתשו' סי' תר"י שכתב ה"ה בפ"ג מה' יבום אף שאין דעתו מבוארת ומוכרחת ומוהרשד"ם שם (חאה"ע סי' רל"ג) אית להו דהיכא דראינו דבא עליה או הוא מודה שבא עליה אע"ג דהוא אינו מודה שהוא בנו ודיימא מעלמא עכ"ז חשיב בנו לכל דבר וכ"כ הרדב"ז סי' ת"ק ולדעת התשב"ץ ח"ב סי' רע"ז כל היכא דיש עדים או הוא מודה שבא עליה כל שאינה חשודה לזנות עם אחרים בתריה שדינן ליה ליורשו וכיוצא בזה הוא דעת ה"ה פ"ד מה' יבום. ולפי דבריהם מיהא היה נראה לומר כיון דראובן זה מודה שבא עליה אף דאינו מודה שהוא בנו מ"מ בתריה שדינן ליה ליורשו ודכוותא חייב להטפל בו לזונו ע"כ וכזאת וכזאת ראיתי לה' פחד יצחק מע' האלף ע' אונס נותן ד' דברים וכו'