נושא האפוד תקעו

והוא דנלע"ד לומר דע"כ לא נחלקו הגדולים הנ"ז אלא לענין פיסול ממזר דרוב הראשונים ס"ל דנאמן האב לעשות לאחד מבניו ממזר גמור והבה"ג ס"ל דהנה אמת דיכול לעשותו היינו כשדבריו באו לענין בכורה אבל כל דליכא עסק בכורה לא ור"י הא' והאחרון ס"ל דאפי' שבאו בדרך בכורה אינו יכול לפוסלו כי אם כשאומר שהוא בנו או לדעת ר"י הא' כשאין אשתו מכחישתו אבל לענין ירושה ולשאר מילי דאיכא בהו דררא דממונא יכלינן מימר דכ"ע מודו דהאב נאמן. והמופת לזה דבדברי ר"י הא' כתוב למ"ר דהיכא דאומר על הקטן דאיהו ניהו הבכור הגם דמפסיד בזה חלק בכורה לאותו שהוא גדול לעינינו עכ"ז נאמן אלא ודאי דהם לא נחלקו רק לענין פיסול ממזר אבל בנוגע לממון לא ומלבד דממקומו הוא מוכרע וכדאמרן בר מן דין דחכמים נזהרו בלשונם ולא נקטי אלא לשון פיסול הביטה וראה דהבה"ג כתב לא מהימן לשויי ממזר ור' ישעיה הא' ורי"אז למדו לשונם קסת"ם סת"ר לאו כל כמיניה לפוסלו דמשמע דוקא לענין פיסול הוא שנחלקו. ועוד דסברא הוא דלא לשוויי הפוס' הנ"ז חולקים מן הקצה אל הקצה דלס' הרי"ף והרמב"ם ושאר כוותהון יהיה נאמן אף לפוסלו ולעשותו ממזר ולס' החולקים הבה"ג ורי"ש וריא"ז לא יהיה נאמן אפי' בממונו אם לא דמה שכתבתי לחלק הוא האמת דכל דהוי לענין ממונא לא נחלקו ולכ"ע האיש נאמן. ועד בשחק שאחרי כתבי חילוק זה דרשתיהו פגשתיהו במוהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה ודייק לה מלישנא דבה"ג וכאשר כתבתי אני עלי ותאזרני שמחה (וע"ע שם מה שח שחילק כי ממנו נקח לנ"ד)

ובלכתך בדרך הזה אתה תדין לנ"ד דהאיש נאמן לכ"ע במה שטוען שבנו אינו ממנו. ל"מ בכגון הא דנ"ד דהאיש לא בא לפסל את הולד דהוא אינו טוען שזנתה תחתיו רק הוא היה אומר דכשנשאת אליו היתה מעוברת מקרב ימים דאף אם האמת כדבריו אין כאן פיסול ממזר דכונתו לומר שנבעלה כשהיא פנויה וכ"ע יודו דכשאין כאן פיסול ממזר האב נאמן אלא אפי' אם היה כאן פיסול ממ' מ"מ כיון שמה שבאו לפנינו לדון אינו אלא בענין דררא דממונא שהוא חפץ להפטר ממזונות בטענה זו בודאי דאי אתה יכול לחייבו לזונו ולפרנסו כלל וכבר בא דין זה מפורש בתשו' הריב"ש סי' מ"א שנשאל על פנויה שהיא הרה לזנונים וטוען שמפ' היא הרה והוא הכחישה על פניו בפני ב"ד והשיב הרב ז"ל דבמה שהיא תובעת מש' שהולד הוא שלו ושיטפל בו לפי שחייב אדם לזון בניו וכו' אין ממש בדבריו ואפי' אם נודע שבא עליה והיא טוענת בריא שהיא מעוברת ממנו כיון שאין ש' מודה לה בזה הרי אפשר שנתעברה מאחר ואע"פ שהיא טוענת בריא ושמעון שמא הא קי"ל מנה לי בידך והלא אומר איני יודע פטור דחזקה דממונא עדיף ואע"פ שהיא נאמנת להכשיר את הולד אינה נאמנת להוציא ממון מחזקת ש' וכו' והובאה בב"י אה"ע סי' ע"א ופסקו כש"ע ס"ד (וע' בקונט' מילואים לאפד שבסוף סה"ק אבני האפד סי' ע"א או"ג מה שרמזתי בזה אך עתה כי הוא הלכה למעשה אתהלך ברחבה) הרי לך דמצינו דהיא נאמנת להכשיר את הולד ואינה נאמנת להוציא ממון מיד האיש דכשרות ופיסול הולד אינו תלוי עם הממון וכן כתב הכנה"ג בסי' ד' הגה"ט ס"ק מ"ב וז"ל הא דנאמנת היינו להכשיר את הולד אבל להוציא ממנו שכרו או פרנסת הולד אינה נאמנת מוהר"י מינץ סי' ז' והריב"ש סי' מ"א מוהר"ם אלשקר סי' כ"ב ע"כ והגם שפשפשתי בתשו' מוהר"י מינץ ולא מצאתי די לנו עדותו. גם בתשו' מוהר"ם מינץ סי' ל"ה והובא בכנה"ג לעיל מזה סק"מ כתב דאע"ג שהוא מודה שבא עליה כל שאינו מודה שהולד ממנו אלא אומר כשם שזנתה עמי כך זנתה עם אחרים אע"ג דהיא טוענת ודאי והוא טוען ספק אינה נאמנת ליורשו עי"ד

וכי תאמר בלבבך ע"כ לא מצינו דקפטר הריב"ש לנטעין על המזונות אלא דוקא בפנויה הטוענת על איש דעלמא שאינו בעלה אבל כל שטוענת על בעלה שהיא נשואה לו כדת וכהלכה ולא. יצאה עליה קול מעולם עם שום אדם מהיכא תיתי לפוטרו והסברה נותנת דמבעלה הוא דרוב בעילות אחר הבעל וחייב במזנותיו ומרן ז"ל דייק בלישניה בשה"ט וכתב הבא על הפנויה וילדה ממנו אם הוא מודה שהולד ממנו חייב לזונו דמשמע דוקא בפנויה צריך שיודה שהולד ממנו הא באשתו נשואה לא אלא הא ליתא דכאשר ישית הרואה עיניו בתשו' הריב"ש בשרשה יראה דעיקר דינו אגמריה מאשה נשואה דנדון שלו היה בפנויה וז"ל שם ועוד דאפי' באשה העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לא האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא דקי"ל כר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני בכורי וכו' וכשאומר על הקטן שהוא בכור הרי הגדולים ממזרים וכו' וכן פסקו הגאונים וכ"כ הרמב"ם וכו' וכיון שכן שמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת שהתורה האמינתו וכו' וכפל הדברים שם בסי' מ"ב וז"ל אבל לענין הבן אם הוא בנו אם לאו אין כאן שבו' כלל כיון שהתירה האמינתו ואף אם היה מודה ש' שבא עליה עדיין היה נאמן לומר שאין זה בני שהרי אפי' באשה היושבת תחת בעלה ומשמשתו ויש לו בנים נאמן לומר זה בני וזה אינו בני וכו' וכיון שהאמינתו תורה שאין זה בנו הדבר פשוט שאינו חייב לתת ולהטפל בו וגם שאין כאן שבו' היסת שאם היינו מחייבים אותו שבועת היסת מה יועיל מה שהאמינתו תורה וכו' יש"ב, גם מוהרשד"ם חה"מ סי' ש"ה כתב וז"ל נתברר לנו מן הגמ' דהל' כר"י דנאמן אדם לומר על מי שאנו מוחזקים שהוא בנו שאינו בנו אלא שהוא ממזר ומאיש אחר הוא אפילו שנולד לו מאשתו הנשואה לו כדת וכהלכה וכו' עי"ד.