נושא האפוד תקעד

בני משה לא יזכרו עוד בשם אחיו לבני העולם כי הוא בן' אברהם והמה בני משה והגם שידעו העולם שהם אחים יאמרו שהם אחים מן האם שהרי אלה בני משה וזה בן אברהם ויבאו לידי מכשל בענין חליצה ויבום. ואף גם זאת איכא למיחש תו דברבות הימים ישתכח הדבר וכן החתן הזה יאבה לקחת לו אשה מבנות משה אחות אביו והעולם לא ידעו שהיא אחות רפאל שהרי רפאל הוא בן אברהם והבת היא בת משה ויבאו לידי איסור ערות דודתו כי ע"פ החששות האלו וכו'

(ט) על סי' י"ט ע"ע האב שמחל קנס השידוכין ובתו ממאנת ומוחה בו – כתב אלי רב רחומאי' מע' הרב עליון למעלה וז"ל את זה אגיד דהי"ל להביא מן החדש דברי מוהר"א ד"ט ז"ל בס' משנת ר"א ח"ב סי' קכ"ח וחו"ן דבריו בס' רוח חיים חיו"ד סי' רנ"א וע' ג"ך לה' נדיב לב ח"מ סי' ל"ב. עוד זאת הי"ל לתמך יתדותיו על המנהג אשר העיד לנו המחז"א משמיה דמוהרש"דם זלה"ה דהאב יורד ע"ע כחו אפי' בלי הרשאה וכיעו' ל"ה אזן אהרן מע' הא' או"ל (תשו' מוהרשד"ם לפי הנראה היא בסי' ע"ו ושם נרמז בטעות ס"ו) וע' ג"ך ערך השלחן סי' י"ב אות יוד רמזו בספר גנזי חיים מע' ח' אות מ"ז וע' ג"ך להחבי"ב עצמו בס' חוקות החיים סי' ע"ב רמזו בספרו רו"ח יו"ד סי' רל"ט אות ז' ודוק א"ד נר"ו. ואח"ז מצאתי לה' משפט צדק ח"ב סי' ס' דקכ"ט שכתב וז"ל וגם שנתקבלו העדוייות בפני אביה אין דינו כמורשה שלה כי אחר שהיא בוגרת אין לאביה בה רשות. ובדקל"ג ע"ב כתב ומה שהתיר לו חמיו השבועה אינו מועיל אחר שלא היה מורשה בעד בתו ובתו היא גדולה והוא נשבע ליכנס לחופה לזמן קצוב שהוא לתועלתה ואיך יורשה אביה להתיר ולהאריך זמן בלי רשותה ע"כ. סימן ב

שאלה פלוני אלמוני נשא אשה גרושה ואחר עבר כמו ירח ימים נולדו קטטות ביניהם כי הוא טוען שמצאה חולנית בחולי שהתשמיש קשה לה ואם תזדקק לאיש בטח שתהיה חולנית כל ימיה ויפרדו זה מזה ותשאר האשה לבדה והאיש לבדו חיים בפני עצמן והמה דנין לפני חכמים. ויהי כמשלש חדשים לנישואיה והקול נשמע בעיר שהיא מעוברת. והבעל מכחיש ואומר כי א"א שתהיה מעוברת כי לא בא אליה רק פעם ושתיים ובריא לו שלא הרתה מביאות הללו. אך כשמלאו ימיה ללדת וכרסה בין שיניה הלכה האשה לעיר אחרת וילדה שם בן זכר וכשנשמע בעיר שהאשה הנ"ז ילדה נשמע ג"ך הקול שהבעל היה אומר שהולד אינו ממנו. ועתה האשה שהלכה באה לפני ב"ד תובעת מבעלה שכר הנקת הולד ומזונותיו. והאיש צועק מרה כי ברור לו כשמש שהולד אינו בנו ואינו מכירו לו לזונו ולא לפרנסו ולא ליורשו ואומר כי מלבד כי א"א שתהיה עמו כי לא היה עמה רק פעם ושתיים אף גם זאת כי לאחר ב' וג' ימים שבא עליה ביאה ראשונה נראו בה סימני הריון שהתחילה להקיא כדרך הנשים וזה א"א בשום אופן שממנו נתעברה דמי ראה כזאת דאחר ג"י לשימושה יראו בה סימני הריון אך הוא לא נרגש בזה ותלה הדבר שמאיזו סיבה היתה הקאתה ובא עליה עוד פעם אחת ועתה נתגלה לו למפרע שכשנשאת לו כבר היתה מעוברת. והאשה תובעת בודאי כי ממנו היא הרה והאשה הזאת לא נחשדה לזנות. לנו לדעת הדין עם מי? אם הבעל חייב לזונו וממילא שהוא קם לירושה נגד אחיו כי אין לו בנים. או"ד טענתו טענה ויכול על מג"ן שלא להוציא ממנו ממון

תשובה הלא לאמונה כי השאלה הלזו נוסדה על פי מה שנשמע מכל אחת מהכתות בפ"ע כי לא היו בפני ב"ד זה בפני זה על הדבר הזה. ומפני סיבה הב"ד לא רצה ליטפל בזה עדיין. אולם אנכי אמרתי לעיין בזה לפי הכתוב בשאלה אם כנים הדברים וכשיבא הנדון לפנינו נראה דבר מי יקום וזה החלי בס"ד אם עיקר טענת הבעל שאינו בנו הוא על סמך שלא בא עליה רק פעם ושתיים וא"א שתתעבר הן הנה דברים בטלים ורוח תשאם וכמ"ש ה"ג חת"ס בחא"ע סי' י"ג. אך אם טענתו היא מצד אחר דברור לך שאינו בנו אזי יש לעמד

תמן תנינן בקידושין ע"ח ע"ב האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפי' שניהם מודים על העובר שבמעיה שהוא ממזר אינם נאמנים ר"י אומר נאמנים ואמרו בש"ס דר"י מפיק ליה מקרא כי את הבכור השנואה יכיר מכאן דנאמן אדם לומר זה בני בכור והרי"ף והרא"ש פסקו דהלכתא כר"י דהכי איפסיקא הלכתא בב"ב דקנ"ח ע"ב בהדייא כר"י וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה' א"ב דין ט"ו האב שהוחזק שהיה בנו ואמר בני זה ממזר הוא נאמן וכו' וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי וכו' וכ"כ עוד פ"ב מה' נחלות דין י"ד אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו שאינו בכור נאמן ושם בפ"ד דין ב' כתב נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני ולא יירשנו וכו' ושני הדינים הללו פסקום הטוש"ע באה"ע סי' ד' סכ"ז וכ"ט ובחה"מ סי' רע"ט ס"ב (אחר זמן בא לידי ס' מצפה אריה תניינא בתורת מתנה מהג' המחבר נר"ו וראיתי לו שם בחאה"ע סי' ט"ז עמד על דין זה ותמה על מרן דמדבריו משמע דבכל גוונא נאמן האב לומר שאינו בנו דמנ"ל הא דעיקר המחלו' הוא בתוס' ב"ב קכ"ז ד"ה כך נאמן ורק בב' אופנים הוא דנאמן יעו"ש ולא ירדתי לסוף