נושא האפוד תקעג

חה"מ סי' כ"ג שכתב דבזמננו זה פשט המנהג להתיר והנה נדון הרב הוא באיש שטוען על הב"ד כי מבלי שמוע טענותיו נתנו פס"ד ב"ד הקהל המתנגדים ומתלונן עליהם על כי עברו על שמוע בין אחיכם וכו' והרב המליץ טוב בעדם עפ"ה דפשט המנהג להתיר ליתן פס"ד ביד האחד בדרך אם כן וכו' י"ש ואנכי שמעתי ולא אבין דע"כ לא כתבו הפוס' דהחכם יכול לסדר פסק ע"פ מה ששמע מהכת האחת אלא דוקא כשלא יפסק הדין על פיו רק דהב"ד יעיינו על הענין ויראו אם כנים הדברים והטענות יזכה בדין אבל היכא דהב"ד בעצמם יפסקו הדין ע"פ טענות הכת האחת מי זה אמר דיוכלו עשות כדבר הזה וק"ל

(ד) על סי' יו"ד דקנ"ח עג"ד כתבתי דאף לס' הרב המאירי לאסר אשה על בעלה צריך קב"ע בפניה – הן עתה קבלתי מכתב מהרב מרדכי לוריא נר"ו היושב תוככי ירוש' בע"ס דברי מרדכי ועוד ספרים וכתב אלי ע"ז וז"ל בשו"ת חיי אריה סי' פ"ח בשם ראש אפרים סי' ל"ד דט"ס נפל שם בהמאירי ובמקום שכתוב שמעידין שלא בפניה צ"ל שלא בפניו והיינו שלא בפני הבעל דזכות הוא לו אבל הקבלה שלא בפניה אינה כלום שחוב הוא לה שנאסרה על בעלה ע"כ י"ש ובזה נסתר פי חכם המגגדו בזה וכת"ר שיחיה שפיר קאמר א"ד נר"ו

(ה) שם דק"ס ע"א ומי יתן ידעתי – ואח"ז האיר ה' את עיני וראיתי להרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"א ר"י ע"ד שכתב משם הרא"ש בתשו' בשמים ראש סי' קס"ח דהב"ד המורים לגרש בע"כ שלא כדין חייבים בחרגמ"ה ורמז עוד פוסקים בזה ושם בד"ם ע"א הביא משם הרשב"ש בסי' יק"א שכ"כ י"ש וע"ע בחידו' על ש"ע יו"ד סי' רכ"ח על ס"ך מה שרמזתי שם

(ו) על סי' י"ד עמ"ש לקמן בחיבור זה בתשו' שהשבתי בסי' שעמדתי על ענין כיוצא בזה עוד הפעם והארכתי הרבה על תשו' מוהר"י ב"ר ז"ל וישבתי התמיהות עש"ב

(ז) על סי' טו"ב דקע"ד ע"ב כתבתי שם בחצאי לבנה דמפיבושת בן שאול לא נזכר בכתוב העיריני על זה איש כלבבי מר דיינא מחו"ר קושטא יע"א כמוה"ר רפאל דוד סאבאן נר"ו במכתב דבשמואל ב' סי' י"ט פסוק כ"ח כתוב ומפיבושת כן שאול וכו' וה' יצילנו משגיאות

אולם בעיקר הדין כתב אלי וז"ל חדשות אני מגיד לו כי מלתא כדנא נשאל מעמדי ליום עברו"ת על איש א' שגדל יתומה בתוך ביתו ותהי לו לבת ובהגיע עת דודים חפץ לכתב ספר כתובה על שמו כאילו היתה בתו ובעת ובעונה ההיא אחר שקראתי בכל לב כל אשר הובא אל הקדש פנימה בדברי מני"ר נר"ו וגם לרבות דברי ה' שבט בנימן וה' מימר חיים ח"ב אה"ע סי' ט"ל סעיף ס"ב וגם עיני ראו בקונט' ס' אליה כ"י (א' מחו"ר קושטא בש' ההקס"ב הובא לציון בס' זל"ח בכמה מקומות ומהם בח"א דטו"ב) וז"ל חשוך בנים שגדל יתום ומגמתו שיקרא שמו עליו כאילו הוא בנו יוצא מחלציו במשל ששם היתום הוא ראובן ושם אביו יעקב וכנוי המקבלו לבן הוא אקריש או כנוי אחר יכתב בכתובה ראובן בן יעקב אקריש וזהו דוקא אם המקבלו לבן אינו כהן או לוי שאם הוא כהן או לוי אינו כותב הכנוי וכו' ואם החתן הוא כהן או לוי יכתב בכתו' ראובן בן יעקב הכהן אקריש ומצינו איזה כהנים שיש להם שני כנויים וכו' כן הורה הרב מו"ץ כמוה"ר חי דאנון נר"ו עכ"ל הקונט' הנז' דומה בדומה למה שגזר אומר מני"ר נר"ו וכמעט ששפטתי בדעתי לעשות ככה. אלא שכל היד המרבה לבדק מצאתי בחפישה לה' מימר חיים ח"ב אה"ע סי' ג"ן דגם בכנוי משפחה לבד קפדה באה. ואף כי ידעתי דיש לחלק בין הנושאים הן בכלל בהצטרף ריעותא אחרת כי מצאתי אצלי הקפדה מקום לנוח איככה נכתב בכתובה אחרי תיבות דהנעלת אם דכתב מבית אביה ואמה וכו' כי לא נעלם מעיני כת"ר נר"ו כמה דייות נשתפכו לענין מחצית ההשבון וע"ז נתחכמתי ואמינא מלתא דשוייא וכה עשיתי כי בתחילה כתבתי ככה לכתו' כלתא מ' פב"פ בשם אביה העיקרי ואחרי זאת אחר חיבות ודא נדונייא דהנעלת ליה כתבתי מבית פ' שנתגדלה ותהי לו כבת ובזה ניצולנו מכל מיני ערעורים וכו' א"ד נר"ו ותאזרני שמחה שמצאתי כדברי הרבנים שקדמונו וס' מימר חיים שרמז אינו במחיצתי

והנה בעתה בחפשי' מצאתי בס' שמע אברהם סי' טו"ב שעמד על כיוצא בזה והביא דברי ה' שבט בנימן והב"ד ועמד עליהם ורמז לה' מט"ש בסי' רמ"ז הגהב"י סק"ו ובתו"ד הביא לנו משמו ד"ה לב שלמה באה"ע סי' נ"א שכתב וז"ל באחד באדר התנ"א בא לגרש יעקב בן מרדכי לאשתו לונא בת ששון אלגאזי מומר זה שנים רבות ונסתפקנו לפי דשם יהידות כבר נשתקע ובקשנו הכתובה ומצאנו בת משה קשטרו כמדומה שפחדו להזכיר שם אביה והזכירו שם האיש שהיתה בביתו ונשאת מנכסיו והראיה שכתבו ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית הר' משה קשטרו ולא כתבו מבית אביה כמנהג לרמז דמשה קשטרו אינו אביה ע"כ

(ח) עוד שם בסוף הסימן ד"ה תו אשכחנא ריעותא וכו' הדברים הם משוללי הבנה כמו שיראה הרואה בעבור כי המדפיס הוליד את חסרון וכצ"ל ותו אשכתנא ריעותא אחרת שאם נכתב בן אברהם חיישינן לאיסור ערוה דשמא ימות בלי בנים ואחיו מן האב שם