נועם ירושלמי על יומא ב:ב:ה

שם (ה"ב) אמר ר' יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מי שזכה בשחרית יזכה בין הערבים והא תני כפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו. ר' חזקיה בשם ר' בון בר כהנא תיפתר שהי' בשבת אחד משמר הבא וא' משמר היוצ' וכן א אמרי' ביומא (ד' כ"ו) אמר ר' יוחנן אין מפייסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית כו' אמר ר"ש בר רב יצחק הכא בשבת עסקינן הואיל ומשמרו' מתחדשות ולמאי כו' נפישי להו פייסות מייתי כולהו מצפר' אתי דזוכה בו שחרית זכי דזכי בערבית זכי):

והנה הק"ע פי' על הא שאומר הזוכה זוכה לעצמו וכתב הק"ע סיומא דברייתא הוא שאין הכהן הזוכה יכול לומר לחבירו אני נותן עבודה שזכיתי בה:

ולי נראה לפרש שהזוכה זוכה לעצמו הוא כמו דאמרי' ביומא (ד' כ"ה) איבעי' להו כשהם מפייסין לעבודה אחת מפייסין או דלמא לכל עבוד' ועבוד' הן מפייסין כו' ת"ש ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה ומשני שאני מחתה וקטורת דחדא עבודה היא. איכא דאמרי דוקא מחתה וקטורת דחדא עבודה היא אבל שאר עבודות בעי פייס. ומשני מחתה איצטריכא ליה סד"א הואיל כו' ומעתרא נתקין לה פייס בפני עצמה קמ"ל ת"ש דתני ר' חייא לא לכל עבודה ועבודה מפייסין אלא כהן שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו שמע מינה והירושלמי לא סבר הכי אלא דלכל עבודה ועבודה היו מפייסין וע"ז אומר והזוכה זוכה לעצמו ופירוש ולא שזכה ג"כ לאחרים דהיינו ששנים עשר אחיו הכהנים יהיו נמשכין עמו וכמו שפי' רש"י שם שהכהנים שמקיפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו שני לזריקה שלישי לדישון מזבח הפנימי רביעי למנורה וכן כולם) וע"ז אומר והזוכה זוכה לעצמו הי' שצריכין פייס לכל אחד ובזה יתבאר הירושלמי לקמן ויתבאר שם עוד בזה: