נועם ירושלמי על יבמות ט:א:ב

) מתני' יש מותרות לבעליהם כו' ר' ניחא בר סבא בעא קומי ר' יונה למה לינשא ואפי' קידש למה לי אלמנה ואפי' בתולה (ונראה לי שהפי' הוא שמקשה דלמה לי לינשא אפי' קידש נמי (פי' דהוי נמי אלמנה לכה"ג) וע"ז משיב לו למה לי אלמנה אפי' בתולה (פי' דזהו קושיא יותר וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ"ד) בד"ה מאי איריא דתני נשא וכתבו התוס' בכמה מקומות אין דרך הש"ס לדקדק בזה דבפ' ד' אחין (דף ל') בכמה מקומות נשואין שני אחיות והכא דייק משום דבמציעתא קידש קתני). וע"ז משני למה לי אלמנה ואפי' בתולה שזהו קושיא יותר אלא ודאי משום דקא בעי למיתני סיפא כ"ג שנשא אלמנה יש לו אח כה"ג או כהן הדיוט דוקא אלמנה אבל בתולה לא משום הכי קתני אלמנה וכן קתני נשא נמי איידי וכדמתרץ בש"ס דילן. וכה"ג איתא בירו' (פי"ב דשבת ה"ב) הלוקט עצים אם לתקן בו משהו אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלוא פי הגדי וקאמר שם בירו' למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי הגדי וביארתי בספרי נוע"י דפריך למה לי לתקן כל שהוא הא תנן המלקט עצים אם לתקן כל שהוא וע"ז משני למה לי כמלוא פי הגדי הא כבר תנן ס"פ כלל גדול דאם לבהמה השיעור הוא כמלא פי הגדי אלא ודאי דתני חדא משום אידך ע"ש. וה"נ מתרץ ליה דהא דתני קידש היינו משום סיפא ודו"ק]

שם ואילין אינון זו וצרה אית לי' חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם [והנה הפ"מ פי' זו וצרה דהוא תירוץ לתרץ על מה דמקשה דאמאי תנא בתולה. וע"ז אומר זו וצרה דהיינו סיפא וכמה דברים דחוקים. והק"ע מחקו וגריס ואילין אינון הא אית ליה חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם ולי נראה דה"ג ואילין אינון אית לי' חורנין צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם זו צרה (פי' דמקשה הא אית לי' חורנין דהיינו צרת סוטה דמותרת לבעל ואסורה ליבם) וע"ז אומר זו צרה (פי' דבסוטה גופא נמי קשיא דאית לי' חורנין וכמו דמקשה אח"כ (ה"ג) ואילין אינון הא אית לי' חורנין סוטה אסורה לזה ולזה וא"כ ליתני בהא דאסורות לזה ולזה). וע"ז אומר הדא מסייע לר' יונה דאמר לית כללי דרבי כללין]: