נועם ירושלמי על יבמות ח:ו:ד

שם מתניתין ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ כו' ואין חולקין על דברי ר' יודא. מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקים על דברי ר' יהודה וכתב הפ"מ לשון בעי' הוא אם החכמים אינם חלוקים על דברי ר' יהודה במתניתין דאמר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ ופשיט לי' מן מה דאמר ר' יוסי דמייבמין את אשתו ש"מ דדיני' כסריס אדם הוא וכדר"ע עכ"ל [והוא תמוה דהא ליכא למ"ד דטומטום יהיה אם נקרע כמו סריס אדם דהא אמרי' בבכורות (ד' מ"ב) לימא אשתני ולא אישתני תנאי היא דתני' טומטום בקידש קידושיו קדושין נתקדש קידושיו קידושין וחולץ וחולצין לאשתו כו' במים לאשתו ופירש"י וחולצין לאשתו חומרא היא שמא זכר הוא ומייבמים את אשתו ממ"נ אם זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקיבה אשה בעלמא היא דנסיב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ולא קרינן ביה להקים לאחיו שם כו' עיי"ש דכל הספיקות הוא רק משום סריס חמה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הוא כמו הברייתא שהבאתי מהא דבכורות (ד' מ"ב) דתנא וחולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו וע"כ מוכח על הא דמיבעי' ליה בירושלמי ואין חלוקים על דברי ר' יהודא פי' שאומר שהוא כסריס ודאי וע"כ אומר מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה חלוקים על דברי ר' יהודה והוא משום דלא הוי רק ספיקא דילמא הוא זכר או נקיבה אבל אם הוא זכר לא אמרינן דילמא כיון דאישתני אישתני להיות סריס חמה וא"כ בועל אשת אחיו שלא במקום מצוה וע"כ אומר הירושלמי מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקי' על דברי ר' יהודה [ועיין ברש"י בכורות (ד' מ"ב) בד"ה וחולצין כו' אבל טומטום לא מייבם דאין בן לידה ולא קרינן להקים לאחיו שם ולכאורה אמאי מתייבמת אשתו הא הוי דומיא דסריס חמה אך עיקר כונת רש"י דלא הוי בר ביאה משא"כ אשתו מתייבמת דהא הוי אשתו ע"י קדושין]:

[והנה ראיתי להק"ע שכתב ואין חולקים על דברי ר' יודא דקאי על הא דאמר אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא והשיג על התוס' ביבמות (ד' פ"ב) שכתבו דהאי אנדרוגינוס נושא הוא סיום מילתא דר' יוסי אע"פ שר' יהודה מפסיק בנתים וגם האריך שם דאיך אמרינן דמייבמין את אשתו הא אינה ראויה להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת יבום היא עיי"ש שהאריך בזה אבל באמת שגה בזה דלא קאי אאנדרוגינוס רק אטומטום דהא דקאמר אנדרוגינוס נושא זה אינו מדברי ר' יהודה כמו שכתבו התוס' [ועיין בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) ר' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחין את השבת עליה כו' תמן תנינן הכל חייבים בראיה חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יהודה נשמעינה מהדא ר"י בן דהבאי אמר משום ר' יהודה אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דמודו על קמייתא] וכיון דקאי אטומטום ניחא הא דמייבמין את אשתו דילמא יקרע ונמצא זכר וא"כ הוי בר הקמת שם ואם נקיבה היא אשה בעלמא הוא דנסיב וכמו שפירש"י בבכורות (דף מ"ב) עיין שם ודו"ק]:

שם קידש אין חוששין לקידושיו נתקדשה חוששין לקדושיו נבעל נפסל מן התרומה כנשים (וקשיא) רבי ניחא ברבי סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו כל שהוא וקשי' אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיבה צד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה (פי' דקאי על אנדרוגינוס) וכתב הק"ע שצ"ל קידש חוששין לקידושיו נתקדש' אין חוששין לקידושיו וראיתי להרשב"א בחידושיו שהעתיק דברי הירושלמי כגירסא שלפנינו ולא ידעתי לפרשה והרמב"ם פסק (בפ"ד מה' אשות) בין שקידש בין שנתקדש צריכה גט מספק:

[ולי נראה דא"צ להגיה ויתבאר הירושלמי עפ"י מה שכתב הא"מ (סי' מ"ד) על מה שהקשה הר"ן מ"ש חצי עבד דהוי ספק קידושין ובשפחה חצי ב"ח הוי קידושין דאי משום דלא שייר בקנינו, א"כ בחצי עבד וחצי ב"ח נמי לא שייר וכתב דאיפשר לומר דבשפחה גלי לן קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש דמיירי בחצי שפחה וחצי ב"ח אלמא בת אתרוסי היא וכתב הא"מ שהטעם הוא דעיקר הקידושין מצד הבעל דכתיב כי יקח איש אשה ומשום הכי בעינן נתן הוא ואמר הוא ולא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שמסכמת לקידושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין דנים בקידושי אשה אלא מצד הבעל וכתב הא"מ דע"כ חצי עבד' וחצי ב"ח אינו יכול לקדש כמו שחצי עבד וחצי ב"ח אינו מוציא עצמו בתקיעת שופר כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ט) דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות כו' ה"נ לא אתי צד עבדות ומקדש לצד חירות כו' אבל לגבי האשה לא בעינן פעולתה אלא שמבטלת דעתה ורצונה וע"כ כיון שיש בה צד שהקידושין תופסין, ע"כ תופסין ממילא. עיין שם בארוכה וה"נ אנדרוגינוס שקידש יש בו צד זכרות שתופס הקידושין וצד נקבות שאינו תופס הקידושין וע"כ בקידש אין חוששין לקידושיו והטעם הוא כמו שכתב הא"מ בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש דמעכב צד העבדות להביא הקידושין אפי' לצד חירות וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקידושיו אבל אם נתקדש חוששין לקדושיו והוא כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין אפי' לצד חירות. וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקדושיו אבל אם נתקדש חוששין לקידושיו והוי כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין כיון דהיא אינה עושה פעולת המעשה אלא דמשוי עצמה כדבר של הפקר וע"כ תופסין הקידושין ממילא וא"ש מה שתמה הק"ע על הרמב"ם שהרמב"ם פסק דבין שקידש ובין שנתקדש צריכה גט מספק דהטעם משום דחצי עבד וחצי בן חורין לא איפשטא הבעי' ובחצי עבד וחצי ב"ח נמי פסק הרמב"ם דס' מקודשת וע"כ פסק נמי באנדרוגינוס שקידש דאי אמרינן דחצי עבד וחצי ב"ח יכול לקדש ואין צד עבדות מעכב להביא קידושין לצד חירות ה"נ באנדרוגינוס אבל הירושלמי אזיל לטעמיה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ו) לא כן אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אין חוששין לקידושיו ודכותיה גירש דאין חוששין לגירושיו וע"כ איתא בירושלמי גבי אנדרוגינוס שקידש דאין חוששין לקידושין אבל בנתקדש כיון דזה אינו ע"י פעולת המעשה אלא דמשוית עצמה כדבר של הפקר ע"כ חוששין לקידושיו]:

עוד נ"ל לבאר על הא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו נבעל תפסל מן התרומ' כנשים וקשי' וכתבו הק"ע והפ"מ דלא גרסינן לי' לתיבת וקשי' ושגו בזה והאי וקשי' צריך להיות והפי' הוא שמקשה זו הקושי' דאמאי קידש אין חוששין לקידושיו ובנתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' וע"ז אמר ר' ניחא בר סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו בכל שהוא והפי' הוא דמיירי במין במינו דהיינו שקידש לאנדרוגינוס או שנתקדש לאנדרוגינוס והשתא ניחא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו (פי' אם הוא כהן וקידש אנדרוגינוס ישראל אין חוששין לקידושיו לפוסלו מחמת שקידש אנדרוגינוס וא"כ צד זכרות של השני פוסל לצד נקבות של זה דהא השני הוא ישראל אך כיון שקידש את השני ולא שנתקדש ע"כ אין חוששין לקדושיו) ואם הוא כהן אוכל בתרומה וקאי אמתניתין ר' יוסי ור' שמעון אומר אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וע"ז אומר קידש אין חוששין לקידושיו דהא אירוסין פוסלין מן התרומה אעפ"כ כיון שהוא כהן וקידש לאנדרוגינוס השני אין חוששין לקידושיו וזה הכהן מותר לאכול בתרומה נתקדש חוששין לקידושיו (פי' אם הוא להיפוך שנתקדש האנדרוגינוס הכהן מישראל ע"כ חוששין לקידושיו שהאנדרוגינוס ישראל פוסל לצד נקבות שבו כמו הארוסות שפוסל ואינו מאכיל) וע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו וע"כ נתקדש חוששין לקידושיו מחמת צד הנקבות שנתקדש לישראל ואעפ"י שצד הזכרות הוא כהן אעפ"ככיון שמצד השני היינו צד נקבות נתקדש לישראל ע"כ פוסל) וע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' תרומות שהפי' הוא מין במינו בכל שהוא פירוש דקאי אסיפא דאם נבעל נפסל מן התרומה כנשים ע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' בין מצד זכרות בין מצד נקבות) ולפי מה שביארתי דקאי לתרץ על הא דאמר נתקדש חוששין לקדושיו ע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' שהפסול אינו בכולו דזהו רק מצד זכרות שבאנדרוגינוס הישראל ופוסל צד נקבות שבו אעפ"כ פוסל מלאכול בתרומה) ויותר נראה לגרוס מין במינו אפי' בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו ששניהם אנדרוגינוס) ובכל שהוא (פי' אע"פ שאין זה זכר לגמרי והשני אינה נקבה לגמרי אעפ"כ פוסל ע"י קידושין):

וע"ז אומר וקשיא דמ"מ תקשה הסיפא דבשלמא ברישא איפשר לומר דנפסל צד נקיבה שבו מחמת שנתקדש ואנדרוגינוס השני לצד הזכרות ומין במינו פוסל ואפי' בכל שהוא אבל בסיפא דנבעל לאנדרוגינוס א"כ צד נקבות שבו אין בזה עבירה מה שנבעל וצד זכרות שבו שיש בו עבירה א"כ אמאי נפסל ע"ז אומר צד זכרות שבו פוסל צד נקבות שבו (פי' שצד נקבות נפסל מחמת צד זכרות):

וע"ז אומר מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו מאכיל את נשיו מכח זכרותו ופי' מכח זכרותו שזה אינו נפסל ע"כ יכול להאכיל את נשיו) והא שהקשו הק"ע והפ"מ דהא אמר תחילה קידש אין חוששין לקידושיו לא קשה מידי שכבר ביארתי שזהו אם אנדרוגינוס ישראל לא נפסל הכהן האנדרוגינוס מתרומה שהוא לא יאכל לפסול מחמת צד הזכרות השני שהוא ישראל לצד נקבות שלו כיון שהוא קידש את האחר ולא נתקדש וא"כ איך יוכל לפסול. אבל ודאי לענין קידושין הוי קדושין כמו דאמר ר' יוסי ור"ש אנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה:

וע"ז אומר ואינו מאכיל את עבדיו דכיון דהעבד נקנה מצד הנקבות שבו ג"כ וצד הנקבות שבו נתחלל ויש לו חלק בעבדים ע"כ פוסל את העבדים מלאכול בתרומה:

ולפי"ז מה שהביא ראיה הראב"ד ברמב"ם (פ"ז מה' תרומות) דאתי צד זכרות של זה ומשתמש בצד נקבות של זה אין מזה ראי' שזהו דווקא לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות אבל לפי שיטת הש"ס דילן שאנדרוגינוס הוי ספק אם הוא זכר או נקיבה א"כ אין אנדרוגינוס פוסל אנדרוגינוס דאם הוא זכר אין זכר פוסל זכר ואם נקיבה הוא אין נקיבה פוסלת נקיבה וא"כ אין מהירושלמי הזה ראיה וע"כ פסק הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות (ה' ט"ז) דאנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו ובין דרך נקבותו נפסל הוא משום דילמא הוא ספק נקיבה. וע"כ נפסל. רק מה שכתב וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר משמע שחושש ג"כ לשיטת הירושלמי דיש בו צד זכרות וצד נקבות ובזה פסק כהירושלמי ופסק כשניהם לחומרא וע"כ פסק דאם נבעל לפסול מן התרומה פוסל אפי' דרך זכרות דילמא היא כולה נקיבה ונפסלת אפי בביאה שנא כדרכה אבל אם נבעל לאנדרוגינוס א"כ מצד הספק דילמא היא כולו נקיבה א"כ לא נפסל מן האנדרוגינוס כמותו דאין נקבה פוסלת וא"כ כל הפסול הוא מחמת שיטת הירושלמי דילמא יש בו ב' צדדים, וע"כ אינו פוסל רק ממקום נקבות שבו כמו דאמר בירושלמי ר' יעקב בר זבדא בשם ר' אבהו ר' יעקב בר זבדא בשם ר' יוחנן ובלבד, במקום נקבות ואף דאמר ר' סימון בשם ריב"ל אפי' ממקום זכרות ע"ז אמרינן דחזר בו ריב"ל וע"כ כיון שיש משכבות חלוקות ע"כ בעי דוקא שיהא מן הפוסלים בכהונה דאלו"ה לא נפסל משום שנבעל לזכר כיון דממקום נקבות שבו לא הוי כזכר ע"כ בעינן דוקא שיהא נבעל לפסול מן התרומה ודו"ק]:

והנה זה שביארתי דשיטת הש"ס דילן הוא שהספק אם הוא כולו זכר או כולו נקיבה אבל לא שיש בו צד זכרות וצד נקבות והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ג) אמר רב ליתא למתני' מקמי ברייתא דתני' ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקיבה ועוד דהא אמרינן בר"ה (ד' כ"ט) ת"ר הכל חייבים בתקיעת שופר כו' וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו עבד וחציו ב"ח טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו אבל לא שאינו מינו כו' אמר רב הונא ולעצמו מוציא אמר ליה רב נחמן לרב הונא מ"ש לאחרים דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות לעצמו נמי לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות דידי' אלא אמר ר"נ אף לעצמו אינו מוציא תני' נמי הכי מי שחציו עבד וחציו ב"ח אף לעצמו אינו מוציא וא"כ אי אמרינן דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות א"כ איך מוציא אחרים הא אף לעצמו אינו מוציא אלא ודאי דהוא ספק דאם הוא כולו זכר או כולו נקיבה ועיין ברמב"ם (פ"ב מה' שופר הלכה ג') אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו וכתב על זה הראב"ד זהו כו' מי שאומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמו אבל מי שאומר חציו זכר הוא אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כענין מי שחצי עבד וחצי ב"ח ע"כ וכתב ע"ז הכ"מ והמחלוקת של אנדרוגינוס הוא מחלוקת התנאים ביבמות (ד' פ"ג) ורבינו פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמו הוא כו' ואפשר שאפי' לדברי האומר חצי זכר חצי נקבה מוציא את מינו ואינו דומה למי שחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים:

והנה מה שכתב הכ"מ שהרמב"ם פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמה הוא כבר ביארתי מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תרומות) שהרמב"ם חושש ג"כ לשיטת הירושלמי דלמא הוא חצי זכר וחצי נקיבה ומה שתירץ הכ"מ שאפי' לדברי האומר חצי זכר מוציא את מינו ואינו דומה לחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא ביד"א למה שהוא ביד"ש. זה יתבאר לקמן דלא מחלקינן בזה.

[והנה אמרינן בירושלמי (פ"ק דביצה ה"ג) תני ר' יוסי אומר כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק מה אם חולה שודאה דוחה שבת אין ספיקו דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה את השבת דין הוא שלא ידחה ספיקו את יו"ט כו' אמרו לו והרי שופר שבגבולים יוכיח שאין ודאה דוחה שבת והרי ספיקו דוחה יו"ט מה ספק יש שם אם חול הוא יתקע יו"ט הוא יתקע ר' חנינא בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע ותני כן אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בתקע בדא דתני אין לו תשובה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

עוד שם בירושלמי וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון זהו הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו הק"ע והפ"מ לפרשו בדחוקים גדולים:

עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' אבא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחלה על דעתי' דר' יוסי לשעבר גם זה הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו בו המפרשים:

ע"כ נ"ל לבאר דהא דאר"ח בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע בדא דתני אין לו תשובה (פי' בהדא יאמר שאין לו תשוב' משום דיש לדחות הקו' שהקשו מתקיעת שופר דספיקו דוחה יו"ט למאי שתירץ ר' אחא דמיירי באנדרוגינוס) והוא משום דאין זה תשובה ולפי שיטת הירושלמי הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בחולין (ד' פ"ה) ור' יוסי לטעמי' דאמר אשה ודאית נמי תקע (פי' וע"כ תני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו) או כמו דאמרינן שם אמר רבינא ולמאי דקאמרי רבנן נמי אית לי' פירכא מה לתקיעת שופר שכן דוחה שבת במקדש כו' וע"ז איפשר לומר שאין לו תשובה לר' יוסי:

אבל לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקיבה וא"כ איך הקשו דהא הוא מחויב בשופר מחמת צד זכרות שבו וגם הא דתני דמוציא את מינו ג"כ קשה דאיך מוציא את מינו הא אפי' לעצמו אינו מוצא דלא אתי צד נקבות ומפיק צד זכרות וא"כ צריך לומר דמיירי בדיעבד כמו שיתבאר לקמן על הא דאמר שם על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה על דעתי' דר' יוסי לשעבר דהא לכתחילה אינו מוציא אחרים ואף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד נקבות ומוציא צד זכרות וע"ז אומר ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בהדא דתני אין לו תשובה הא קשי' איך הקשו מזה לר' יוסי ובפרט אי אמרינן דהאי אמרו לו היינו ר' יהודא ור' יהודא סובר דא דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות בודאי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) תמן תנינן הכל חייבין בראי' חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יודא ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודא אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דקא מודו בקדמייתא מחלפא שיטתי' דר' יהודא תמן אמר פרט והכא אמר לרבות כו' ומה ת"ל ערל אפי' מקצת ערל ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינוס וא"כ סובר דיש בו צד זכרות וע"כ דחי שבת וא"כ איך מקשה מזה לר' יוסי: ש וע"ז אומר וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון והנה בהירושלמי הזה יש בו (ט"ס וכצ"ל) כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקמת בידיהון (והאי וקמת שבתחילה צ"ל כאן כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי שאומר דלדברי האי רבנן בתראי דהאי דאמרו לו דהרי שופר שבגבולין תוכיח דאין ודאו דוחה שבת וספיקו דוחה יו"ט הוא באנדרוגינוס וא"כ צ"ל שסוברים דאנדרוגינוס הוא ס' זכר או ספק נקבה) ע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת וקמא בידיהון והוא הברייתא דאיתא בירושלמי הכא ביבמות קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' פי' דמהו החילוק בין קידש לנתקדש וע"ז אומר ר' ניחא בר סבא כו' אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' כמו דמסיק שצד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה וא"כ ניחא הברייתאוכמו שביארתי וזהו דווקא אי אמרינן דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקבה אבל לפי מאי דמקשו לר' יוסי מאנדרוגינוס א"כ צריך לומר דסברי דהוי ספק זכר ספק נקיבה וע"כ הקשו לו דתקיעת שופר שבגבולין תוכיח דספיקו דוחה יו"ט וא"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות (ספ"ח) וע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת (וקמת כצ"ל) בידיהון (והוא כמו שתירצו הבריי' ביבמות) כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי' דלרבנן אחראי דהיינו ר' אחא שאמר דספיקו דוחה יו"ט היינו אנדרוגינוס וא"כ צריך לומר דסברי דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה) (ולר' יוסי צ"ל דהא דאמרי' ביבמות ד' פ"א) אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הוא בתרומה דרבנן או דזהו כמו ר' יוסי דברייתא וכמו דאמר רב ביבמות (ד' פ"ו) ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתני ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה הוא) וא"כ אי אמרינן דהוי ספק זכר ספק נקיבה א"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות הא דקאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דלפי זה אין צריך לחוש בשניהם לקידושין אם קידש ג"כ דהיינו אולי הוא זכר וא"כ אינו פוסל מן התרומה) וע"ז אומר דכן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון שתקשה הברייתא דקידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דזהו לא יתיישב רק אי אמרינן דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקיבה ומין במינו פוסל בכל שהוא וכמו שביארתי תחילה ודו"ק:

וע"ז אומר על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה שהוא אומר דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה ע"כ אומר דאנדרוגינוס מוציא בתחילה והוא משום דהוי ספק זכר ס' נקבה וע"כ קאמר דמוציא את מינו והיינו לכתחילה ומשום דספיקו דוחה יו"ט על דעתי' דר' יוסי (פי' שהקשה לו אם באנדרוגינוס שתקע בדא אין לו תשובה וכמו שביארתי דקשה לו מה הקשו מתקיעת שופר שספיקו דוחה והוא באנדרוגינוס דתני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו כיון שהוא סובר דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקבה א"כ איך אתי צד נקבות שבו ומפיק צד זכרות וא"כ צ"ל הא דמוציא היינו בדיעבד ובדיעבד לא חששו במה דאתי צד פטור ומפיק צד חובה וא"כ איך הקשו מאנדרוגינוס שמוציא את מינו הא צריך לומר דמיירי בדיעבד וכ"ת אמאי לא מפרשי שהקשו מהא דטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אבל לעצמו יכול להוציא דממ"נ יצא אך כיון דאנדרוגינו' מוציא מיירי בדיעבד א"כ איפשר לומר דטומטום נמי מיירי בדיעבד א"כ איך הקשו מאנדרוגינוס וטומטום ודו"ק: