נועם ירושלמי על יבמות ה:ח:ב

שם (ה"ח) חלץ ועשה מאמר כו' ר' נחמיה אומר א' בעולה וא' חלוצה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום:

תמן אמרין דברי ר' נחמיה ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן דתמן ביא' בין שהיא לאחר המאמ' בין שהיא לאח' הגט פוטר' כו' מ"ד דרבנן דהכא כו' שהי' לאחר הגט אינה פוטר' עיין בפ"מ שפי' דסברי דהא דא' ר' נחמי' ביאה באמצע דפוטרת דווקא שהיא לאחר המאמר כו' אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור באשת אחד אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא עכ"ל:

וצריך לבאר מהו הטעם דרבנן דתמן דאמרו ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ורבנן דא"י מחולקין ואפשר לומר כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) איבעיא להו בעלת הגט ובעלת מאמר איזה מהם קודמת בעלת הגט עדיפא משום דאתחיל בה בחליצה או דילמא בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה אמר רב אשי ת"ש ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתרה ואי מאמר עדיף לא ליהני גט אבתרה אלא לאו ש"מ כי הדדי נינהו וא"כ ב' הכחות שקולים שניהם וע"כ לא מחלקינן בין ביאה שאחר המאמר לביאה שאחר הגט אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י סוברי' כיון דאין הענינים שוין ע"כ תופסת גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט אבל באמת אין הכחות שוות. ע"כ מחלקין בין ביאה שאחר המאמר לביאה שאחר הגט:

וע"כ אמרינן בירושלמי ופרק ר"ג) על דעתיה דר"ג מהו שיהא גט לאחר גיטו של מאמר כו' וגט לאחר גיטו של מאמר האיך עבידא היו שתי יבמות עשה מאמר לזו ונתן גט ונתן גט לשניה אם תאמר הגט פוטר כל מה שקנה מאמר כמו שיש כאן גט ואין גט לאחר גיטו של מאמר ואם תאמר אין הגט פוטר כל מה שקנה מאמר כמו שאין כאן גט ויש גט לאחר גיטו של מאמר מאמר אחר גיטו של מאמר האיך עבידא היו שתי יבמות עשה מאמר לזו ונתן לה גט ועשה מאמר לשניה אם תאמר הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר כמו שאין כאן מאמר ויש מאמר אחר גיטו של מאמר וא"ת אין הגט פוטר יותר ממי שקנה מאמר כמו שיש כאן מאמר ואין מאמר לאחר גיטו של מאמר זהו ג"כ לטעם הירושלמי דס"ל שאין ב' הכחות שוים אבל לפי הש"ס דילן אמרינן ביבמות (ד' ל"ג) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט:

ולפי"ז אין ראי' מכאן למה שהביא הפ"מ ראי' למה שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' יבום ה"ד) נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרה ויראה לו שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט אסורה לו והשיב ע"ז הראב"ד דהותרה לו אפי' היא דהותרה ליבם גופי' והוכיח הפ"מ לדעת הרמב"ם מהא דאמרינן בירושלמי שם מהו שיודו חכמים לר"ג (צ"ל שאין מאמר אחר מאמר ביבמה אחת האיך עבידא עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט ועשה מאמר אם תאמר יש מאמר אחר מאמר לא נפטרה באותו גט אין תימר אין מאמר אחר מאמר נפטרה באותו גט) עיי"ש: אך דהירושלמי סובר דהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר ומגרע כ"כ כח הזיקה עד שאין ח במאמר לחול אח"ז ולא דמי למאמר אחר גט שחל לכ"ע דהתם אין לגט שום שייכות להזיקה דהא חליצה פוטרת זיקה ואין גטפוטר אבל הכא דיש כח לגט לתפוס מחמת המאמר ע"כ פוטר יותר ממה שקנה מאמר ומגרע כח הזיקה ג"כ ולפי מה שאבאר לקמן דהירושלמי סובר דמאמר עילוי' זיקה קא רמי ע"כ ניחא טפי דע"כ פוטר יותר מהמאמר ומגרע כח הזיקה ג"כ כיון דמאמר עילוי' זיקה קא רמית וא"כ נוטל הזיקה ג"כ וכמו שאבאר לקמן ודו"ק אך באמת זהו החילוק שבין רבנן דתמן דהיינו דבבל לרבנן דהכא דהיינו דא"י דלרבנן דתמן שוים הכחות של המאמר והגט כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) תיבעי' להו בעלת הגט ובעלת המאמר איזה מהם קודמת ועיין מה שהקשו התוס' שם:

[ועוד איפשר לומר דזה תלוי אם מאמר עלויה זיקא קא רמי כמו דאמרי' ביבמות (ד' נ"ב) אלא אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין ר' סבר עילויה זיקה קא רמי ואתי חליצה ואפקועי לזיקה. ורבנן סברי האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ורבא אמר אי דאמר לה במאמר יבמין כ"ע לא פליגי דמהני (פי' אפי' לאחר חליצה) והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה בזיקת יבמין וא"כ מסקנת רבא דהאי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי וע"כ מהני גט לטעמיה דרבא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ג) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפי' היא מ"ט מאי דעביד בה שקליה. אבל אי אמרינן דמאמר עילויה זיקה קא רמית. א"כ איך נאמר מאי דעבד בה שקלה. כיון דמאמר עילויה זיקה קא רמית. והוא מעורב עם הזיקה. וא"כ איך שקלי ע"י הגט שאינו מועיל לזיקה:

וא"כ איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דאמרי' בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"ד) נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום ולא כבר תנן אין לאחר חליצה כלום כו' אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו קידושין (צ"ל שמא לא תפסו קדושין כו' דלא גריעא מהמקדש חייבי לאוין ומשני תיפתר אי כרבי שלא לדעת או ד"ה במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמתו ואינה יבמתו וכבר ביארתי הירושלמי הזה בספרי נ"י דלא כהפ"מ והפי' הוא שמתרץ תיפתר אי כרבי שלא לדעת כו' דרבי ס"ל דמאמר קונה שלא לדעת ג"כ. וא"כ מכח קדושין אינו תופס דלא הוי לדעת. ומכח מאמר תופס ע"פ בע"כ כרבי דס"ל מאמר קונה בע"כ אבל לאחר חליצה כבר פקעה הזיקה וא"כ אינו תופס מכח מאמר וקדושין לא הוי דהא הוא בע"כ לא מהני או כד"ה במתכוין לקנותה לשם מאמר ביבמתו ואינה יבמתו או שמתכוין שיהא בתורת מאמר ולא בתורת קדושין ומאמר לא תפיס אח"כ (והפ"מ שגה בזה):

וא"כ לדעת הירושלמי לא תפיס מאמר אח"כ. וא"כ מוכרח הוא לומר דבמאמר עילוי' זיקה קא רמי. וע"כ אינו תופס אח"כ. אבל רבא לטעמיה דאמרי' ביבמות (דף נ"ב) רבא אמר אי דאמר לה במאמר יבמין כ"ע לא פליגי דמהני והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי בזיקת יבמין כו' וא"כ סובר דהאי לחודי' קאי וע"כ סובר רבא דמאי דעביד בה שקלי. משא"כ להירו' שסובר דמאמר עילוי' זיקא קא רמי' וע"כ סובר דלא יכול הגט לשקול המאמר לחודי' וא"כ מוכח דהירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן

והוא מוכח בהדיא בירו' (פ"ה ה"ב) כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה כו' הדא אמר' שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר א"ת אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר יבם אמר לא יפטור גיטו אלא מה שקנה מאמר ואפי' מה שקנה מאמר לא פטר גיטו כריתות אין זו כריתות ופי' הק"ע וא"ת אין הגט פוטר ממה שקנה מאמר קשיא אמאי אסור לכנסה יבם אמר כלומר וא"ת אף שהגט פוטר יותר ממאמר מ"מ איכא למימר שצריכה חליצה או ייבום ואיירי כשאמר היבם בפירוש שנותן הגט למאמרו ולא לזיקתו אינו כלום. דאם אמר כן אף למאמרו אין הגט פוטר דכתיב כריתות ואין זה כריתות אלא ה"ל כמקדש חצי אשה והוא דחוק ואין בדברים אלו ממש: וכן מה שפי' הפ"מ הוא דחוק:

ולי נראה שהפי' של הירו' שאומר שמוכח מן המשנה דקתני כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה. וע"כ מדייק הירו' שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר. ע"כ לא מהני מה שנתן לה גט שתהא יכולה להתייבם מחמת שהוא נוטל יותר ממה שקנה מאמר ע"כ לא מהני מה שנתן לה גט שתהא יכולה להתייבם מחמת שהוא נוטל יותר ממה שקנה מאמר: או איפשר שכח הגט הוא אינו מרובה מן המאמר. ואעפ"כ לא מהני מחמת דמאמר עילוי זיקה קא רמיא וא"כ ה"ל כמגרש חצי אשה והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום כמו דאמרי' ביבמות (דף נ"ד). ויתיישב בזה קושי' הק"ע דא"כ נפשטה הבעי' דלעיל (ה"א) מהו שיהא הגט לאחר גיטו של מאמר ומאמר אחר גיטו של מאמר שהרי מוכח דגט קנה יותר ממאמר. א"כ ה"ל כמו שיש כאן גט ואין גט לאחר גט ויש מאמר אחר מאמר של גט ובבבלי (דף נ"ח) מיבעי' ליה לרב חנינא כתב גט למאמרו ולא לזיקתו ולזיקתו ולא למאמרו: לפי מה שביארתי היינו דמספקא ליה דאם הטעם דאינו יכול ליתן גט לשקול המאמר הוא משום דכוחו של גט עדיף טפי ואם כן ישאר מכוחו של גט. וע"כ לא יכול ליתן גט להמאמר. או שהטעם שאפי' אם נאמר שהגט הוא אינו מרובה מהמאמר אך שאינו מועיל משים דמאמר עילוי' זיקה קא רמי' וע"כ אינו מועיל גט:

והנה התוס' ביבמות (ד' נ') עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן גס למאמר שרי אף ליבום דאמר פ' ד' אחין (ד' ל"ב) דהותרה אפי' היא דמאי דעביד שקלי עכ"פ מוכח דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דכח הגט וכח המאמר שוים וגם סובר דאיפשר לומר דמאמר עילוי' זיקה קא רמי' כמו שהוכחתי מהירושלמי שסובר דאפ"י דקדושין תופסין בחלוצה אעפ"כ מאמר לא מהני אחר חליצה ולא כמסקנת רבא ביבמות (ד' נ"ב) דאמר אי דאמר במאמר יבמין כ"א לא פליגי דמהני ורבא לטעמי' דס"ל ביבמות (ד' ל"ב) דמאמר לאו עילוי' זיקה קא רמי':

ובזה יתבאר הירושלמי חליצה פסולה פוטרת וליידא מלה שאם יבוא ויקדש את הצרה תפסו בה קדושין והירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל בריש מכילתין דנמנו בחבורה דאין קדושין תופסין ביבמה וע"כ אמר דלענין זה חליצה פסולה פוטרת דקדושין תופסין אבל הש"ס דילן סובר ביבמות (ד' צ"ג) דקדושין תופסין כמו דאמר שמואל בעניותי' צריכה גט וא"כ ליכא למימר לענין קדושין כמו דאיתא בירושלמי אלא לענין זה חליצה פסולה פוטרת דאינו מועיל אח"כ לא גט ולא מאמר.

ועל זה אומר בירושלמי בא אחר וקידשה (פי' שאותו שנחלצה חליצה פסולה מכיון שנעקרה הימנה זיקת המת תפסו בה קדושין מאחר שהיא צריכה גט למאמר לא תפסו קדושין. וכתב הפ"מ אי מאחר כו' ואכתי כו' היא אגודה ואע"ג דמאמר יבמין מדרבנן בעלמא הוא איכא למימר הואיל והחליצה אחר מאמר לאו חליצה היא לאפקועי לגמרי א"נ דאתי כההיא דדריש לעיל רפ"ג דהמאמר יש לו מדרש מה"ת ובאמת הכי מוכח בירושלמי דהמאמר מדאו' ובפרט לפי מה שביארתי דהמאמר עילוי' זיקה קא רמיא. ע"כ ע"י החליצה לבדה לא הופקע הזיקה לגמרי והירו' לטעמיה דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה וכמו שביארתי]:

שם תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר ובין שהיא לאחר הגט פוטרת. על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' שמעון ור' ישמעאל אמרו דבר אחד דתני' שלש יבמות ליבם אחד עשה מאמר באח' ובעל לאח' ניתן גט לשלישית ר' נחמי' אמר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין לאחר בעילה כלום כו':

[והנה כבר ביארתי החילוק שבין רבנן דתמן לרבנן דהכא בענין אם שוין כח המאמר והגט או לא אך שצריך לבאר מהו הראי' מהא שמביא שאומר ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' והפ"מ פי' מהא דקאמר דתני' שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו נתן גט לשלישית ר' נחמי' אמר הראשונה צריכה גט כו' וא"כ דווקא בעשה בה מאמר:

ולי נראה לבאר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"א) כמה דר"ש אומר המאמר קונה או לא קונה כן הוא אומר הגט פוטר או לא פוטר נשמעינה מן הדא ר' שמעון אומר הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום הא בסוף יש אחרי' כלום בבעילה שהיא לאחר הגט אבל בבעילה שהיא לאחר המאמר מה נפשך קנה מאמר אין אחרי' כלום לא קנה מחמר תקנה בביאה ולא יהא אחרי' כלום אלא כן אנן קיימין בבעילה שהיא לאחר הגט הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר פי' הפ"מ דאל"כ אף אחר הגט לא מתוקמא וא"כ מוכרח לדברי ר"ש דס"ל דביאה פסולה פוטרת היינו דווקא בביאה שלאחר המאמר אבל לא בביאה שאחר הגט וכמו שביארתי משום דבמאמר הוי ספק לר"ש אי קנה לגמרי או לא קנה כלל אבל בביאה שאחר הגט ס"ל שהגט פוטר ומשייר א"כ הא דביאה פסולה פוטרת היינו דווקא בביאה שאחר המאמר אבל לא בביאה שלאחר הגט וע"כ אומר הירו' על הא שאומר על דעתין דרבנן דתמן דבין ביאה שהיא לאחר המאמר בין ביאה שלאחר הגט ע"ז אומר ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' שמעון ור' ישמעאל אמרו דבר א' דתני' שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית ר' נחמי' אומר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום והירושלמי סובר דדוקא דבר א' וע"כ אמרו דבר א' ולא כמו דאיתא בש"ס דילן (ד' נ"א) אמר ר"י ר"ש ור"ג וב"ש ובן עזאי ור' נחמי' כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור וכתבו התוס' אין התנאים כולם שוים אבל הירושלמי אומר שאמרו דבר א' וע"כ הוי דבר א' ממש וע"כ אין לגרוס ר"נ כמו שכתבו המפרשים הק"ע והפ"מ משום דר"ג לא הי' דומה לדר"ש דר"ג ס"ל דהמאמר קונה ומשייר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) מודה ר"ג לחכמים שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט גט אחר ביאת המאמר ומאמר אחר ביאת הגט גט אחר ביאת מאמר האיך עבידא היו שלש יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר אין תימר המאמר קונה או לא קונה מ"נ קנה מאמר חין אחר זו כלום לא קנה מאמר תקנה הביאה ולא יהא אחרי' כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר (ועיין בס' נ"י ס' י"ח) שזהו כמו דאמרינן אמר רבא מ"ט דר"ג דמספקא לי' גט אי דחי או לא דחי מאמר אי קני אי לא קני כו' ואיתבי' אביי מודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט וגט אחר ביאה ומאמר כו' ואי מספקא לי לר"ג תיהוי כביאה דלכתחילה ותקני דהא תנן הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום אלא אמר לעולם פשיטא לי' בגט דדחי ומאמר דקני מיהו אמרו רבנן בחד צד מהני בה גט ובחד צד מהני מאמר כו' והוא כמו דמסיק בירושלמי דר"ל סובר דגט דוחה ומשייר וא"כ לא, נוכל לגרוס ר"נ רק ר' ישמעאל והק"ע והפ"מ שגו בזה וע"כ מוכיח כרבנן דהכא דדווקא בביאה שאחר המאמר ולא בביאה שאחר הגט:

וזהו דלא כמו שכתב הפ"מ בירושלמי (פ"י דיבמות) הדא אמרה ע"ד דר' שמעון ביאה פסולה פוטרת ופי' הפ"מ זאת אומרת דביאה פסולה פוטרת דהרי ביאת אחיו הראשון ביאה פסולה דסוטה היא וסוטה אסורה להתיבם ור"ש לטעמי' דסבר לעיל (פ"ה) דביאה פסולה פוטרת עכ"ל וכבר ביארתי דר"ש סובר דביאה פסולה שלאחר הגט אינה פוטרת אך הפי' הוא שהביאה פסולה ושהיא מדרבנן פוטרת להצרה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' י"א) וכמו שביארתי בספרי נ"י ולא שייך להא דביאה פסולה דפ"ה דהתם רק בביאה שלאחר המאמר אבל ביאה שלאחר הגט אינה פוטרת ודו"ק:

עוד נראה לי לבאר על הא דאמר תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן ביאה בין שהיא לאחר מאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת ויתבאר במאי דאמרינן לקמן (פי"ג דיבמות ה"ח וגם שם בה"א) דאמרינן התם תני ר' חייא קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט (פי' וקטנה וחרשת שהן אחיות מת בעלה של קטנה בעל החרשת מוציאה בגט דאסור מחמת שהיא אחות זקוקתו) והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחליץ כו' מת בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (פי' משום דלכונסה אינו יכול מפני שהיא אחות גרושתו ולחלוץ לה אי איפשר משום שהיא חרשת עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה והנה הפ"מ נדחק בזה מאד גם הק"ע לא ביאר:

ע"כ נראה דהא דקאמר מפני תקנתה הוא משום דאלו"ה איך יוצאה בגט אם בא על החרשת הא ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה אינה פוטרת ע"ז אמר כדאמר ר' הילא מפני תקנתה ה"נ מפני תקנתה (פי' משום שאין לה תקנה אחרת) והא דאמר ר' הילא הוא לקמן (ה"ח) כיצד הוא עושה רב חייא בר אסי בשם רב כונס את החרשת ומוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחליץ כו' ואם בא על הקטנה מוציאה בגט משום זיקת החרשת דקיימא וא"כ אינה בונה שתי בתים והחרשת אסורה איסור עולם דכיון דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה עבר ובא על החרשת מוציאה בגט והותרה ר' הילא מפני תקנתה גם כאן נדחק בה הפ"מ שפי' תקנתה של חרשת אמרינן דכונסה ומוציאה בגט ולפי מה דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) וכ"ת קטנה אמאי תמתין עד שתגדיל ותחליץ תיתיב גבי' אי קנוי' היא הא קנוי' היא אם לאו קנוי' נוכריתא בעלמא היא א"כ חרשת במה תיפוק א"כ הפי' הוא מפני תקנתה של חרשת אבל אעפ"כ נראה לי לפרש כמו שפירשתי תחילה דהא דקאמר מפני תקנתה הוא משום דקשה דהא הוי ביאה פסולה וא"כ איך נפטרה בגט וכמו דפריך ביבמות (ד קי"א) אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' קטנה קנוי' ומשויירת כי בא על החרשת אמאי נותן לה גט והותרה ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטורה הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה:

וע"ז קאמר בירושלמי ר' הילא מפני תקנתה (פי' מחמת שאין לה תקנה אחרת (וכן כתבו התוס' ביבמות (ד' קי"א) בד"ה תיתיב גבי' כו' ושמא כיון שלא הי' תקנה לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם וע"ז משני בירושלמי נמי מפני תקנתה דהירושלמי סובר דקטנה קנוי' ומשיירת ויתבאר לקמן (פי"ג ה"ו) מה נפשך צד שקנה בו כנגדו התיר בצרה כו' משמע שסובר דקטנה קנוי' ומשיירת וכן בירושלמי שם (ה"ח) ויחליץ צד הקנוי' שבקטנה ויכניס את החרשת ויתבאר לקמן וע"ז משני דע"כ אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה מפני תקנתה ולשיטת הש"ס דילן אמרינן שם אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' קטנה קנוי' ומשיירת אמאי כי בא על החרשת נותן לה גט והותרה ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ומשני הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן מוכח דר' נחמי' סובר דביאה פסולה פוטרת אפי' בביאה שלאחר הגט ולשיטת הירושלמי לא מוכח דהא משני ר' הילא מפני תקנתה:

וע"ז אומר תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת וע"ז אומר על דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת משום דלרבנן דהכא דמשני התם מפני תקנתה א"כ איפשר לומר דביאה פסולה פוטרת רק לאחר המאמר ולא אחר הגט וע"ז אומר ולא שמיע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' ישמעאל אמרו דבר א' דתני שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית ר' נחמי' אומר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום כו' א"כ מוכח מזה דכרבנן דהכא דדווקא ביאה שהיא לאחר המאמר ולא ביאה שאחר הגט]: