נועם ירושלמי על יבמות ג:א:ט

שם היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה שמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן רב אמר חליצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור. והפ"מ הביא גירסת הרשב"א דגריס בירושלמי כמו דאמרי' בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ו) דרב סובר דזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם ושמואל אמר א' חולץ לכולן ע"כ גריס נמי בירושלמי רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן

ובזה יתבאר הא שאומר דרב אומר חליצה קנין (פי' וכיון שהיא בתורת קנין א"כ כיון שכבר זה קנה לאחת וזה קנה לאחת א"כ האחות השלישית אינה ראוי' לביאה כיון דחליצה הוי קנין ואין אדם קונה שתי אחיות כאחת ואעפ"כ צריכה חליצה כמו דאמרינן תחלה שם בירו' אמר ר' זעירא קיימתי' כל יבמה שנראת לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה וא"כ היבמה השלישי' נראית תחילה לצאת בחליצה ע"כ הוי חליצה פסולה וע"כ צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה סובר דחליצה פטור וכיון דחליצה הוי פטור אעפ"י שאסור אדם בקרובת חלוצתו אעפ"כ לא הוי חליצה פסולה שתהא צריכה לחזור על כל האחין וע"ז אומר רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו' מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה קנין (כנ"ל) אלא פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אבל חייבין עלי' משום אשתו של מת פי' כיון דחלץ לה א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ חייבין האחין עליו כרת משום אשתו של מת. וא"כ החליצה אינה אלא פטור (פי' שהיא היא הזוקקת) והאחין חייבין עלי' כרת וכן הוא חייב על הצרה כרת א"כ אם הי' בתורת קנין לא היה אלא מכאן ולהבא והוי אמרינן דאיהו שליחותא דאחין קא עביד וכן איהי שליחותא דצרה קא עבדא אבל כיון שחלצה פטור והיא היא הנפטרת א"כ איגלאי מילתא למפרע דהיא היא זקוקה לגבי אחזה אבל צרה אחרת לא הי' זקוקה כלל וכן סובר שמואל והכי אמרי' ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי' בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חליצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה כו':

וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסור' בקרוביו שני' היא הכא שכבר נראה לפטור בה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה במש"א שכבר נרא' לפטור בה ע"כ נ"ל והוא שמקש' על שמואל דאמר חליצה פטור מהא דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסו' בקרוביו א"כ מוכח מזה דחליצה הוי קנין וע"ז אומר שני' היא שכבר נרא' לפטור בה: פי' דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאימתי הוי זיקה הוא רק לבסוף אם בא לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לידי חליצה ויבום דהיינו שמתה לא הוי זיקה וכמו דאמרינן לקמן (פ"ד ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה לו זיקתה כו' ר' אבון שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא פי' מאחר שלא עבדו בה מעשה דחליצה או ייבום וע"ז אומר שני' היא שכבר נראה לפטור בה פי' שע"כ אסור בקרובותי' משום שכבר נראה לפטור בה פי' שבאה לידי חליצה ויבום וא"כ איגלאי בזה דהי' זקוקה ע"כ אסור בקרובות חלוצה והאחין מותרין משום דהאחין לא עבדו מעשה משא"כ להחולץ כיון שעבד בה מעשה ואיגלאי בזה שהי' זקוקה ע"כ גזרו דדמי לאחות גרושה אבל מ"מ הוי חלוצה פטור ודו"ק]: