נועם ירושלמי על יבמות ג:א:ז

שם הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה ובא עני' ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה חלץ לה ובא עני' ממה נפשך אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר א"ר יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה:

[והנה הירושלמי הזה כמו שביארו בו המפרשים הק"ע והפ"מ היא תמוה הא דקאמר חלץ לה ובא עלי' ממ"נ אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר ומדייק א"ר יודן קיימתי' כהא דתנן כו' הוא תמוה דאמאי אינה מותרת אם חלץ לה ובא עלי' דהא אין אחר חליצה כלום. ומה שפי' הפ"מ דכיון שבעל לאחר חליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת הצרה עד שתחלוץ הוא דחוק מאוד שנאמר דלמפרע חליצה פסולה היא וגם הק"ע הקשה ע"ז]:

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בא עליה וחלץ לה לא נפטרה צרתה פי' דאם בא עליה תחילה ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרתה. והטעם הוא דבביאה אינה מותרת מחמת שהיא ביאת איסור מחמת אחות זקוקתו ואע"פ שחלצה אח"כ אעפ"כ אינה מותרת מחמת ממה נפשך דאיפשר שיהי' הביאה מתרת דהיינו אם לא ימות אחיו ויחלוץ לה א"כ תהי' למפרע ביאת היתר וכמו שביארתי שע"כ אמר הירושלמי שמא ימות א' מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו ולא קאמר בפשיטות דהטעם הוא מחמת אחות זקוקתו אך דהירוש' לשיטתו דס"ל דאם יחלוץ אחיו השני א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וא"כ מותרת בביאה. אך שמא ימות אחיו וא"כ הוי אחות זקוקתו וא"כ לא יוכל לייבם אותה א"כ כיון שהביאה אינה מתרת א"כ תהי' מותרת בחליצה. וע"ז אומר דכיון שאין אנו יודעים במה היא מותרת אם בחליצה או ביבום. ע"כ אסורה הצרה עד שיחלוץ אחיו להשני' ואז מותרת ע"י ביאה דהא אם חלץ אחיו נמצא דלא הוי אחות זקוקתו וע"כ מביא ראי' מהא דהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא יהא הולד בן קיימא [וכמו דאמרינן ביבמות ד' ל"ה] וא"כ קשה אמאי צרתה אינה מותרת דממ"נ מותרת דאם הולד בר קיימא א"כ מותרת מחמת הולד ואם לאו מותרת ע"י הביאה והירושלמי לא ס"ל הטעם משום דביאת מעוברת לא שמה ביאה דילמא יהא הולד בן קיימא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אלא דס"ל דהטעם דצריכה שתדע במה הוא ההיתר אם בהולד או בביאה וספק זה לא יתברר עד לבסוף ע"כ אין מועלת החליצה והוא כמו דאמר ר"ל בחליצת מעוברת שהפילה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולשיטת הירושלמי הוא שבשעת החליצה הי' איפשר שתפטור מחמת הולד וע"כ לא הוי חליצה ולקמן יתבאר בזה והכי נמי צריכא שתדע במה היא נתרת אם בחליצה אם בביאה וע"כ אסורה עד שיחלוץ אחיו ואז תדע שההיתר הוא ע"י ביאה דכיון שחלץ אחיו הופקע הזיקה למפרע וע"כ הוי ביאה של היתר וע"כ צרתה מותרת אבל עד שיחלוץ אחי' צרתה אסורה אף אם בא עליה וחלץ לה וכמו שביארתי ודו"ק]: