נועם ירושלמי על יבמות ג:א:ו

שם (ה"א) כנס הראשון ובעל אומר לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה. שמא ימות א' ונמצ' כבא על אחות יבמתו תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפי' מת השני לא ר' שמעון היא דר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום (פי' דהא ר"ש היא והא ר"ש ס"ל בירושלמי (פ"ג ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ואמרינן התם עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה. ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן הייבום כו' תמן אמרינן דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ אפי' ימות לא תהא אסורה עליו דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמי') א"ר זעירא קיימתי' ביבמה שנראית לצאת בחליצה ואינה מותרת בלא חליצה (פירוש והכא נראת תחילה קודם שמת לצאת בחליצה מאח השני ע"כ אינה יוצאה בלא חליצה אפי' מהאח הראשון משא"כ בשלשה אחין פוטר ר"ש את השני' משום דנפלה אח"כ ואין זיקה נופלת כו':