נועם ירושלמי על יבמות ג:א:ה

שם מהו שיהא לה צרה. ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חליצתו כשהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ (פי' דמיבעי לי' מהו שיהא לה צרה באחות זקוקתו שהצרות נמי יהא אסורות. וע"ז אמר ר' הילאבשם ר' אבינא ק"ו ומה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ ועיין לקמן ושם יתבאר דלשיטת הירושלמי אין הטעם של צרת קרובת חלוצתו כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' מ"א) הך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וצרת קרובת חלוצתו הוא משום דקרובת חלוצתו אזלא בהדה לבי דינא וא"כ סברי שהיא החלוצה וע"כ אסרו בצרת קרובת חלוצתו ולא בקרובת צרת חלוצתו דא"כ אין הראיה כל כך מזה אלא הטעם הוא משום דבקרובת חלוצתו גזרו אפי' בצרה אעפ"י שהוא מדבריהם אבל בקרובת צרת חלוצתו הוא משום דצרה אבראי קיימא והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא: אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמי אמאי מותר לימא תהוי תיובתא דר' יוחנן דאמר בין הוא בין אחיו אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת אמר לך ר' יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והא אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מד"ת אחות חלוצה מדברי סופרים מ"ש האי ומ"ש האי הך, דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וכ"ז הוא שיטת הש"ס דילן:

אבל לשיטת הירושלמי שהוא סובר דר' יוחנן סובר דחייבין על הצרה כרת א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ גזרו בצרת קרובת חלוצתו אעפ"י שאחות חלוצה הוא מדבריהם אבל מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו משום דצרה אבראי קיימא שזהו שיטת הירושלמי אליבא דר' יוחנן (ועיין בריש יבמות ה"א) וע"כ קאמר ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ]:

(שם) בתו פשיטא לך שיהא לה צרה הנה הפ"מ נדחק בזה והק"ע מחקו לתיבות בתו פשיטא לך וגריס וכאן שיש לה איסור אחיות לא כש"כ שיהא לה צרה. ולי נראה דהאי בתו הוא ט"ס וצ"ל בחד פשיטא לך שיהא לה צרה פי' דהאיבעי' אינו רק אם נפלו האחיות לשני האחין א"כ אפילו האחיות גופייהו אם יחלוץ הא' מותר השניה לייבם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו אחות זקוקתו וכמו שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן דכיון דחלץ לאחת א"כ השניה צריך להיות מותרת להתייבם ואין בזה משום יבמה שנאסרה וחזרה והותרה שזהו דוקא באיסור אחות אשה ממש שהאיסור היה בתחילה ואח"כ הותרה מחמת שמתה וע"כ אמרינן דר"א סובר דאעפ"י שבטל הגורם האיסור במקומו אבל באחות זקוקתו מכיון שחלץ לא' א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היה מזוקקת כלל כמו שביארתי שיטת הירושלמי דהזיקה תלוי במה שיהיה בסוף] וע"ז אמר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות אך אעפ"כ החמירו באחות זקוקתו וכמו דמסיק דאפי' בעלה הראשון אסור לבעלה בעילה שני' שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו וע"כ מיבעי' לי' אם החמירו בצרות אבל בחד אחא ששני האחיות נופלים לפניו בזיקה בודאי גזרו בצרה ג"כ וע"ז לא קא מיבעי' לי':