נועם ירושלמי על יבמות ג:א:ג

שם תמן תנינן שומרת יבם שקידש אחיו אחותה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה מעשה חלצו אחים או כנסו יכנוס מתה היבמה יכנוס מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה לא אמר אלא מתה יבמתו מותר באחותה אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אמר ר' יוחנן זו דברי ר' אלעזר אבל דברי חכמים מתה יבמתו מותר באשתו מתה אשתו מותר ביבמתו כו' ר' יוסי בר חנינא בעי קומי ר' יוחנן הכא את אמר מתה יבמתו מותר באשתו. מתה אשתו מותר ביבמתו והכא את אמר הכין (פי' דאמאי הכא במתניתין שניהם חולצות ואמאי לוקי חד מינייהו לחלוץ לשני' ותהוי ראשונה לגבי אידך ביבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון) וכן מקשה בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ז) א"ל איני יודע טעם אחיות מה הן. אמר ר' זעירא אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ר' בא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן:

ונראה לי לבאר דפליגי בזה דר' זעירא אמר שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן ור' בא אמר דר' יוחנן א' איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן ולא משני דאתי כר' אליעזר דס"ל מתה אשתו אסור ביבמתו וכמו דאמרינן התם דר"א ס"ל אפי' בטל הגורם האיסור במקומו וע"כ תנן במתניתין דיבמות (ד' מ"א) דמתה היבמה יכנוס את אשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו אך יש לומר דלא מצי למימר דאתי כר"א דהא מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וכמו דאמרינן ביבמות (דף כ"ח) דא"ל אחיות איני יודע מי שנאן דפריך ולימא ר"א היא דאמר כיון שעמדה עליה שעה אחת באיסור נאסרה עליה עולמות מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א וע"כ אמר איני יודע טעם אחיות מה הן:

וע"כ אמר ר' בא אמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן פי' דא"צ לומר דר' יוחנן לא מוקי מתניתין כר"א משום דסיפא ר"א א"כ רישא לאו ר"א היא אלא דאפי' ר"א נמי מודה באחיות דאם יחלוץ א' לשני' תהוי ראשונה לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והא דסתים לן תנא כר"א בהא דקידש אחיו את אחותה דלא אמר אלא מתה יבמתו מותר באשתו אבל מתה אשתו אסור ביבמתו התם הוא משום דקאי באפי' איסור אחיות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן הוא וא"כ ר"א נמי מודה בזה וע"ז אמר ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מה הן וע"ז אומר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחות יבמות לאיסור אחות שאינן יבמות (פי' משום דזיקה הוא דרבנן):

וע"ז אמר ר' ירמי' תיפתר שנפל הבית על שניהם כאחת (פי' וא"כ לא הותרה תחילה. ומיד כשנפלו נאסרו שתיהם) ר' יוסי בעי אם בשנפל הבית על שניהם כאחת בדא א"ר יוחנן איני יודע טעם אחיות יבמות מהו. אלא בשמתו זו אחר זו (פי' דאם נפלו כאחת לא הוי ר' יוחנן אמר איני יודע טעם אחות יבמות) וע"ז אומר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השני' למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשני' א"ר יודא היא דא היא דא צריכא לי' ולית זיקה כלום אילו שלשה אחין שנים מאב ולא מאם שני' מאם לא מאב מת בנו של אב תחילה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה משום אשת אחיו מאמו שמא אינו מותר בה. אין מאמר זיקה כלום יהא אסור בה:

והנה לכאורה הוא דהירושלמי ס"ל דבזיקה דרבנן שרי נמי אפי' לא הותרה תחילה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' מ"א) ד"ה מ"ט דרב משום דהוי יבמה שהותרה כו' אעפ"י דבפ' ד' אחין (ד' כ"ז) שרי רב אפי' לא הותרה לכתחילה דקאמר מתה הראשונה מותר בשני' היינו דווקא בזיקה דרבנן אבל הכא אחות אשה דאורייתא דווקא משום דהותרה:

אך לי נראה לפרש עפ"י מה שביארתי בספרי ע"י ובספרי נ"י דהירושלמי סובר דזיקה לא הוי אלא אם בא לבסוף לידי מעשה דחליצה או יבום ופליג אש"ס דילן דאמרינן ביבמות (ד' י"ח) דאמר רב יהודה שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא סבר דיש זיקה ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה. אי הוי אמר הכי כו' הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמל"ן דזיקה בכדי לא פקעה ובירושלמי (פ"ד יבמות ה"ח) אמרינן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אבא משום ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה מכיון שמתה בטלה זיקתה. ר' אבין שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא (פי' דאיגלאי מילתא למפרע דאינה זקוקה להם. וע"כ האחין מותרים) וכבר הארכתי בזה בספרי ע"י (סוף כ"ג) עיי"ש:

וע"כ אמר הוין בעי מימר מה צריכא לר' יוחנן מתה השניה למה אינו מותר בראשונה אבל אם מתה הראשונה יהא אסור בשניה (פי' כיון שלא הותרה בתחילה) אמר ר' יהודה היא דא היא דא צריכא ליה ולית זיקה כלום (פי' דאפי' הראשונה נמי תהא מותרת לאחר שחלץ לשני' דכיון שחלץ לשניה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זיקה של זה) [וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא וכמו שביארתי לעיל) וא"כ דמי כמי שלא נאסרה מעולם דאיגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וע"ז אומר אילו שלשה אחים שנים מן האב ולא מן האם שנים מן אם ולא מאב מת בנו של אב תחילה ולא הספיק השניה לחלוץ ולייבם עד שמת ונפלה לפני אחיה מאמו אינו מותר בה אין מאמר זיקה כלום (נראה שהוא ט"ס וצ"ל) אין מאחר זיק' כלום שיהא אסו' בה משום אשת אחיה מאמו (פי' דכיון שלא בא לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה וה"נ כיון שנחלצה מהשני וא"כ לא באה לידי חליצה או יבום לזה האח. א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי אחות זקוקתו ע"כ הראשונה נמי מותרת. וע"כ אמר ר' יוחנן אחיות אינו יודע מי שנאן. ולא מתרץ כמו דמתרץ ר' ירמיה כשנפל הבית על שניהם כאחת דאעפ"כ מותרת לאחר שחלצה חבירתה דהא אפי' הראשונה נמי מותרת דאיגלאי מילתא למפרע שלא הוי אחות זקוקתו [ועיין בס' ע"י סי' כ"ג מה שביארתי בהירושלמי ריש יבמות (ה"א) ובירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ה) א"ר יוסי בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. אבל לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת וביארתי שם דכיון שמת אגלאי מילתא למפרע דלא היה זקוקה כיון שלא באת לבסוף לידי מעשה דחליצה או ייבום פ"כ למפרע תפסו בה קדושין עיי"ש ודו"ק]: