נועם ירושלמי על יבמות ב:ב:ה

שם ר' זעירא בשם רב ששת כו' תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות וקשי' קנה מאמר שתיהן מותרות (פי' דהא ר"ש ס"ל דאם מצאה בהיתר מותרת) לא קנה מאמר אלא זיקה (פי' דאין החשש משו' מאמר דאם קנה מאמר שתיהן מותרות ואם לאו צרתה מותרת כיון דלא קנה מאמר) אלא קנה זיקה פי' אלא דהטעם משום זיקה וקשי' קנה זיקה שתיהן מותרות כיון דזיקה ככנוסה דמי' וא"כ הוי כמו יבם ואח"כ נולד לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשני' מותרת (פי' ממ"נ דאם קנה זיקה הראשונה ג"כ מותרת ואם לא קנה זיקה א"כ לא הוי צרתה צרת ערוה) וע"ז אומר שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן דאמרו המאמר קונה ומשייר. כן אמר (צ"ל ר"ש) זיקה קונה ומשיירת וע"כ תני תמן דשתיהם אסורות וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו הותר בצרה פי' הפ"מ כלומר דמ"מ קשי' אמאי שני' אסורה ופטורה לגמרי דהא הרי יש בצד צרה זו צד איסור מה שקנה זיקה וצד היתר שלא קנה זיקה וחליצ' מיהא צריכה כו' עיי"ש שנדחק בפירושו:

והנה שגה בזה שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו הותר בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו הותר בצרה (פי' דמקשה ממ"נ דצרה מותרת דלאותו צד שקנה זיקה לר"ש מותר דה"ל ככנוסה ולא הוי ערוה וא"כ כל הטעם משום הצד דאין הזיקה קונה ואותו הצד ה"ל אשת אחיו שלא הי' בעולמו וא"כ לאותו הצד דזיקה לא קני א"כ לא הוי צרתה כלל וא"כ אמאי צרתה אסורה וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון לשם ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' וע"כ צרתה אסורה דכיון דאין כולה לפנים הוי ערוה וערוה פוטרת צרתה):

[וכה"ג אמרינן בפ' ב"ש (ה"ו) צרתה מהו (פי' הקטנה שגירשה והחזירה שאסורה מפני שגירושיה גירושין גמורין ואין חזרת ה חזרה גמורה) וע"כ מיבעי' לי' צרתה מהו אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרתה צד שלא קנה כנגדו הותר בצרתה (פי' דהצרה מותרת ממ"נ דהירושלמי ס"ל דקטנה קנויי' ומשויירת א"כ הצרה מ"מ מותרת דלאותו צד שקנה הקטנה הי' הקטנה נמי מותרת) וא"כ הא דאסורה הוא משום הצד שלא קנה לא הוי צרתה כלל וא"כ הצרה מותרת ממ"נ. וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדין כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' כיון דאין ממהנפשך בעריות. מ"כ צרתה אסורה ולקמן שם יתבאר עוד):

והא דאמר ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות היינו דוקא לדתני תמן (דהיינו לשיטת הבבלי) אבל לא לשיטת הירושלמי דלשיטת הבבלי אפשר לומר דס"ל לר' שמעון דזיקה קונה ומשיירת ע"כ שניהם אסורות אבל לשיטת הירושלמי ליכא למימר הכי דכיון דאין הטעם משום דעשה בה מאמר רק משום זיקה הא כיון דמת ולא בא לידי מעשה דיבום או דחליצה א"כ בטלה הזיקה למפרע וא"כ ליכא זיקה כלל וע"כ אומר תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות דהיינו בבבל דלשיטת הבבלי אע"ג דלא בא לידי חליצה או יבום אעפ"כ יש זיקה וכמו דאמרינן ביבמות (דף י"ט) אי אמר הכי הוי אמינא ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע וע"כ תני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הכי דכיון דמת בטלה הזיקה למפרע וע"כ אמרינן לקמן (פ"ג דיבמות ה"ד) שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתי' דרבנן דתמן כמה דתמן אמרינן המאמר קונה כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת ר"ש אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה והוא לרבנן דתמן היינו דברייתא דתני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות שזהו דווקא לרבנן דהמן דהיינו בבבלי אבל שיטת הירושלמי לא סבר הכי בהברייתא דבכה"ג ליכא זיקה כלל כיון דלא בא לידי מעשה דחליצה או יבום:

[והנה לקמן (פ"ג ה"ג) יתבאר עוד בזה דא"כ קשי' אהא דתנן ביבמות (ד' ל"א) ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהן ועשה בה השני מאמר הרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת א' מהם יבמה יבוא עלי' שעלי' זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני'. ופירש"י כדקתני טעמא בפ' שני בברייתא אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל. וע"כ מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' וא"כ קשה דנהי דמשום מאמר ס"ל לר"ש דהוי ספק אם מאמר קונה לגמרי או שאינו קונה כלל וע"כ מייבם לאיזו שירצה ממ"נ אם הוא מאמר אשת שני ואם לא הוא אשת ראשון. אבל ממ"נ יש עליו זיקת שני יבמין משום זיקה דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשייר ובשלמא לשיטת הירושלמי ניחא דהא לית כאן זיקה דכיון שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ ליכא זיקה אבל לרבנן דתמן דס"ל דאפי' לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום אעפ"כ יש זיקה וא"כ יש עלי' שני זיקות ע"כ אמרינן לקמן (פ"ג ה"ג) א"ר זעירא עד אנן תמן שמעת טעמא תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה (והא דאמר אין זיקה נופלת למקום זיקה הוא מיותר ברם הכא זיקת יבם א' ואין זיקה נופלת למקום זיקה דר"ש סובר דאין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשייר אעפ"כ כיון דשניהם משיירים אין זיקה נופלת למקום זיקה ועיין לקמן (פ"ג ה"ג) מה שביארתי שם. וא"כ סוברי' רבנן דתמן דזיקת שני יבמין אינה זיקה]: