נועם ירושלמי על יבמות טו:ח:ב

(ה"ח) אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה הי' בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה ובגמ' ותהא נאמנת לומר מת חמי. לא כן סברין מימר כשם שאינן נאמנות עלי' כך היא אינה נאמנת עליהון. אמר ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה והק"ע פירש שגם חמי' הי' שם במקום שהיה בעלה וסיימה והא דלא מפרש כןבמתניתין משום דמסתמא דרך הבן להיות אצל אביו והוא דוחק דאכתי לא תירץ הא דפריך ותהא נאמנת לומר מת חמי וא"כ יהי' מוכח דכשם שאינם נאמנות עליה כך אינן נאמנות עליהן והפ"מ פי' תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה כלומר והכירה כלומר שהי' חמי' עם אשתו כאן והיא הי' אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה כו' גם דברי הפ"מ דחוקים ע"כ נראה לי דמדחה דאפשר לומר דאף על פי שאינה נאמנת עלי' משום דחמותה היא מחמש נשים שאינן נאמנות להעיד אעפ"כ היא נאמנת להעיד על חמותה והא דאין נאמנת כאן ע"ז משני שהי' חמי' כאן וסיימה (פי' שהי' חמי' כאן ומת כאן והא דאמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי היינו שמסיימה אימתי הוא מת) וע"ז אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי פי' שבעלי מת מקודם ואח"כ מת חמי ולא הי' לו בן וא"כ צריכה להתייבם והוא כמו דתנן ביבמות וד' צ"ב) אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה כו' ע"כ כיון שהוחזקה תחילה לשוק דהא הי' לה בן שיצא למדינת הים א"כ לא הי' צריכה להתייבם וא"כ כיון שהוחזקה חמותה לשוק ע"כ לא מהימנא דאפי' עד א' כשר נמי אינו נאמן וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ד) בעא מיני' מרב ששת עד א' ביבמה מהו כו' ואיכ' דאמר הא לא תיבעי לך דאפי' איהי נמי מהימנא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כו' וא"כ כיון שהוחזקה לשוק אפי' איהי נמי לא מהימנא וכמו דתנן ביבמות (ד' קי"ח) האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת (והוא משום דהרי בחזקת לשוק יצאת) מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת (והוא משום דאפקה נפשה מחזקה וא"כ ה"נ עד א' לא מהימן לומר שמת בנה ואח"כ מת בעלה שתתייבם) ובירושלמי (פ"ו דיבמות ה"ה) אין תקיימינה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם ועד א' גרע מהאשה עצמה לפי שיטת הירושלמי וכמו דאמרינן בירושלמי (רפט"ו ה"א) לא סוף דבר כמשנה האחרונה שעד א' מתירה ואפי' כמשנה הראשונה שאין עד א' מתירה היא מתרת את עצמה מה בינה לבין עד א' עד א' חשוד לקלקלה והיא אינה חשודה לקלקלה את עצמה וא"כ כיון שמעידה על חמיה שמת אחר בעלה אינה נאמנת וע"כ אסורה להתייבם לאחי בעלה:

וע"ז אומר היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה ר"ע אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה ולפי שיטת הש"ס דילן פליגי בזה אם חמש נשים נאמנות להחמיר. אבל לפי שיטת הירושלמי פליגי בזה כמו דפליגי תחילה שר' טרפון אומר שעל עצמה נאמנת לומר שמת בעלה אבל לא על חמיה ומותרת לאכול בתרומה (פי' אעפ"י שהיה חמיה כאן א"כ בודאי מת אבל אוכלת בתרומה ואעפ"י שמתירין לכלתה להנשא משום שמת בעלה וא"כ כיון שמת חמיה כאן ובעלה נמי מת וא"כ אין לה זרע ממנו וא"כ אמאי אוכלת בתרומה אלא דלגבי עצמה נאמנת אבל לא לגבי חמותה משום שאינה נאמנת שתתייבם) וע"ז אמר ר"ע אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה (פי' דכיון שהתירוה להנשא א"כ בעלה מת וא"כ איך נתיר לחמותה לאכול בתרומה ולשיטת הירושלמי ניחא הא דתנן אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי דמאי נ"מ אם הוא אח"כ או לא ואע"ג דלפי שיטת הש"ס דילן הא דאמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי פי' רש"י ביבמות (ד' קי"ז) ת"ש אמרה מת בעלי ואח"כ מה חמי רבותא אשמועינן דאע"ג דאמרה ברישא מת בעלי ונמצא שאין זו חמותה והרי היא כנכרית אפ"ה לא מהימנא כו' וא"כ תלוי מה שאמרה תחילה מת בעלי ואח"כ אמרה מת חמי אבל לא אם מת בעלה תחילה ואחר כך מת חמיה. ולשיטת הירושלמי היא עדותה שאמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי דהיה חמיה כאן ומת כאן והא דקאמר וסיימה היינו שסיימה אימתי מת אם קודם שמת בעלה או אחר שמת בעלה:

[ובזה יתיישב הא דאמרי' אח"כ בירושלמי (ה"י) האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים באה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת. מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת כו' ובגמ' ר' חנינא בעי קומי ר' אילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר"ע א"ל דברי הכל היא הכא אוף ר"ע מודה (ופי' המפרשים הק"ע והפ"מ מאן תנא חוששין לדברי' דקאמר לדברי' משמע מיעוטא לדברי' הוא חוששין הא לדברי צרה אין חוששין ומאן תנא אם נימא דכר' טרפון אתיא דאמר גבי צרתה אם היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דאין חוששין לדברי צרה כלל ודלא כר"ע דסובר התם דחוששין ואסורה לאכול בתרומה (והוא כמו דאמרינן (ביבמות ד' קי"ח) אר"י אמר שמואל הלכה כר' טרפון אמר אביי אף אנן נמי תנינא ניתן לי בן במדינת הים מת בני ואח"כ מת בעלי נאמנת בעלי ואח"כ בני אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין) א"ל דברי הכל היא הכא אף ר' עקיבא מודה בה ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ הכא אוף ר' עקיבא מודה דאין חוששין לדברי צרה כלל (פי' דאינן נאמנות אפי' להחמיר נמי והתם בתרומה מחמיר משום עבירה) וכקושי' התוס' ע"כ. (פי' וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ח) בתוס' ד"ה לדברי' הוא דחוששין תימא לר"י דהיכי מייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני לדברי' ולא דברי צרתה דילמא הכא ר"ע מודה כיון שאם לא תחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדר"ע אילו לא ניחוש לדברי צרה איכא עבירה ודאי. (ועיין בתוס' ד"ה לכהן כו' מיהו איכא חדא דעביד איסורא ממ"נ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה):

וע"ז אומר הכא אפי' ר"ע מודה והתם דמחמיר משום דחדא עביד איסורא ממ"נ וקשה הא זה לא הוי רק ברישא דתנן האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה הית' בת ישראל לכהן תאכל בתרומה והתם ניחא דע"כ אמר ר' עקיבא אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה לאכול בתרומה והוא דממ"נ חדא עבדא איסורא אבל בסיפא דאמרה מת לי בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה להנשא הא הכא ליכא ממ"נ דהיא תוכל להנשא וחמותה מותרת לאכול בתרומה משום דחמי' חי והכא ליכא עבירה בודאי וח"כ אמאי אמר ר"ע אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה וא"כ אמאי אמר בירושלמי הכא אפי' ר"ע מודה בה וא"כ צריך לומר דהקושיא הוא רק מחמת הדיוק דלדברי' אין חוששין הא לדברי צרה חוששין היינו רק ארישא דצרה מעידה לחבירתה אבל לא אסיפא וכמו שמדייק לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין אבל לפי מה שאבאר לקמן דהא דאמר ר' חנניא בעא קומי ר' אילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר' עקיבא הוא מדקאמר חוששין לדברי' והוא רק מחמת דשוי' אנפשה חתיכא דאיסורא וכמו שפירש"י שם ביבמות אבל היכא דליכא הטעם דשוי' אנפשא כו' אין חוששין להחמיר ג"כ (דאילו הי' הדיוק מחמת דתנן לדברי דווקא הי' להירושלמי לפרש וכמו שיתבאר לקמן) וא"כ הקושי' הוא על הסיפא ג"כ דלא אתי כר' עקיבא דאמר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה כו' דהא התם ליכא עבירה בודאי אלא ודאי שהוא כמו שביארתי דמשני ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה וא"כ אם היא מותרת לינשא מחמת שבעלה מת וחמותה תאכל בתרומה א"כ ודאי עבירה. וע"ז אמר ר' עקיבא אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שתהא אסורה וע"כ אין חוששין לדברי' משום דשוי' אנפשה כו' אבל לענין צרתה וכלתה אין חוששין לדברי' כלל ואפי ר"ע מודה בה והא דפליג ר"ע בהא דאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו' וכן בהא דאמרה מת חמי ואח"כ מת בעלי הוא רק משום דאיכא עבירה בודאי אבל בלאו"ה אינו חושש אפי' להחמיר ודו"ק]: