נועם ירושלמי על יבמות טו:ד:ב
Noam Yerushalmi on Yevamos 15:4:2 (Noam Yerushalmi on Yevamot 15:4:2) · נועם ירושלמי על יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →שם (ה"ד) הכל נאמנים להעידה כו' עד אחד אמר מת ונישאת ובא אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא עד א' אומר מת ושנים אומרים לא מת כו' ובגמ' עד א' אמר מת ונישאת ובא אחר ואמר לא מת ה"ז לא תצא מפני שאמר משנישאת הא אם עד שלא נישאת ונישאת תצא זו דברי ר' מנחם בר יוסי אבל דברי חכמים בין אמר משנישאת בין שאמר עד שלא נישאת לא תנשא אם נישאת לא תצא הנה משמע מהירושלמי שסובר דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ד) דאמרינן שם טעמא דנישאת הא לא נישאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' והרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים ומשני ה"ק עד א' אומר מת והתירוה להנשא ובא א' ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והירושלמי לא סבר להא דעולא דכל מקום שהאמינה תורה לעד א' הרי כאן שנים וכן בפ"ו דסוטה (ה"ד) נמי לא חילק הירושלמי בין באו בבת אחת לבאו בזה אחר זה כמו דשקיל וטרי בש"ס דילן בסוטה (ד' ל"א) דכאן בבת אחת כאן בזה אחר זה דזהו דווקא לעולא שאומר דכל מקום שהאמינה התורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים. ובזה אפ"ל דמה דאמרי' בירוש' לקמן (ה"ו) עד אמר מת ועד אמר לא מת ואשה אומרת לא מת ה"ז לא תנשא גידל בר בנימין בשם רב בכל מקום שהכשירו עדות האשה באיש שהאיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש (כצ"ל) ופריך ניתני עד אומר מת ואשה אומרת לא מת אשה אומרת מת ועד א' אומר לא מת זהו דווקא לשיטת הירושלמי דלא הכשירה התורה עד א' כמו שנים אלא שהכשירה התורה בתורת עד א' וא"כ כיון דהתורה התירה עד א' בסוטה וכן בעגלה ערופה וכן בפסולי עדות ע"כ שקולין שניהם אבל לפי שיטת הש"ס דילן דכל מקום שהכשירה התורה עד א' הרי כאן שנים והכשירה התורה להיות כמו שנים וא"כ יש נ"מ בין אשה לעד א' דבאשה אי אפשר שהכשירה התורה להיות כשנים לגבי איש דהא אפי' הם נמי הוי פסולי עדות וע"כ פסק הרמב"ם (פי"ב מה גירושין ה' כ"א) דאשה אומרת מת ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נישאת תצא. והמ"מ הקשה על זה מהירושלמי דלקמן (הלכה ו') דבכ"מ שהכשירו עדות האשה האשה מכחשת את האיש כו' והענין הוא משום דבאשה אי אפשר לומר שהאמינה התורה כשנים לגבי איש אבל לשיטת הירושלמי אין נ"מ דהא לשיטת הירו' אפי' באיש נמי לא הוי משו' שהאמינה התורה לעד א' כשנים וע"כ מפרש המשנה כפשטה דעד א' אמר מת ונשאת ובא א' ואמר לא מת ה"ז לא תצא והטעם הוא כיון שנשאת והוי כדיעבד וכמו דאמרינן בתרי ותרי כמו דאמרינן בירושלמי (פ"י ה"ג) אמר ר' יוחנן ותני כן שנים אומרים מה ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא ואמרינן התם על דעתין דרבנן דתמן ניחא היא מיתה היא גירושין לא תנשא ואם נישאת תצא תמן אמר לא שני' היא מיתה היא גירושין כו' על דעתין דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין כו' בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא היא מכחיש וא"כ בעד א' נמי הא דאם נישאת לא תצא הוא משום דהוי כתרי ותרי אבל לשיטת הש"ס דילן בעינן דווקא להעד ואומרת ברי לי אבל בלאו"ה באשם תלוי קאי (וסובר דבעד א' נמי דינא הכי) והא דתנן עד אומר מת ונישאת ובא א' ואמר לא מת ה"ז לא תצא הוא לא משום דהוי בדיעבד רק משום דהתירוה להנשא וכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי הוא כשנים ואין דבריו של א' במקום שנים והא דאמרינן בעינן דווקא התירוה להנשא היינו דהוי כמו בזה אחר זה ועיין תוספות יבמות (דף קי"ז) ד"ה הא כו' ובפ"ו דסוטה (ה"ד) יתבאר עוד בזה: