נועם ירושלמי על יבמות יד:ו:ב

(ה"ו) שני אחין א' חרש וא' פיקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פיקחת מה יעשה פיקח בעל פקחת כו' מת פיקח בעל פיקחת מה יעשה החרש בעל פיקחת כונס ואינו מוציא לעולם מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת הנה זה הברייתא הובאה (בפ"ו הל' א') מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקחת אוכלה רשת אינה אוכלת ונדחקו בזה הק"ע והפ"א. אבל לפי מה דאיתא הכא אם הי' פיקח אוכלת ניחא שפיר ולקמן יתבאר עוד בזה:

עוד שם (הלכה ז') מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מהדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת ובזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל הנה הפ"מ הקשה דבפ' הבא על יבמתו מייתי לה להני תרתי ברייתא חדא לסייע לשמואל דבעינן דאכלה מעיקרא וחדא לסייע לר' יוחנן כו' והכא לא רמי להו להדדי כו' ונדחק בזה והירושלמי הזה הוא תמוה דלעיל אמר מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מהדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלה והכא מייתי הך ברייתא נשמעינה מן הדא בת ישראלפקחת שנתארסה לכהן פיקח כו' ואמרינן בפ"ו דיבמות (ה"א) מהו שתאכל בתרומה (פי' ע"י ביאה גרועה) אמר ר' בא בשם שמואל נראין הדברים אם הי' אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם הי' פיקחת אוכלת חרשת אינה אוכלת ר' יוחנן אמר אפי' לא אכלה אוכלת ר' יוסי אומר אפי' נראית לאכול מתניתא מסייע לרבנן מתני' מסייע להדין מתניתא מסייע לשמואל בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן פיקח לא הספיק לכונסה לחופה של נישואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אפי' חרש אוכלת בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל וע"כ איך מביא הכא להלכה שני הברייתות דסתרן אהדדי:

ע"כ נראה לי שב' הברייתות אתי שפיר והוא כמו דאמר התם ר' יוסי אמר אפי' נראית לאכול ופי' הפ"מ כגון שהגיע זמן שנותנים לבתולה כדאמרי' בכתובות ומת דאוכלת עכשיו בביאה גרועה והוא דוחק ולי נראה דהא דאמר ר' יוסי אפי' נראית לאכול היינו משום דבזה יתיישבו ב' הברייתות דהא דתניא בת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש ואם הי' פיקח אוכלת חרש אינה אוכלת היינו שכנסה כשהוא חרש ע"כ אם נפלה לפני היבם חרש אינו מאכיל שהי' לא הי' ראוי לאכול לפני הבעל ע"כ אינה אוכלת אפי' לפני היבם אבל בהברייתא שמביא אח"כ (ה"ז) מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח לח הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת ובזה יפה כח היבם מכח הבעל כו' א"כ נתארסה לפיקח ואם לא הי' נתחרש הי' יכולה לאכול לפני הבעל ע"כ אפי' נתחרש אח"כ ונפלה לפני היבם נמי אוכלת משא"כ בברי תא הראשונה (ה"ו) דתני' התם בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן חרש א"כ לא הי' ראוי' לאכול ע"כ אינה אוכלת א"כ הברייתות גופא לא קשיין אהדדי אך לשמואל ור' יוחנן דלא מחלקי בהכי ע"כ אומר מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין:

עוד איפשר לומר כמו שביארתי דפיקחת ליבם חרש הוי מעשה מחמת שהיא מקנה את עצמה אליו א"כ איפשר לומר דהברייתות לא קשי' אהדדי דהא דתני' בת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח ולא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת ומיירי בפקחת וא"כ היא מקנה אלי' וא"כ כיון שהי' הזיקה מאחיו שהי' תחילה פיקח ואח"כ נפלה לפני החרש א"כ הוי זיקה ע"י קידושי דאורייתא וביאה גרועה לא הוי כיון דהיא פיקחת וא"כ הוי קידושי' מעשה ואע"ג שביארתי דלא הוי רק דרבנן בפיקחת לחרש התם הוא משום דהוא אינו בר קידושין מדאורייתא ע"כ לא הוי דאורייתא ע"י מה שהיא פיקחת אבל הכא שנתארסה לכהן פיקח א"כ הוי קידושי דאורייתא וא"כ היא מזוקקת דאורייתא ע"כ אפי' מת ונפלה לפני יבם חרש נמי אוכלת והא דאמרינן בירושלמי מתניתין מסייע לדין הוא דמ"מ קשי' דאמר שמואל אם הי' אוכלת בתרומה היינו דוקא אם הי' אוכלת ממש אבל אם לא הי' אוכלת אינה אוכלת משמע אפי' פיקחת מאחיו שהי' פיקח ולא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש אך לפי"ז צריך לפרש הברייתא מת ונפלה לפני היבם חרש אוכלת דלא קאי על הא דאמר תחילה עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת דלא קאי רק ארישא דברייתא דקאמר בת ישראל שנתארסה לכהן פיקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש וע"כ אם נפלה לפני היבם אפי' הוא חרש אוכלת כיון דהזיקה הוי דאורייתא ע"כ מהני מה שהיא פיקחת דלא ליהוי ביאה גרועה. ואפשר לומר שע"כ אמרינן אמר ר' יוסי אפי' נראית לאכול אוכלת וצריך לבאר דמה בכך שהי' ראוי' לאכול אך כיון שהי' ראוי' לאכול א"כ הוי זיקה דאורייתא וע"כ מהני מה שהיא פיקחת כדי שלא תהא ביאה גרועה וע"כ אוכלת בתרומה (ואיפשר שצ"ל ר' יוסי אומר אחר הברייתא שהביא לסייע לר' יוחנן ע"כ אמר ר' יוסי אמר אפי' נראית לאכול ע"כ מהני מה שהיא פיקחת שתאכל בתרומה) וע"ז אומר יפה כח היבם מכח הבעל הבעל חרש אינו מאכיל (פי' אפי' היא פיקחת דכיון דאין לו רק קידושין דרבנן ע"כ אינה אוכלת בתרומה משא"כ אם היבם חרש והוא הי' תחילה פיקח אעפ"י שלא הספיק לכונסה לחופה של נשואין אפ"ה כיון דהיא מזוקקת אלי' דאורייתא ע"כ מהני מה שהיא פיקחת שתאכל בתרומה) והוא כמו שביארתי מתחילה דכיון דהי' ראוי' לאכול א"כ הוי זיקה דאורייתא ע"כ יכול להאכילה אפי' היא חרשת ג"כ משא"כ תחילה שאמר פיקחית שנישאת לכהן חרש א"כ לא הית' ראוי' לאכול כלל ודו"ק]: