נועם ירושלמי על יבמות טו:י:ב

(ה"י) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בני ואח"כ מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת כו' ובגמ' ר' חנני' בעי קומי ר' הילא מאן תנא חוששין לדברי' חולצת ר' טרפון דלא כר"ע א"ל ד"ה היא הכא אוף ר"ע מודה כבר ביארתי (ה"ח) שהמפרשים פירשו דמאן תנא חוששין לדברי' דדוקא לדברי' הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין וא"כ הוא כר"ט דלא כר' עקיבא וע"ז משני דאפי' ר"ע מודה בזה דהתם הוא משום דאיכא ודאי עבירה וכמו שהקשו התו' ביבמות (ד' קי"ח) תימא לר"י דהיכי מייתי סייעתא לר"ט מהך דקתני חוששין לדברי' ולא לדברי צרתה דילמא הכא ר"ע מודה כיון שאם לא ניחוש לדברי צרה ליכא עבירה כלל אבל בדר"ע אילו לא ניחוש לדברי צרה ואכלה בתרומה איכא עבירה בודאי ואור"י דלא דייק אלא מייתור וחוששין לדברי' אך עכ"ז הי' להירושלמי לפרש דדייק מדקתני חוששין לדברי' הא לדברי צרה אין חוששין וביארתי שהירושלמי סובר כפירש"י דהטעם הא דחוששין לדברי' הוא משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסו' וכמו שהקשו התוס' על הא דאמר בעא מיני' רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו א"ל תניתוה וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת וכתבו התוס' וא"ת האי דאינה מתייבמ' משום דשויתי' לנפשה חתיכא דאיס' ותירצו דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין כו' אבל הירושלמי סובר דהטעם הוא משום דשוי' אנפשה כו' וע"ז אומר מאן תנא חוששין לדברי' ר"ט דלא כר"פ דר"ע שסובר דחוששין להחמיר א"כ אפי' הצרות וכלתה נמי נאמנת להחמיר וע"ז א"ל דברי הכל היא הכא אוף ר"ע מודה דהתם דווקא משום דאיכא עבירה בודאי אבל בלא"האינה נאמנת אף להחמיר ובאשה הטעם משום דשווי' אנפשה חתיכה כו':

ובזה יתיישב הא דאמרינן ביבמות (ד' קי"ט) לעצמה שלשה לחבירתה לעולם ופריך ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין אמרי תרוייהו גזירה שמא יהי' הולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה יאמרו קא שרי חלוצה לכהן ופריך תנן ניתן לו בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת.. וליחוש דילמא אתי עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אמר רב פפא בגרושה רב חיי' ברי' דרב הונא אמר באומרת אני והוא נחבאנו במערה וא"כ קשה על הירושלמי דבירושלמי קסבר נמי הטעם דלא אתה תהא מצריכה כרוז לכהונה וכן אמרינן בירושלמי (רפט"ז) האשה שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ואמרינן שם רב שאל לר' חייא רובא ותמתין שלשה ותחלוץ מיד מ"נ אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה ואם אינו בן קיימא הרי חליצתה בידה א"ל לא שנו שלשה חדשים אלא אצלה הא אצל צרתה (דלא די בג' חדשים שמא היא מעוברת ואין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם) תמתין כמה תמתין ט' חדשים ותחלוץ מיד ממ"נ אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה אם אין בן קיימא הרי חליצתה בידה אתא ר' יהודה בשם ר' אלעזר בשם ר' חייא רובא שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וא"כ אמאי לא מקשה הירושלמי מהא מתניתין דניתן לו בן במדינת הים דחוששין לדברי' וחולצת ולא מתייבמת וליחוש דילמא אתו עדים ואמרו כדאמרה דלא הי' זקוקה לו ואין חליצתה כלום ואתה מצריכה כרוז לכהונה אלא ודאי דהירושלמי סובר דאין חוששין לדברי' כלל ומן הדין שרי ליבמה אלא דחולצת מחמת דשוי' אנפשה חתיכה כו' וע"כ חולצת משום דמן הדין מוקמינן אחזקה דעומדת ליבום ובודאי דלא אתי עדים ואמרו כדאמרה והא דאינה מתייבמת הוא משום דשויתי' אנפשה כו' אבל בהא לא שייך דשוויתי' אנפשה דלפי דברי' א"כ יוכלו עדים להעיד כדברי' ונמצא אתה מצריכה כרוז כו' דבזה לא שייך שוויתי' אנפשה כיון דהוא מדרבנן ועוד דאינו מוכרח שיבואו עדים וקושי' הגמ' לא הי' רק לשיטת הש"ס דילן דמן הדין חוששין לדברי'. וכמו דמוכח מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"ח) א"ל תנינא וחוששין לדברי' וא"כ כיון דמן הדין חיישינן ע"כ פריך ודילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה. אבל לשיטת הירושלמי דהטעם הוא משום דשוי' אנפשה ע"כ לא קשי' ודילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה דאי לא שוי' אנפשה לא מהימן כלל וע"כ פריך דמתניתין דר"ט דלא כר"ע דהא לר"ע צריך לחוש מה"ד להחמיר וכ"ת דמתניתין מן הדין קאמר דחוששין לדברי' דא"כ תקשה דאיך חולצת וליחוש דילמא אתי עדים ואמרי כדאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז אלא ודאי דזהו רק מחמת דשוי' אנפשה וא"כ אמאי קאמר ר"ע דבחמש נשים נאמנת להחמיר וע"ז משני בהא אפי' ר"ע מודה בה והא דפליג התם הוא משום דאיכא ודאי עבירה ובסיפא נמי גבי חמותה הוא נמי משום דאיכא ודאי עבירה וכמו שביארתי על הירושלמי (פ"ה ה"ח) על הא דאמר ר' חנינא תיפתר שהי' חמי' כאן וסיימה עיין שם ודו"ק: