נועם ירושלמי על יבמות טז:ב:ג

מתני' שתי יבמות זו אומר מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו כו' נתייבמו ומתו יבמין אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרה ליבמין הותרה לכל אדם ובגמ' מ"ט דר"א משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר נשמעינה מהדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה וסברין מימר חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג הוי לית טעמא אלא דלא מקלקלא נפשה (פי' דמיבעי' לי' מהו הטעם של ר"א אי משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר וצרה מעידה לחבירתה או דילמא משום דלא מקלקלה אנפשה) וכן מיבעי' לי' בש"ס דילן (ד' ק"כ) מ"ט דר' אלעזר משום דקא סבר צרה מעידה לחבירתה או דילמא משום דלא מקלקלה נפשה למאי נ"מ לאנסובי לצרה מקמי דידה אי אמרת צרה מעידה לחבירתה אע"ג דלא אינסיב מנסבינן לה לצרה אי אמרת משום דהא לא מקלקלה נפשה אינסיב מנסבינן לה לצרה לא אינסיב לא מנסבינן וע"ז אומר נשמעינה מן הדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה וסברין מימר חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה ולית ר' אלעזר פליג הוי לית טעמא אלא דלא מקלקלה נפשה ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר וחש לומר שמא שילח לה גיטה ממדינה הים (ופי' הפ"מ דאפי' אם נימא דטעמא דאיהי לא מקלקלה נפשה ובעלמא כי אינסבא מנסבינן לצרה ניחוש שמא שלח לה גיטה ממדינת הים ואיהי לא מקלקלה ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי). ומשני הגע עצמך שהי' כהן זה השני שנישאת לו דסוף סוף מיפסלה כשיבוא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר"א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נישאת לכהן אמר ר' בא בר סימנא חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין (פי' הפ"מ דר' בא בר אבינא דחי לה דלא דמי קלקולה לשל צרתה ואפי' כי נישאת לכהן חייש' דחשודה היא לעשות כמה חללים מבני' מחמת קלקולה שנישאת לכהן כדי לעשות בני צרתה ממזירים גמורים) וכן פי' הק"ע וכל דבריהם דחוקים:

ע"כ נראה לי לבאר שאומר נשמעינה מהדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה וסברין מימר חשודה היא לקלקל עצמה כדי לקלקל צרתה (פי' וע"כ סובר ת"ק דתנשא ותטול כתובתה) וצרתה אסורה (פי' אפי' לאחר שנישאת) ולית ר"א פליג הוי לית טעמא אלא דלא מקלקלה נפשה ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר (פי' דקשה דמ"ט לא פליג ר"א בהא ובמתניתין פליג אלא ודאי דהטעם הוא דלית טעמא אלא דלא מקלקלה נפשה ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר) וחש לומר שמא שילח לה גיטה ממדינת הים (פי' דמזה מוכח דהטעם של ר"א הוא משום דלא מקלקלה נפשה וע"כ סובר במתניתין דהואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם) וכ"ת א"כ מפני מה לא פליג הכא דהא כבר נישאת וא"כ אינה חשודה לקלקל עצמה ע"ז אומר וחש לומר שמא שילח גיטה ממדינת הים וא"כ לא מקלקלה נפשה משא"כ במתניתין שנתייבמו א"כ ליכא למימר שמא שילח לה גיטה ממדינת הים וע"כ סובר ר"א דכיון שהותרו ליבמין הותרו לכל אדם:

וע"ז פריך הגע עצמך שהי' כהן (פי' שנישאת לכהן וא"כ ליכא למימר שמא שלח לה גיטה ממדינת הים וא"כ אמאי לא פליג ר"א דצרתה נמי מותרת) וע"ז משני א"ר בא בר זימנא חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין וע"כ לא פליג ר"א משום דחיישינן שמא שלח לה גיטה ממדינת הים ואפי' נישאת לכהן אפ"ה חשודה לעשות כמה חללים כדי לעשות בני צרתה ממזרין וע"כ במתניתין שנתייבמה א"כ ודאי מת בעלה ועל כן פליג ר"א דהואיל והותרה ליבמין הותרו לכל אדם והוא משום דלא מקלקלה נפשה דאי מקלקלה א"כ בני' נמי ממזרין ובש"ס דילן (ד' ק"כ) גריס האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה ור"א פליג ע"ז דתני' ר"א אומר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרת' וקאמר דדווקא הותרה ונישאת ופריך וליחוש דילמא בגיטא אתאי והאי דקאמרה הכי לקלקלא לצרה היא קא מכוונה ומשני אי דאינסבא לישראל ה"נ הכא במאי עסקי' דאינסיב לכהן וא"כ סוברדלא מקלקלה נפשה לעשות בני' חללים והוא לפי מאי דמביא ברייתא דר"א פליג דקאמר הואיל והותרה היא הותרה נמי צרתה אבל לשיטת הירושלמי דר"א לא פליג ע"ז ע"כ מתרץ דהטעם משום דחוששין שמא שילח לה גיטה ממדינת הים ופריך ע"ז הגע עצמך דאינסיבא לכהן וא"כ לא מקלקלה נפשה ומשני ע"ז חשודה היא לעשות כמה חללים כדי לעשות בני' ממזרין ודו"ק: