נועם ירושלמי על יבמות יד:א:ד

שם ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אלעזר אפי' אשם תלוי אין בה מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסי בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון הנה המ"ל פי' דע"כ גירש מותרת להנשא לראשון הוא דכיון שיודעים שאין לחרש קידושין מה"ת וע"כ יתלו שמה שקידש השני אינו מחמת דגירשה הראשון אלא מחמת דקדושי השני קידושי תורה וע"כ תופסין בה קידושין וכמו שאומר מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ע"כ אם קידש השני תפסו קידושין וע"כ אם גירשה מותרת להנשא לראשון אך שנדחקו בזה שאומר כהדא דתני ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אשת של פקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש איני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון (לפי גירסת הרמב"ם) דלא אתי נשואי חרש מדרבנן ואסרי אפיקח משום מחזיר גרושתו וא"כ לא דמי להא דאמר תחילה גבי מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה תפסו בה קידושין גירש מותרת להנשא לראשון וכמו שביארתי שלא יתלו שהראשון גירשה אלו שנתפסו בה קידושין וא"כ איך אתמר כהדא דהא התם אם נישאת אח"כ לפיקח קורא אני עליו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וא"כ איך אומר כהדא דתני ר' חיי' (והפ"מ נדחק בזה):

[ולי נראה דקאמר ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה א"ל אפי' אשם תלוי אין בה ר' אחא בשם ר' יוחנן ר' הילא בשם ר' אליעזר אפי' אשם תלוי אין בה כו' ובא אחר וקידשה נתפסו בה קידושין וא"כ משמע דאם הי' חייב אשם תלוי ובא אחר וקידשה לא נתפסו בה קידושין ואמאי הא כיון דהוי ספק קידושין א"כ אם בא אחר וקידשה בודאי תפסי קידושין שני. ע"כ נראה לי כמו שכתב השעה"מ (פ"ז מה' אישות ה"ב) שיש לומר שאם יש ס"ס לחומרא בקדושין לא תפסי קידושי שני דכיון דאיכא ס"ס להחמיר חשיבה ההוא צד דלא נתקדשה כמיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן לקידושי שני וע"כ שאל ר' אלעזר מר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה (פי' דמיבעי' לי' אם היא אשתו של חרש וא"כ יש ספק דילמא דעתא צלותא הוא) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) מ"ט דר"א מפשט פשיטא לי' דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא לי' אי דעתא צלותא ולעולם חדא דעתא היא או דילמא פשיטא לי' דדעתא קלישתא כו' והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה עכ"פ איך שהוא יש ספק בחרש דילמא הוי קידושין וא"כ אם נשאה אח"כ ולפי מה שאומר תחילה מתניתין בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושין מעשה וגירושין אינו מעשה א"כ איפשר לומר דהיא נתכוונה אח"כ לקידושין וא"כ הוי דעת אחרת מקנה ואפי' הקידושין שמתחילה לא הוי קידושין כלל [וכמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) קטנה שלא מיאנה הגדילה עמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משנימשום דכל הבועל כו' בעל] וא"כ יש ס"ס להחמיר וא"כ לא תפסי בה קידושין וכן צריכה להתחייב חטאת דהא ס"ס הוו כמו רובא וא"כ יש רוב דהוי קידושין וא"כ אם זינתה מחוייבת חטאת וע"ז השיב לו ר' יוחנן דאפי' אשם תלוי אין בה (פי' לא מיבעי' דאינו חייב חטאת אלא דאפי' אשם תלוי אין בה דליכא כאן ספיק' דאורייתא דקיי"ל חרש שתרם אין תרומתו תרומ' כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"ג) ועל הספק השני דילמא היא נתכוונה אח"כ לקידושין ג"כ לית בה ספק דאורייתא וכמו שביארתי מתחילה דהא דאמר מתניתא בשקדשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה אינו רק דווקא אם קידשה בבעילה אבל אם קידשה בכסף אע"פ שנשא אח"כ אעפ"כ כיון דקידשה בכסף לא הוי קידושין כלל) וע"ז אומר מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה נתפסו בה קידושין וכמו שביארתי דלפי השאלה שיש ב' ספיקות להחמיר א"כ לא הוי נתפסו בה קידושי שני) וע"ז אומר מכיון דנתפסו בה קידושי שני ע"כ גירש מותרת להנשא לראשון והוא מחמת שלא יתלו שגירשה הראשון אלא מחמת דקידושי חרש דרבנן וע"כ תפסו קידושי שני וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא אשתו של חרש כו' והוא שמביא ראי' דאפי' אשתו לית בה ספק דאורייתא וכמו דאמר ר' חייא אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש אינו קורא בה לא יוכל בעלה הראשון והוא משום דנשואי חרש דרבנן לא אסרי אפיקח דהוי דאורייתא וא"כ אי אמרינן דיש בה ספק מה"ת וחייבין עלי' אשם תלוי ח"כ אמאי אין אני קורא בה לא יוכל בעלה כו' ואמאי לא אסרי נשואי חרש על הפיקח ובפרט אי אמרינן דיש בה ס"ס להחמיר אלא ודאי דאפי' אשם תלוי אין בה וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא וכל זה הוא לפי גירסת הרמב"ם אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש אין אני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון כו' אבל לפי גירסת הראב"ד ברמב"ם (פי"א מה' גירושין הט"ו) שכתב לא מצאתי כן בירושלמי אלא שאמר שאני קורא בה לא יוכל בעלה הראשון וכן נראה לפי מה שאמרו בחרש שגירש ע"כ והנה המ"ל כתב (בפ"ד מה' אישות ה"ט) על מה שהשיג שם הראב"ד (ה"ט) חרש שנשא פיקחת וגירש שהיא מותרת לבעלה הראשון וכתב הראב"ד טעה בזה שאינה מותרת לבעלה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו מן הנשואין וכתב ע"ז המ"ל שהראב"ד לא ראה הירושלמי דר"פ חרש גירש מותרת להנשא לראשון ותמה ע"ז שהרי הראב"ד בעצמו הביא הירו' (בפי"א מה' גירושין ה' ט"ו) והק"ע נדחק בזה

ולי נראה שהראב"ד פי' הירושלמי פי' אחר דהא שאומר גירש מותרת להנשא לראשון (פי' אם גירש מותרת להנשא לראשון וע"ז אומר כהדא היא דתני ר' חיי' אשת חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני עלי' לא יוכל בעלה הראשון כו' אשתו של פיקח שגירשה והלכה ונישאת לחרש קורא אני עלי' לא יוכל כו' ולפי גירסת הראב"ד) וע"כ מביא ראי' להא דמיבעי' לי' בתחילה גירשה אם מותרת להנשא לראשון. וע"כ מביא ראי' שאסור שמא יאמרו גירש זה כו' לראשון. וע"ז אומר כהדא דתני ר' חייא וכבר ביארתי ליישב לפי גירסת הרמב"ם הא דאמר כהדא דתני ר' חייא אבל לפי גירסת הראב"ד ניחא שפיר על הא דאם גירש הפיקח אם מותרת להנשא לחרש וע"ז מביא ראי' מהא דתני ר' חייא אשתו של חרש שגירשה והלכה ונישאת לחרש או לפיקח קורא אני כו' וא"כ אם גירשה אסורה להנשא לראשון והא דלא הביא הראב"ד (פ"ד מה' אישות) הירושלמי משום דלא מוכרע בזה אם כשיטת הרמב"ם דגירשה מותרת להנשא לראשון הוא שאומר דהדין הוא שמותרת להנשא לראשון או שהוא כמו בעי' דמיבעי' לי' וע"כ הביא הירושלמי ובזה יתיישב נמי על הפ"מ שלא הביא הירושלמי אבל זה ודאי דלפי גירסת הראב"ד הפי' הוא דבעי לה גירשה אם מותרת להנשא לראשון והוא ענין בפני עצמו ולא קאי אהא דאמר בתחילה דבא אחר וקידשה דנתפסו בה קידושין]:

עוד שם אשתו של חרש שהלך לה בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש או לפיקח ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה אשתו של פיקח שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והלכה ונישאת לחרש ואח"כ בא הפקח הוינן סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפיקח עוד היא באילין קנסי'. והנה לשיטת הרמב"ם וגירסתו א"כ חמיר באשתו של פקח שהלך בעלה למדינת הים דתצא מזה ומזה והוא חמיר מאם גירשה הפיקח והלכה ונישאת לחרש כו' ולשיטת הראב"ד הוי כמו שגירשה הפיקח והלכה ונישאת לחרש דבשניהם אסור והתם הוא מצד הדין ובהלך בעלה למדינת הים הוא מחמת קנס:

והנה אפשר לומר דאין מהירושלמי הזה ראי' להלכה מהא דאמר הוינן סברין מימר יוציא החרש ויקיים הפיקח וקאמר עוד הוא באילין קנסיא. דהא לכאורה קשה דכל הטעם דאמרינן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הוא משום שלא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו וא"כ איך אפשר שאם גירשה הפיקח ונשאה החרש וגירשה מותרת לחזור לראשון ובאשתו של פיקח שהלך בעלה למדינת הים ונישאת לחרש יהי' הדין דתצא מזה ומזה והא דאומר בירושלמי עוד הוא באילין קנסי' הוא דהירו' אזיל לטעמי' וכמו דאמרינן בירו' עוד (רפ"י ה"א) עד כדון ביודעת שהיא א"א לא היתה יודעת שהיא אשת איש נשמעינה מן הדא קטנ' שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת ונדחקו בה המפרשים וכבר ביארתי שם שצריך להגיה בירושלמי כמו דאיתא לקמן ברם כרבנן דהכא ר' אחייא אמר בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה ממנו גט משום הלכה אשת איש והוא משום דלא פלוג אע"ג דבאשת אחיו לא שייך שמא יאמרו גירש זה ונשא זה מ"מ הלכו בה משום אשת איש ותצא מזה ומזה אבל לרבנן דתני תמן דבאשת אחיו אינה צריכה הימנו גט וכן פסק הרמב"ם (פ"י מה' גירושין ה"ח) וכן הדין באחיו שקידש א' כו' ודוקא דקידש משום דאיפשר שתנאי היה בקידושין אבל לא בנשואין כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ד) וא"כ ה"נ כיון שאפי' אם גירש זה ונשא זה נמי מותר שאין נשואי חרש אוסרין על נשואי פיקח א"כ איך נחמיר באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דאפי' אם נתגרשה נמי מותר ובשלמא לשיטת הראב"ד ניחא דלפי גירסתו אם גירשה הפקח ונשאה החרש נמי קורא אני בה לא יוכל בעלה הראשון כו' וע"כ באשה שהלך בעלה החרש למדינת הים והלכה ונישאת לפיקח נמי הדין כן שלא יאמרו גירש זה כו' אבל לשיטת הרמב"ם אין ראיה מהירושלמי שזהו דווקא לרבנן דהכא אבל לא לרבנן דתמן והרמב"ם פסק כהירושלמי (פ"י מה' גירושין ה"ה) שכתב וכן הדין באשה שבאו עדות שמת בעלה ונישאת ואח"כ בא בעלה בין שהיה בעלה פיקח בין שהיה חרש בין שנשאת לפיקח בין שנשאת לחרש שאין קדושין גמורין תצא משניהם וצריכה גט מזה ומזה ונאסרו על שניהם וכתב הפ"מ שזהו מהירושלמי דהכא ומהירושלמי אין ראיה כמו שביארתי ודו"ק: