נועם ירושלמי על יבמות יג:ז:ד

שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה ואם לאו המתין עד שתגדיל ואם לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דקאמר ואי אין זיקה תבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין (פי' מדקאמר דתמתין עד שתגדיל ותנשא והיינו שתבעול וא"כ אם יש זיקה היכי שרינן שיבעול) ע"ז אומר דר"ג סובר דיש זיקה כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) שומרת יבם בין יבם א' בין שני יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים כו' והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו' וא"כ קסבר ר' יהושע דלחד יש זיקה וא"כ איך אמרינן בירושלמי דר' יהושע מודה לר"ג. אך הירושלמי לשיטתי' שביארתי בפ"ק דיבמות (רפ"ב) דהירושלמי סובר מאימתי הוי זיקה היינו דוקא אם בא לבסוף לידי חליצה ויבום אבל אם לא בא בסוף לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה כלל וכמו דאמרינן בירושלמי (ריש פ"ב דיבמות הלכה א') ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמת בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו וא"כ ה"נ אם בועלה אח"כ כשתגדיל א"כ יוצאה השני' משום אחות אשה א"כ לא בא לידי חליצה ויבום וא"כ לא הוי זיקה (ועיין ברפ"ג דיבמות בירושלמי במה שביארתי ודו"ק]. וע"כ אומר דאף ר' יהושע ור"ג מודו בה דאם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל (פי' המתין הקטנה ואסור לבעול כיון דבבעילה זו לא נדחית הגדולה ממצות יבום ע"כ אסור לבעול) וכמו דאיתא בירושלמי כיני מתנית' והקטנה תמתין וכמו שביארתי שהפי' הוא שהקטנה תמתין. רק אם אינו רוצה למאן וגם שאינו רוצה להמתין ע"ז אמר ר' יהושע אוי לי על אשתו ואוי לי על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אבל לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה כו' דזיקה בכדי לא פקע ע"כ סובר הש"ס דילן. דר"ג סובר דאין זיקה וא"כ ר' יהושע לא מצי סבר כר"ג. וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדינן כותי' אלא אי כר"ג אי כר"א ודו"ק: