נועם ירושלמי על יבמות יג:יג:ב

(הי"ג) גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה כו' בא יבם על הקטנה וחזר ובא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ובגמ' אפי' לא בא על גדולה פסל את הקטנה כו' ר"א אמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק דר' חייא כתוב' בשם דר' יוחנן דר' מאיר היא דר"מ אמר אין חולצין ולא מייבמין הקטנה שמא תמצא איילונית [והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד וכתב דקאי אמתניתין דדוקא אם בא על הקטנה בדיעבד אבל לכתחילה אין לייבם את הקטנה דר"מ היא והוא דוחק ושגה בזה דהא ר"מ מיירי בקטנה שנתקדשה ע"י אביה קדושין דאורייתא והכא מיירי בקידושי קטנה דהוא דרבנן שאסור ליבמה מחמת הגדולה שאינה נפטרת בזיקתה וע"כ ודאי הוא כמו שכתב הק"ע דהא דר' מנא אמר לה סתם (פי דר"מ היא) זה קאי אמשנה שאח"כ והכא קאמר על הא דתנן ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ופירש הק"ע דדוקא בדיעבד שבאו על שניהם כדי שלא לדחות שניהם הוא דמלמדין את הקטנה שתמאן דיש להתרחק מן המיאונים ועיין בשירי קרבן מה שכתב על שכתב הרמב"ם היה אחת חרשת וא' קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכיצד תקנתן מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכונס את החרשת כו' והקשה הק"ע דהא אף ר"א לא קאמר שתמאן אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא ותירץ דזהו כדיעבד שלא לעגן את החרשת לעולם והרמב"ם מפרש הא דאמרינן הכא לשעבר הא בתחילה לא היינו טעמא דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין בש"א אין ממאנים אלא ארוסות חבל לא נשואות וקטנה זו נשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי הילכך דווקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה ומכאן קשה לי אמאן דאמר לעיל בריש פירקין הדא אמרה על דב"ש עברה ומיאנה מן הנשואין אין מיאוני' מיאון והכא מוכח דמיאוני' מיאונים:

והנה שגה בזה הרבה דהא שכתב דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין ב"ש אומרים אין ממאנים אלא ארוסות כו' והכא בבא עליה היבם איירי דוקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה שגה בזה מאוד דהא הכא ר' אלעזר היא ולא ר' אליעזר וכמו שכתב רש"י ביבמות (ד' קי"א) וכן מוכח בפ"ק דנדה (ד' ח') אלא משום דקאי ר' אלעזר כותיה וכן הא דקאמר דהא בנשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי ואמאי לא קאמר דב"ש סברי דאין ממאנים אלא בבעל ולא ביבם גם מה שכתב דב"ש אומרים דבדיעבד אין מיאוני' מיאון הא גרסינן לעיל בירושלמי הדא עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוניה מיאונין והק"ע גריס אין מיאוני' מיאון ואפשר שהגירסא היא כמו שהיא מיאני' מיאון (פי' דתחילה היה סבור דעד שתגדיל ותמאן בו ותנשא וא"כ קשה דהא משתגדיל בלאו"ה אינה יכולה למאן) ע"ז אומר הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוני' מיאון והפי' הוא דאעפ"י שתנשא אפ"ה כיון שבדיעבד עבד מיאוני' מיאון ע"כ בעינן דוקא עד שתגדיל ור' אחא אמר קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה האשה להטמין עצמה ולומר לזו נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי וע"כ הפי' הוא של המשנה דעד שתגדיל אז יכולה ליארס דהא אינה יכולה עוד למאן משתגדיל ותנשא (פי' שאז תנשא דאז ג"כ אינה יכולה למאן ותחילה הי' סבור דחדא קתני והוא כמו דאמר שמואל ביבמות (ד' ק"ז) ורב אחא משני דתרתי קתני והוא כמו דעולא אמר תרתי קתני אך אעפ"כ הוא דוחק דמאי הוא הא דקאמר הא בתחילה לא דאם לא בא על הקטנה בודאי דהדין הוא שייבם את הגדולה והקטנה נפטרת]:

ע"כ נראה לי דצ"ל ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו (פי' דהירושלמי אומר דר' אלעזר אומר דמלמדין את הקטנה כו' ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא וב"ש סוברים בבעל ולא ביבם) וע"כ אומר ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא ובבעל ולא ביבם ואע"ג דר"א סובר דמלמדין את הקטנה התם בבעל איירי ואיפשר דאפי' מן הנשואין משום דעברה ומיאנה מיאוני' מיאון אבל הכא גרסינן ר' אלעזר או שהפי' הוא דאמר שהגירסא ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן היינו שהגירסא הוא ר"א אומר מלמדין ולא בכולן מלמדים ולא קאי רק על בבא האחרונה משום דסובר דאין מלמדין למאן אלא היכי שנוכל לקיים מצות יבום של תורה והיינו בגדולה וקטנה והכי מוכח בירושלמי (ה"ז) בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתחליץ ועיי"ש:

והא דקאמר לשעבר הא בתחילה לא קאי אמתניתין דאח"כ על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה ונפלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמרינן ביבמות (ד' קי"א) לימא מתניתין דלא כר"מ דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר אפי' אימא ר' מאיר כי אמר ר' מאיר גדולה לקטן וקטנ' לגדול דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא אבל קטן הבא על הקטנה דתרווי' כי הדדי נינהו לא אמר והא קתני בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמר ר' חנינא בא שאני כו' והירושלמי קאמר על הא דאמר יבם קטן שבא על יבמה גדולה שתגדלנו לשעבר הא בתחילה לא (פי' דלמה תנן יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דדוקא אם בא בדיעבד אבל בתחילה לא (וכן דייק בירושלמי (רפ"ח ה"א) החולץ ליבמתו בלשעבר הא בתחילה לא וכן בפי"א דיבמות ה"ו) לשעבר הא לכתחילה לא (פי' דקאי על הא דתנן הגדילו התערובות שיחררו זה את זה וע"ז מדייק דתנן שיחררו לשעבר אבל לכתחילה לא) והכא נמי מדייק על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור יבם קטן לייבם את הקטנה ואמאי הא כתיב יבמה יבוא עליה כל דהו או כמו דאמר רבא ביבמות (ד' קי"א) רבא אמר בלאו"ה נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורה ולבתר שעתא שריא והאמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וא"כ אמאי תנן יבם קטן שבא על יבמה קטנ' דדוק' בדיעבד וע"ז משני ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא כו' דר"מ היא דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית והא דתנן יגדלו זה עם זה איפשר לומר כיון דבא ע"כ בדיעבד לא מחמרינן וע"כ אמר יגדלו זה עם זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' קי"א) אמר ר' חנינא חוזאה בא שאני ובפ"ז דסוטה (ה"ד) יתבאר עוד בזה: ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי הא דקאמר יגדלו זה עם זה וכן הא דתנן בא על יבמה תגדלנו הוא לשיטת הירושלמי שיגדלו זה עם זה היינו אם יגדלו אז יהיו ניכרין אם הוא סריס או היא איילונית ועד שיגדלו אסור לבוא עלי':