נועם ירושלמי על יבמות יג:ו:ד

עוד שם ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה והנה הפ"מ נדחק בזה וגם הק"ע נדחק בזה מאד והפ"מ פי' דר' יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא איפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהי' נשוי ב' יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרה צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על א' מהם וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי איפשר בביאה דהרי היא ערוה לו כו' והנה פירושו דחוק מאוד:

[ע"כ נ"ל לפרש הירושלמי והוא דקאי אהא דתנן ביבמות (דף צ"ו) בן ט שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת ופריך ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה מייבום כו' תנאי היא הך תנא דד' אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול וה"ה בקטן כו' והאי תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזר משום צרה ואשמועי' בקטן וה"ה בגדול כו' וכן אמרי' בירושלמי (ספ"ו דיבמות ה"ח) שני' למה אינה מתייבמת אמר ר"א דר' מאיר היא דאמר ר"מ כל שאינו מייבמיני אין מייבם צרתו אבל הך מתני' סברה דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת אלמא דאפשר לחלוץ להיבמה שהיא קנויה נשני מחמת המאמר ולייבם אידך ולא אמרינן שלא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואחת מתייבמת וא"כ הטעם כיון דאינה קנוי' לגמרי ע"כ אמרי' שיחלוץ צד הקנוי שבה (דהא מאמר קונה ומשייר) ומכניס צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. והנה לקמן הקשה הך קושיא דאמרינן לקמן (ה"ח) על הא דקטנה וחרשת אין ביאת א' מהם פוטרת צרתה ר' בון בר חייא בעא קומי ר' הילא מהו מפני תקנתה כמה דתימר יחלוץ צד הקנוי שבה ויכנס צרתה אוף הכא יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת (וכמו שפירשתי דתמן קאי אהא דבן ט' שנים ויום אחד דתנן דהשניה חולצת ומתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת אלמא דאם אינו קנוי לגמרי אמרי' דחולץ לה ומייבם להשני' והכא נמי בקטנה דקנוי' ומשיירת (לפי שיטת הירו') א"כ ה"נ יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת. וע"ז אמר רשב"ל לא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואח' מתייבמת והוא דהתם יאמרו דהא דחולץ לה הוא מפני זיקת המת והא דמייבם השני' הוא מחמת נשואי אחיו השני וע"כ הקילו בה דהראשונה חולצת והשני' מתייבמת דהא היא קנוי' ומשויירת ומצד שהיא קנויה א"כ מותרת והא דאסורה הוא מצד זיקת אחיו הראשון וע"כ אסורה דמי שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין כמו שפי' רש"י שם דהא אינה קנויה לגמרי להשני ומצד שלא קנה לא הוי צרה ע"כ אמרי' דהצרה מתייבמת אבל לא חיישינן שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד אח' חולצת ואחת מתייבמת דהא התם נופלת מזיקת אחיו הראשון אבל הכא לא מצינו ב' יבמות הבאות מבית א אחת חולצת ואחת מתייבמת וא"כ ה"נ מתורץ דע"כ אסורה הצרה להתייבם ולא קשי' הא דפריך כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה אוף הכא ויחליץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. שהוא משום דלא מצינו ב' יבמות אח' חולצת וא' מתייבמת והתם ליכא למיחש מחמת שיאמרו דזהו מזיקת אחיו הראשון כמו שביארתי:

ובזה יתבאר הא דאמרי' אח"כ עד דאת מקשי' ליה על דר' אלעזר קשייתי' על דר' אליעזר. והנה הפ"מ והק"ע כתבו דהגירסא דאת מקשי על דרבנן קשיית' על דר' אליעזר דאמאי לר"א אסורה הצרה ואמאי לא אמרי' דתמאן הקטנה וייבם צרתה וכמו דתנן ביבמות (דף ק"ט) ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דהגירסא היא כמו דאיתא בירו' עד דאת מקשי על דר' אלעזר והוא משום דר"א תירץ על הא דתנן ביבמות (דף צ"ז) דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת וכמו דאיתא שם. אזל ר' אלעזר אמר לשמעתי' ולא אמר משמיה דר' יוחנן וכן איתא בירו' (ספ"י ה"ח) א"ר אלעזר דר' מאיר היא כו' אמר ר' יוחנן מני שמעה ר' אלעזר ואמרה. וע"ז אמר עד דאת מקשי על דר' אלעזר (והוא ר"א בן פדת). ועוד אפשר דקאי על הא דר' אלעזר דאמר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' וע"כ אמר ר' אלעזר שכולם חולקין עליה דצרתה אסורה וע"ז אומר עד דאת מקשי' על דר' אלעזר (פי' דלר"א בודאי צרתה אסורה וכמו שביארתי כבר דאפי' תגדל נמי אסורה דהא לשיטת הירו' סובר ר"א דנשואין הראשונים מפילין וכמו דאיתא בירו' מ"ט דר"א משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור וא"כ בקטנה ודאי דצרתה אסורה דלכי תגדל נמי הוי ערוה וא"כ קשיא על דר"א דאמאי לא אמר דמלמדין את הקטנה שתמאן בו וע"ז אומר ליתני יכול למקשי על דר"א שמותי ב"ש אומרי' אין ממאנים אלא ארוסות ועוד אפשר לומר דב"ש סברי בבעל ולא ביבם ודו"ק]: