נועם ירושלמי על יבמות יג:ו:ג

עוד שם אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגד התיר בצרתה וצד שלא קנה כנגדו התיר בצרה א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולו לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' דאמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגדו התיר בצרתה דהא לצד שקנה א"כ הוי קנין וא"כ לא הוי ערוה א"כ בודאי צרתה מותר' והא דהוי ערוה הוא משום צד שלא קנה ואפשר דהירו' סובר דקטנה קנוי' ומשויירת ולא כמו דאמרי' ביבמו' (ד' ק"י) דקטנה קנוי' ואינה קנוי' וע' לקמן בירו' (ה"ז) עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותר' כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה) וא"כ כיון דהוי ערוה משום צד שלא קנה א"כ לגבי קטנה דהוי צד שלא קנה א"כ לא הוי צרתה צרת ערוה) וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מ"נ בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה.

ובזה יתבאר הא דאמרינן אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכ' בין על רבנן דתמן לא אשכח' בר נש דכוותי' אלא ר"ל דו אמר צרתה מותרת אע"ג דצריך להיות מותרת וכמו דאמרינן מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרה. דהא לצד שקנה לא הוי הקטנה ערוה וצד שלא קנה לא הוי צרתה אך לרבנן דתמן ניח' וכמו דאמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכמו דאמרי' ביבמות (רפ"ב ה"א) ר' זעירא בשם רב ששת תני המן דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן) כמה דרבנן אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרה דכיון דזיקה ככנוסה א"כ נפלה לי' מאחיו שהי' בעולמו וא"כ מותר בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה דצד שלא קנה זיקה וא"כ נפלה לי' מאחיו שלא הי' בעולמו וא"כ לא הוי צרת' כלל וע"ז אמר ר"ש וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון דאמר ר"א בשם ר' בון ב"ח כל ערוה שאין כול' לפני' צד הקנוי שבה נידון משו' ערו' כו' אבל לרבנן דהכא דלא סברי להא דדחי וכי יש מ"נ בעריות וא"כ רבנן דהכא יכולים לומר שצרתה מותרת וע"ז אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' אלא ר"ל דאמר צרתה מותרת: