נועם ירושלמי על יבמות י:ו:ד

שם (ה"ו) תני' אמר ר' יהודה מודין ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל חברי' בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה באש ישרפו אותו ואתהן מה אנן קיימין אם לענין שריפה אינה נשרפת אלא אחת אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסו' עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת שני' ופי' הפ"מ עד כדון כר' עקיבא זהו אליבא דר"ע כו' כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מפיק ליה כו' אותו ואת שני' השנית כלומר אפי' אין כאן אלא השנית דאשתו מתה חייב בשריפה על חמותו וכן דריש בבבלי ואת אחת מהן אפי' אחת מהן קיימה וחמותו לאחר מיתה איכא בינייהו והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ו) רבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה ור"ע סבר איסורא בעלמא]:

[ולי נראה דאפשר לומר דקאמר הכא עד כדון כר' עקיבא דריש מאתהן והא אינה נשרפת אלא אחד מהן ואם כן אמאי קאמר אתהן אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו לענין איסורא אבל ר' ישמעאל דמיבעי' לי' לג"ש דאתהן לשון הנה (ולר' ישמעאל בעינן שיהא מופנה וכמו שביארתי רפ"ח דיבמות) ע"ז אומר תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן דהיינו אותו ואת השני' דהיינו חמותו והא דכתיב אתהן לג"ש דהנה הנה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש פרק י"א דיבמות ע"ש והוא דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ד) ובסנהדרין (ד' ע"ו) ודו"ק]:

שם והיו ב"ש דנין מה במקום שבא איסור הקל על איסור הקל אסר את אוסריו כיון שבא איסור החמור על איסור החמור' אינו דין שנאסר את אוסריו והיידין איסור קל כו' ר' הושעי' רבה אמר במחזיר גרושתו משנישאת היא מתניתא למה לי משנשאת אפי' משנתארסה בגין דר' יוסי בן כיפר דר"י בן כיפר אמר מן הארוסין מותרת עיין בפ"מ ובק"ע שפירשו דבשביל דר' יוסי בן כיפר פליג ומתיר להחזיר גרושתו משנתארסה לכך מוקי לה משניסת ואליבא דכ"ע עכ"ל ולי נראה שרוצה להוכיח ממה שנאסר ע"י ביאה וא"כ לרבנן כיון שקידש זה ממילא אסורה על השני שאסרה עליו וע"כ מקשה למה לי משנישאת אפילו משנתאר' דאין האיסור מחמת ביאה דהא מחזיר גרושתו אסור אפי' משנתארסה ע"כ קאמר בגין דר' יוסי בן כיפר דקאמר מן הארוסין מותרת וע"כ דוקא אם נשאה דהיינו שבא עלי' וכמו שפירש"י ביבמות (ד' י"א) המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה ופירש"י הוטמאה נבעלה וע"כ היו ב"ש דנים קו"ח שאם בא על אחות אשתו אסורה וכן יתבאר לקמן כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע על הא דקאמר ר' אלעזר שם בירושלמי ר' אלעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עליה השני למה לי עשה בה מאמר למה לי בא אפי' לא בא עלי' בגין ב"ש בגין ר"ש עכ"ל והנה הק"ע והפ"מ שגו שניהם בכוונתהירושלמי והפ"מ הקשה למה לי לומר בגין ב"ש ובגין ר"ש הו"ל לומר דסבר כר"ג דאמר אין גט כו':

[ולי נראה שכך פי' הירושלמי ר' אלעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עלי' השני ופריך למה לי עשה בה מאמר אפי' לא עשה בה מאמר ל"ל בא עלי' אפי' לא בא עלי' (פי' דהא עיקר הק"ו הוא מענין ביאת איסור שאוסרה על הראשון והכא לא מטעם ביאת איסור הוא אלא מטעם דיש מאמר אחר מאמר וכמו דמקשה בש"ס דילן (ד' צ"ה) מאי אירי' שבא עלי' השני אפי' עבד בה מאמר נמי ופי' התוס' דלא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה ע"י ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה. וע"ז משני בגין ב"ש בגין ר"ש (פי' דמשני דב"ש לטעמייהו כמו דמשני ביבמות (פ"ג ה"ד) דע"כ סברי ב"ש דאשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דסברי דמאמר קונה ומשייר וזיקה קונה ומשייר ומאחר ששניהם שוים א"כ מדחה מאמר שעשה ביבמתו דהוי קנין שע"י שיור דסובר ג"כ כר"ש כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דיבמות) דאין זיקה נופלת למקום זיקה דהירושלמי מפרש הא דאמרינן ביבמות (ד' כ"ח) ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ומפרש הירושלמי שם עולא בר שמואל כך פירשה ר' אושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ויבום והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' י"ט) ואי ס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי לייבם לקמייתא ותפטור אידך אמר רב עמרם מאי פוטר נמי בשני' (והירושלמי ל"ל הא דר"ש פוטר בשניהם מגזירת הכתוב דואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהי' לקוחין אפי' באחת מהם כמו שמפרש הש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ח):

וא"כ קסבר ר"ש דאין זיקה נופלת למקום זיקה וע"כ כיון דנפלה הראשונה לפני יבום שוב אין השני אוסרתה ומשום דאין הזיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דאליבא דרבנן דתמן קא סבר ר"ש דזיקה קונה ומשיירת וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ב דיבמות ה"ב) ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' בשני אחים) ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ואח"כ נולד להם אח ומת. והוא מתני' דיבמות (ד' י"ח) ע"ש וקשיא קנה מאמר שתיהן מותרות (פי' דר"ש ס"ל ביבמות דף ל"א) דג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת דהרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבוא עליה שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין ר' שמעון חומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני'. וכמו דאמרי' ביבמות (דף י"ט) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם מאמרו של שני אינו מחמר אשת ראשון הוא בועל אבל חכמים סברי דמאמר קונה ומשייר וע"כ הוי עלי' זיקת שני יבמין. וע"כ פריך אהא דתני דדברי ר"ש שתיהן אסורות בשני אחין ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר כו' דשתי הנשים אסורות וקשי' ממ"נ דאם קנה מאמר ע"כ הם צרות א"כ שתיהן מותרות כיון דבא ומצאה בהיתר כמו דאיתא לי' לר"ש ביבמות (ד' י"ח) ר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה) לא קנה מאמר אלא זיקה (פי' שלא הי' ע"ז מאמר אלא זיקה) וקשי' קנה זיקה שתיהן מותרות (פי' משום שנפלו לו בהיתר) לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשני' מותרת (פי' דראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו אבל השני אינה צרתה כלל כיון דלא קנה זיקה) ומשני שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן כמו דרבנן אמרי המאמר קינה ומשייר (פי' ביבמות ד' ל"א כן אמר ר"ש זיקה קונה ומשיירת (פי' וע"כ הראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו דלא מצא בהיתר דזיקה אינו קונה לגמרי ומ"מ צרתה אסורה משום דזיקה קונה קצת וא"כ היא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו) אלמא דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל זיקה קונה ומשייר כמו אליבא דרבנן דס"ל דהמאמר קונה ומשייר ואפ"ה תנן במתניתין דיבמות (ד' כ"ח) דג' אחין שנים מהם נשואים בתי אחיות כו' דר"ש פוטר ומפרש בירושלמי דר"ש פוטר בשני' דהטעם שנפלה הראשונה תחילה לזיקה שוב אין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל דזיקה קונה ומשיירת אפ"ה אין זיקה נופלת למקום זיקה משום דנפילת הראשונה שהיא זקוקה שהיא קונה ומשיירת מדחה לזיקת השני' שאח"כ שקונה ומשיירת וה"נ סברי ב"ש דמאמר שהיא קונה ומשיירת אליבא דר"ש דרבנן דתמן וע"ז אומר בירושלמי בגין ב"ש בגין ר"ש דשניהם בחדא שיטתא קיימא דבמקום ששניהם הם בתורת שיור אפ"ה יכול לדחות הקנין הראשון שהוא בתורת שיור וע"ז אומר דב"ש אזלי לטעמייהו

וע"כ אם בא עלי' דהוי ביאה פסולה והוי כמאמר לא הי' אוסרה על הראשון אלא הטעם משום ביאת איסור דכיון שסובר דמאמר קונה במקצת הוי במקצת כא"ח וע"כ אסרה על הראשון מצד איסור אשת איש וע"ז אומר ומה במקום שבא על איסור הקל כו אסרה דהא. לא הוי רק איסור קל והאיסור הוא משום אשת איש ולא משום מאמר דאי משים מאמר לא הי' חל אח"כ כיון ששניהם שוין אליבא דב"ש אלא משום אשת איש ואפ"ה אסורה מכש"כ באחות אשה שהוא איסור חמור שאם בא על אחותה אסרה:

וע"כ קאמר בגין ר"ש הוא משום דאיפשר לומר כר' אלעזר בן ערך וכמו דאמרינן שם בירושלמי (פ"ג דיבמות ה"ד) ב"ש אומרים כר"א בן ערך דר' אלעזר בן ערך אמר המאמר קונה קנין גמור אין כר"ח ב"ע גירש נבעלת מאמר לא תהא צריכה חליצה ואמר ר' הילא בשם ר' אלעזר מודים ב"ש שאם גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה חליצה אנא כר"ש דר"ש אומר כו' וא"כ אי הוי אמרינן דב"ש סוברים דמאמר קונה קנין גמור א"כ לא הוי איסור קל ע"כ אומר בנין ב"ש בנין ר"ש (פי' כמו דמוקמינן ב"ש אליבא דר"ש פי' כמו דר"ש סובר בזיקה דזיקה קונה ומשיירת) כן ב"ש סוברים דהמאמר קונה ומשייר וע"כ הוי איסור קל:

ובזה יתיישב קושית התו' ביבמות (דף כ"ט) בד"ה לא תימ' כו'. תימא מאי קאמר ר"ש לעיל בפ"ב (ד' י"ט) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל כי הוי נמי מאמר אשת שניהם הוא בועל אפי' לב"ש דמאמר קונה או אינו קונה לגמרי אלא קונה ומשייר וכ"ת דלר"ש אי קני קני לגמרי טפי מלב"ש. וא"כ מנא לי' לר' אלעזר דלא קני לגמרי לב"ש כמו לר"ש עכ"ל אך לפי הירושלמי ניחא דלר"א לטעמי' דמפרש הכא הא דאמרי ב"ש דביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא וקרי לי' איסור קל מפני שמאמר אינו קונה קנין גמור וא"כ לר"ש מספקא ליה אי מאמר קונה קנין גמור עושה וא"כ אי אפשר ללמוד מזה הק"ו דאם מאמר קונה קנין גמור א"כ הוי א"א ולא הוי איסור קל ואם מאמר אינו קונ' א"כ לא קני כלל וא"כ צ"ל לב"ש דס"ל במאמר דקונ' ומשייר כמו בזיקה דר"ש וכמו שביארתי בספרי נ"י באריכות [והא דלא מתרצו התוס' הוא משום דבש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ה) משני ר"ל הכי ולא ר' אלעזר אבל לשיטת הירושלמי ניחא דר"א אזיל לטעמיה:

ובזה יתיישב מה דאמר דתני ר"ש. וכתב הפ"מ שהוא ענין בפני עצמו אף דקאמר דתני והק"ע גריס תני ר"ש ולפי מה שביארתי היה איפשר ליישב שמביא ראיה דר"ש הוא אומר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על חמותו והוא משום דזו הברייתא סוברת דלר"ש ס"ל דמאמר או דקונה לגמרי או דלא קני כלל אבל אינו קונה ומשייר ואיפשר דס"ל דב"ש סברי דמאמר קונה קנין גמור כמו דמספקא לר"ש וא"כ ליכא לב"ש קו"ח דוהלא דין הוא ומה שבמקום שבא על איסור הקל נאסר האיסור דלא הוי איסור קל ע"כ אומר דבבא על אחותו לא נחלקו ב"ש וב"ה שלא אסר את אשתו וב"ה דנים ק"ו מה הוא שאיסורו איסור מרובה כו' וכמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ה) אליבא דר' יוסי לפי שבתחילה הוא מותר בכל הנשים כו' מרובה איסור שאסרה מאיסור שאסרה כו' על מה נחלקו בבא על חמותו וטעמא דב"ש הוא מדכתיב באש ישרפו אותו ואתהן וכמו דאמר התם בירושלמי מה אינון קיימין אם לשריפה אין נשרפת אלא אחת אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסור וע"כ אומר דתני ר"ש דלדברי ר"א יתיישב מה שר"ש חולק ואומר דב"ש אינם דנים הק"ו ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר כו' משום דלא הוי איסור קל דהא מאמר קונה קנין גמור אלא דב"ה דנים ק"ו וכמו שאומר והיו ב"ה דנים ובזה מתורץ הא דקאמר והיו ב"ה דנים. דהא באמת באחותו סברי ב"ש נמי הכי דהא קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו. וכבר הרגיש בזה הפ"מ וכתב ואע"ג דב"ש מודים בהא נקט ב"ה לפי שמקובל היה בידם דהק"ו היו ב"ה דנים ובבבלי קאמר ר' יוסי הק"ו בפשיטות לכ"ע אך לפי מה שביארתי ניחא דקאמר והיו ב"ה דנים היינו משום דחולק על הא דאמר מתחילה שהיו ב"ש דנים ק"ו ואף על גב דק"ו הוא ב"ה דנים אבל ב"ש לא דנים ק"ו:

והטעם הוא כמו שביארתי דס"ל דאם מאמר קונה קנין גמור א"כ לא הוי איסור קל ולא כמו דאמר מתחילה בגין ב"ש בנין ר"ש וכמו שביארתי לעיל (פ"ג דיבמות ה"ד) על הא דקאמר שמא מאמר דב"ש כזיקת רש על דעתין דרבנן דתמן כו' והוא משום דרבנן דתמן סוברים אליבא דר"ש דזיקה קונה ומשייר (והיינו רבנן דבבבלי) אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י סברי אליבא דר"ש דהספק הוא אי מאמר קונה קנין גמור או לא אבל לא דהזיקה קונה ומשייר וכמו שביארתי לעיל ודו"ק:

אך כבר ביארתי (פ"ג דיבמות ה"ד) דצריך לגרוס בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן והא דאיתא ותני הוא ט"ס וצ"ל) דתמן או דצריך לגרוס דתני תמן (פי' רבנן דתמן דאמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ב) ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות ומסקינן שם שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן כמה דרבנן אמרי המאמר קינה ומשייר כן ר"ש אומר הזיקה קונה ומשיירת. וע"ז אומר בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן (פי' דמאמר דב"ש כזיקה דר"ש אליבא דרבנן דתמן) וע"כ מצד מאמר לא פסול רק מצד ביאה כמו שביארתי ודו"ק):