נועם ירושלמי על יבמות י:א:ג

עד כדון ביודעה שהיא אשת איש לא היתה יודעת שהיא א"א נשמעינה מן הדא קטנה שהשיאה אביה נתגרשה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריו' אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר"ע אמר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שיודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בן שאינה יודעת ופי' הפ"מ כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא"א שנשאת בטעות דצריכה הימנו גט והכא נמי במתני' אינו חולק דשמא יאמרו כו' דצריכה גט משניהם והק"ע כתב שני' היא תמן כלומר וכי יש באחות אשתו ואשת אחיו בין שיודעת בין שאינה יודעת הא מסתמא יודעת בנישואי אחותה וגם הבעל יודע מזה והוא הדין לת"ק באשת איש לעולם צריכה גט אפי' באינה יודעת והקשה שם בשירי קרבן וקשה הא אין הנידון דומה לראי' די"ל דר"ע מיירי בנתקדשה לחוד וכדמסיק בבבלי (ד' צ"ד) דר"ע בשקידשה איירי ולא בנשואין ולא דמי רישא לסיפא דאשת איש אף בנשואין איירי וכל דבריהם דחוקים:

ע"כ נראה לי שהירושלמי לא נקט רק תחילת המאמר ולא סיים כל המאמר (וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות) והסיום הוא כמו דאמרינן אח"כ דאמר ר' הילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש (פי' אע"ג דבאשת אחיו לא שייך למיחש שמא גירשה אחיו דהא אם גירשה אסורה לו אעפ"כ אסורה לכ"ע משום הלכות אשת איש) וא"כ ה"נ בקטנה או שאינה יודעת שהיא אשת איש אעפ"כ לרבנן דהכא דלא פליגי באשה אחיו רק באחות אשתו דבזה פליגי ת"ק ור"ע דלת"ק אחות אשתו מותרת דבאחות אשתו לא גזרו וכמו דאמרינן לקמן (ה"ו) כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וקאמר שם א"ר מתני' גזרו על דבר המצוי ולא על דבר שאינו מצוי כו' אין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. ור"ע סובר דכיון דאחותה צריכה גט משום אשת איש ע"כ אסורה אחותה משום שהיא אחות מגורשת אבל באשת אחיו אע"ג דלא שייך לשמא יאמרו גירש כו' אעפ"כ רבנן נמי מודו וה"נ בשאינה יודעת שהיא א"א נמי אסור משום דלא פלוג לרבנן דתמן ודו"ק: