נועם ירושלמי על יבמות י:א:י

שם ר' ביסנא בשם ריב"ל כהנת שזינתה אוכלת במעשר (פי' אע"ג דהוי חללה אינה חללה רק לענין כהונה אבל לא גרע מלוי' ואוכלת במעשר אי אמרינן דנותנים במעשר לכהונה כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ו) ואידך כדריב"ל דאמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לוים כו' וביארתי (ספ"ט דיבמות בירושלמי) וע"ז פריך ולאו מתניתא היא בת כהן מן התרומה הא במעשר אוכלת כמאן דאמר אין נותנים מעשר לכהונה (פי' וא"כ לא שייך למידק הא במעשר אוכלת כיון דכהנים לא איקרי לוים) וע"כ קמל"ן דאינה נפסלת מן המעשר וא"כ אוכלת במעשר [ובזה יתיישב הא דמקשה הש"ס ביבמות (ד צ"א) פשיטא דקמ"ל דאוכלת במעשר) א"ר נסא מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' הונא כו' כהן שבא על גרושה והוליד בן ועת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות את עצמו לאחר שלושים חזקה שפדאו אביו כו' וא"כ אי אמרינן דכהנת שזינת לא נחללה רק מכהונה אבל לא מלויה. א"כ הוי הבן לוי וא"כ פטור מפדיון הבן אפי' בתוך שלושים אלא ודאי דחלל לא הוי רק זר וע"כ חייב בתוך שלשים יום ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"ז) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' מ"ז) דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה הוא משום דזהו דווקא בטבלים שמסויים המעשר והתרומה שיש בתוכו וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' אבל בפדיון הבן כיון שעדיין לא הופרש לא שייך לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה ועיי"ש במה שביארתי על הירושלמי (פ"ו דתרומות) תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורות ועיין בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אי אשמועינן הכא דאפשר לעשריה מיניה וביה דהא מנח אבל הכא דשה מעלמא בעי אתויה ומפריש אימא לא כו' וע"כ סובר הירושלמי דדוקא לאחר שלושים יום משום שחזקה שפדאו אביו וע"כ יורש אותם המעות אבל בתוך שלושים דליכא חזקה דפדאו אביו ע"כ חייב ליתן ולפי"ז אין הטעם משום דבתוך שלושים יום דלא מטי עדיין זמן חיובא אינו יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה אלא אפי' בתוך שלושים יום נמי איפשר דיורש אותו הזכות אלא משום דבהא לא שייך אתינא מכח גברא וזה יתבאר בארוכה בירושלמי (רפ"ז דקידושין לא דמי עולה לאשה עיי"ש ועיין בספרי נחלת יהושע (סי' י"ז) ודו"ק]: