נועם ירושלמי על יבמות א:א:כא

(שם) ר' יודן בעי כמאן דאמר הכל מודים בצרה שהוא חייב קידש א' מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה פקעו ממנה קדושין חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עלי' קדושין א"ר שמי לא כן א"ר ינאי נמנו שנשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין ביבמה ת"ל לא תהי' אשת המת כו' וע"ש פי' הפ"מ אשר דבריו אינם מיושבים כלל וע"כ נ"ל שזהו פירושו דהירושלמי ס"ל דהטעם דאין קדושין תופסין ביבמה היינו מפני שהיא מזוקקת ליבם וע"כ אינם תופסין וע"ז אומר הירו' למ"ד הכל מודים בצרה שהוא חייב דכיון שחלץ לאחת נמצאת השניה לא היתה זקוקה לחליצה וע"כ הוי אשת אח וחייב עליה כרת ולא אמרינן דאיהו שליחותא דצרה קא עבדא כמו דאמרינן בש"ס דילן בפ"ק דיבמות ודף י"א) אלא היא עומדת במקומה הראשון וחייב עליה כרת דכיון דחלץ לשני' איגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה ליבם וחייב עליה כרת ולא אמרינן כמו דאיתא בש"ס דילן בפ"ק דיבמות (דף י') מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא דאמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה כלל וע"כ אומר למ"ד הכל מודים בצרה שהוא חייב משום דאיגלאי מילתא למפרע שלא הי' זקוקה ועומדת לחלוצה קידש א' מן השוק את אחד מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עליה (פי' דאו או קאמר ולא כמו שפי' הפ"מ דחלץ לה ובא עליה) פקעו מינה קידושין (פי' משום דאיגלאי מילתא למפרע שהיא היתה מזוקקת וע"כ לא תפסי בה קידושין) חלץ לחברתה ובא עליה למפרע חלו עליה קדושין פי' דאם חלץ לחברתה או בא עליה) ונמצא דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה מזוקקת כלל ולהכי דחי לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים כו' מנין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת כו' וא"כ אין הטעם משום זיקה אלא שאין קדושין תופסין ביבמה וא"כ לפי"ז סובר הירושלמי דאי אמרינן דהטעם דלא תפסי קדושין הוא משום זיקה ע"כ אגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה ותפסי בה קדושין:

וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו' הוא אסור באמה כו' ואמרינן התם בגמ' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה א"ר אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה (פי' שסובר דכיון שמתה בטלה זיקתה למפרע וע"כ מותר באמה משום דפקעה זיקתה למפרע כיון שאינה זקוקה לחליצה לא היה עליה זיקה ולא כמו דאמרינן בש"ס דילן רפ"ב דיבמות (דף י"ז) שומרת יבם שמתה מותר באמה דאמרינן התם דסובר דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול יבמין אבל הירושלמי אינו סובר הטעם משום ביטול מצות יבמין כמו דמוכח בירושלמי (ר"פ ד' אחין) דאינו אומר הטעם משום ביטול מצות יבמין אלא דמחיים אסור משום זיקה אבל אם מתה מותר באמה משום דנפקע הזיקה ולא כמו שסובר הש"ס דילן וכמו שכתבו התוס' שם דלהמסקנא סבירא לי' להש"ס דילן דזיקה בכדי לא פקע וע"ז אומר הירושלמי שם ר' אבין שמע לה מן דבתרה באחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' שמביא ראי' דאמרינן דכיון דלא חלצה מופקע הזיקה למפרע והראי' דאחין מותרין והטעם כיון דאחין לא חלצו לה איגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים בקרובי') וע"ז אומר ואחותה אצל האחין לא כמתה היא (פי' דדמי למיתה דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה זקוקה להם וע"כ מותרים באמה) וה"נ אם מתה היבמה ואיגלאי מילתא דלא היתה זקוקה ליבום ע"כ מותר באמה דכיון דלא הוזקקה לבוא לידי מעשה דחליצה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שלא היתה עומדת לחליצה ולא היה בה זיקה מעיקרא דאם היה בה זיקה ולאח"כ בטלה זיקה מכאן להבא א"כ היה אסור באמה דהא אמה לאחר מיתה נמי אסור אלא וודאי כיון דלא באה לידי מעשה דחליצה אמרינן איגלאי מילתא למפרע שלא היה בה זיקה כלל ולהש"ס דילן לא נראה סברא זו דאיך נאמר דאם מתה אח"כ לא היה בה זיקה מעיקרא וע"כ כתבו התוס' שם ברפ"ב (דף י"ז) בד"ה אבל מחיים כו' דלפי האמת אי יש זיקה לאחר מיתה נמי אסור דזיקה בכדי לא פקע והירושלמי ס"ל להלכה דכיון דלא בא לידי מעשה דחליצה פקע הזיקה למפרע ג"כ:

[והכי אמרינן בהדיא בירושלמי (רפ"ב דיבמות) על הא דתנן כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת א' מהן ונולד להם אח ואח"כ יבם השני את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת ופריך בירושלמי ואין לו בה זיקה (פי' וא"כ בלא מאמר נמי הי' זקוקה והוי צרת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה) א"ר חגי קיימתיה כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וה"נ כיון שמת זה בטלה זיקתו (פי' דמת אח"כ ולא יבם או חלץ בטלה זיקתו למפרע) אבל הש"ס דילן (בפ"ב דיבמות דף י"ח) פריך נמי דאי אמרת יש זיקה ה"ל צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה ומשני הוא הדין אע"ג דלא עבד בה מאמר שני' מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה והא דקתני מאמר לאפוקי מב"שדאמרי מאמר קונה קנין גמור משום דהש"ס דילן לא סבירא ליה כסברת הירושלמי דנאמר דבטלה זיקתו למפרע משום דזיקה בכדי לא פקע כמו שביארתי אבל עכ"פ מוכח מהירושלמי דסבירא ליה דאם מת היבם בטלה זיקתו למפרע כמו שאם מתה היבמה מותר באמה ודו"ק ואם כן אי אמרינן דהטעם דלא תפסי ביבמה לשוק קדושין משום זיקה וא"כ כיון שמת היבם איגלאי מילתא למפרע דלא היה עליה זיקה וכל זה לדעת שמואל דאמר בעניותינו צריכה גט ממנו. פי' שאינו דבר ברור אי ללא תפסי קידושין הוא דאתא אי ללאו. כמו דאמר שמואל בש"ס דילן ביבמות (דף צ"ב) בעניותינו צריכה ממנו גט ולפי"ז כיון דמקרא לא מוכח מידי א"כ הא דלא תפסי קידושין הוא משום זיקה שהיא זקוקה ליבם: