נועם ירושלמי על יבמות א:א:יח

שם בירושלמי יצחק בר אסטיין אמר ר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים חליצה פוטרת צרתה (פי' אם חלץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת בלא בנים) אמר ר' יעקב דרומיה קומי ר' יוסי ולמא לא תנינתה בגין ר' עקיבא דאמר ר' עקיבא יש ממזר בחלוצה (וא"כ אין קידושין תופסין בחלוצה). ניתנינה על דרבנן ומשני לא אתינן מתני אלא מילוי דכל עמא מודו בהון (פי' וע"כ כיון דלא אתי כר' עקיבא ע"כ לא תני שש עשרה נשים) אתי דיצחק בר אסטיין כר' אמי ר' אסי אמר איתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הוא אינו חייב על החלוצה והאחים חייבים על החלוצה בין הוא ובין האחים חייבין על צרה ר' שמעון בן לקיש אמר בין הוא בין אחים אינם חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה (פי' דבין הוא ובין אחים אינם חייבים על החלוצה כרת משום דאיהו שליחותא דאחים קא עביד וא"כ לא הוי אלא בלאו) ר' אמי מיחלף שמועתא (פי' דר' אמי מחליף דר' יוחנן סובר דבין הוא ובין האחים אינם חייבים לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ור"ל סובר דהוא אינו חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת) אלא דעון אית ליה לר' יוחנן ואפי' תימר דעון דעון אית ליה לר' יוחנן דעון דעון אית ליה לרשב"ל:

וע"ז אומר מילתי' דיצחק בר אסטיין אמר ר' שמעון מסייע לר' אמי (פי' דמילתי' דיצחק בר אסטיין דאמר דר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים חליצה פוטרות צרותיהן מסייע לר' אמי דמחליף שמועתה דר"ל סובר דהוא אינו חייב על החלוצה והאחין חייבין על החלוצה ובין הוא ובין האחים חייבין על הצרה) וע"כ אמר דר' שמעון בן לקיש בעי ניתני שש עשרה נשים משום דסובר דהאחים חייבים על החלוצה כרת דאל"כ איך יקשה ר"ל דליתני שש עשרה נשים איך יהיופטורות מן החליצה ומן היבום ומיליהון דרבנן מסייעין לר' יסא דר' יסא אמר אתפלגין ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הוא אינו חייב על החלוצה והאחים חייבים בין היא ובין הוא חייבין על הצרה ורשב"ל אמר בין הוא בין אחים אינם חייבים לא על החלוצה ולא על הצרה וע"ז אומר מיליהון דרבנן אמרי חליצה פטור (פי' דאי אמרינן דחליצה קנין א"כ אין האחים בודאי חייבים כרת על החלוצה דכיון דהוי קנין א"כ פקע הכרת מכיון דחליצה הוי קנין ולא קיימה על האחין רק בלאו) ע"כ אומר מיליהון דרבנן אמרי חליצה פטור וע"כ פליגי בזה אי אמרינן דשליחותא דאחים קא עבד וא"כ לא קיימה עלייהו רק בלאו או דאמרינן דזה שחלץ לדידי' קיימא בלאו אבל לגבי האחין קיימא עלי' בכרת:

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דמשמע דמסיק דר' יוחנן סובר דהאחים חייבים על החלוצה כרת דאגלאי מילתא למפרע דלא קיימא לחלוצה גביי' א"כ חייבים משום אשת אח ולשיטת הש"ס דילן ר' יוחנן סובר דבין היא ובין האחים אינם חייבים לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת וע"כ סובר הירושלמי כמו שנתבאר בסמוך דאימתי הוי מזוקקת אם חולץ לבסוף אבל אם לא בא לידי חליצה בסוף לא הוי זיקה כמו שיתבאר עוד בזה (וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן לר' יוחנן שסובר דאין החולץ והאחין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת וכמו דאמרינן ביבמות (דף י') דר' יוחנן אמר בין הוא בין האחים אינם חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת דמי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ והשתא קאי עלה בכרת אלא איהו שליחו' דאחים קא עבדא איהו שליחא דצרה קא עבדה ע"כ אינו סובר דהזיקה תלוי בסוף כמו שיתבאר) ולהירו' אי חלץ לא' ע"כ תפסי קידושין בהשני דאיגלאי מילתא למפרע דלא הי' זקוקה לחלוץ כמו שיתבאר בסמוך בשיטת הירושלמי ודו"ק: