נועם ירושלמי על יבמות א:א:יג

עוד שם מה נפיק מן ביניהן אלמנה לכה"ג מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורו זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורו הרי היא אסור' להתייבם מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ה"ז אסורה להתייבם וזו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם: והנה המפורשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה דמ"ט אומר אלמנה לכה"ג איכא בינייהו דאמאי לא קאמר שאר חייבי לאוין שאין להם היתר לאחר איסורה וא"כ אסורה להתייבם דהא אמרינן ביבמות (ד' ט') והרי איסור מצוה ואיסור קדושה דפליגי ר"ע ורבנן וקתני בפרקין קא אמרינן וא"כ לר"ע חייבי לאוין נמי פטורים מן החליצה והיבום והק"ע כתב דלאו דווקא אלמנה לכה"ג:

ולי נראה דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"ע דסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין חייבי לאוין נמי פטור מן החליצה והיבום. רק כמו שהקשו התוס' שכתבו בכל דוכתא פשיטא לי' הש"ס דחייבי לאוין לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות הכא ובהערל (ד' ע"ט) גבי פצוע דכה וכרות שפכה כו' ותימא לר"י דאמאי לא אמרינן לר"ע דליתי עשה ולדחי ל"ת: וכן סובר הירושלמי דאפי' לר"ע חייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו וע"כ לא הקשה הירושלמי במתניתין (פ"ח ה"ז) דתנן אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהי' לו שעת הכושר כו' ואמאי לא מקשה הירושלמי כמו דמקשה בש"ס דילן (ד' פ') מכדי שמעינן לר"ע דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמי וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו ומשני כגון שנשא אחיו כו' ואמאי לא מקשה בירושלמי ולתרץ כגון שנשא אחיו כו' אלא ודאי דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"ע חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו כמו חייבי כריתות.

[ואפשר לומר דהטעם כמו שכתב בא"מ דהטעם הא דלא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת הוא כמו שכתב רש"י ביבמות (ד' מ"ט) בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר נדה דהא תפסו בה קדושין כו' סוטה נמי דהא תפסי קדושין ופירש"י דהא תפסי בה קידושין לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעי ממנה קידושין הראשונים והיינו כיון דסוטה בעי גט מה"ת כו' מוכח דלא פקעי קידושין הראשונים ואי נימא דאין קדושין תופסין בסוטה הוי ראוי להיות פקעי קידושין מכי נעשית סוטה וכן כתב בנימוקי יוסף שם כפרש"י דהיכא דאין קדושין תופסין אפי' הוי תחילת קידושין בהיתר ואח"כ נעשת חייבי לאוין דלר"ע פקעי קדושין הראשונים כיון דנעשת חייבי לאוין והנה אי נימא דאתי עשה ודחי ל"ת לא דחי אלא ביאה ראשונה דהוא עשה וכדאמרינן ביבמות (ד' כ') גזירה ביאה ראשונה כו' ועיי"ש בתוספת ד"ה אטו ביאה כו' וכתבו שם דהיכא דביאה ראשונה לא הותרה אלא משום דאתי' עשה ודחי ל"ת ביאה דמצוה דחי ביאה דלאו מצוה לא דחי וא"כ לר"ע שסובר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין נהי דביאה ראשונה הותרה מתום דאתי עשה ודחי ל"ת אבל ביאה שניה לא הותרה בחייבי לאוין וכשנעשה חייבי לאוין פקעי קדושין יבום ותו לא מצי חייל קידושי יבום בביאה רק לשעתו דלאח"כ לא מהני ביאה דהוי כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא הוי קדושין כלל וכמה שכתב הר"ן בנדרים (ד' כ"ט) כטעמא דהאי דמשום דאי לא הוי אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא כו' ואי איפשר שתהיה אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף וא"כ בחייבי לאוין דלא קני ביבמה רק בביאה ראשונה לשעתו ואחר כך פקעו קידושין מחמת חייבי לאוין לר"ע דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואי איפשר לקנות אשה לשעה ומשום הכי לר"ע ליתא ליבום בחייבי לאוין וא"כ זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' מ"ט) דאמר אביי הכל מודים בסוטה שאין הולד ממזר והטעם משום דסוטה תפסי בה קדושין. ואם לא תפסי בה קדושין הוי פקעי משא"כ לשיטת הירושלמי דאמרינן (רפ"ו דיבמות ה"א) ר' בא בשם ר' זעירא אמר דר"ע היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר וא"כ סובר דאעפ"י דלא תפסי בה קדושין לר"ע אעפ"כ לא פקע וא"כ איפשר לומר דאפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אעפ"כ אתי עשה ודחי ל"ת ולבתר הכי נמי לא פקע אע"ג דלא תפסי [ועיין בפ"ד דנזיר (ה"ו) הכל מודים שאם יבוא עונת נדרים שאינו מדירו אע"ג דאם הדירו אביו מקודם בנזיר לא פקע אע"ג דנעשה אח"כ מופלא הסמוך לאיש ובש"ס דילן לא מחלק בזה והטעם משום דהש"ס דילן סובר דאם לא יכול להדירו במופלא הסמוך לאיש א"כ פקע מה שהדירו בתחילה ושיטת הירושלמי דאע"ג דאינו יכול להדירו במופלא הסמוך לאיש אעפ"כ אם הדירו מתחילה לא פקע ויש לדחות]: