נועם ירושלמי על יבמות א:א:י

(שם) מה כדון יבמה יבוא עלי' מה עלי' שנאמר להלן ביבמה אף עלי' שנאמר כאן אפילו ביבמתו אמרה תורה ואשה אל אחותה לא תקח אין לי אלא היא צרתה מניין ת"ל לצרור לא לצרתה ולא לצרת צרתה אין לי אלא אחות אשתו שאר כל העריות מניין ר' זעירא בשם ריב"ח כו' מה אחות אשתו מיוחדת ערוה שיש לה היתיר לאחר איסורא הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין להם היתר לאחר איסורן לא כש"כ מה זו ערוה פוטרת צרתה אף כל שאר עריות פוטרות צרותיהן עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל מה מצינו אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת הרי היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ההא אסורה להתייבם מה נפיק מביניהן אלמנה לכה"ג מאן דמר ערוה שיש לה היתר לאחר איסורה זו הואיל ואין לה היתר לאחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם. מאן דמר ערוה שחייבין על זדונה ועל שגגת' חטאת הרי זו אסורה להתייבם זו הואיל ואין חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא מותרת להתייבם:

והנה בהא דקאמר עד כדון כר"ע פי' הפ"מ זו היא לשיטת ר"ע דיליף מק"ו כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מצינו ברייתא דיליף במה מצינו והוא דוחק דבכל מקום דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר"ע דריש לשונות כפולין כר' ישמעאל (פי' לר' ישמעאל שסובר דדברה תורה כלשון בני אדם א"כ לא יכול ליליף מזה) וא"כ היכן מצינו שנחלקו בזה במקום אחר והק"ע פי' עד כדון כר' עקיבא דסובר דאפילו חייבי לאוין פטורין מחליצה ויבום אלא כר"י דפליג וסובר דחייבי לאוין חולצת ולא מתייבמת וא"כ אף חייבי לאוין פטורין שהרי אין היתר לאיסורן ובסמוך יתבאר שאין שיטת הירושלמי כן:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל הוא כמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דיבמות ה"א) עד כדון בת בתו בתו מניין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר לא כש"כ על בתו כו' וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו מנלן ואתי' כההיא דתני חזקי' ובת כהן כי תחל לזנות מה ת"ל איש להביא את הבא על בתו שתהא בשריפה אמר ר"י ב"ר בון אפי' לאזהרה את ש"מ. ואם כן פריך לר' ישמעאל דס"ל דלמידין מק"ו ואין עונשין מק"ו והנה לכאורה הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן במכות (ד' י"ז) אפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירי' מן הדין ואיפשר דקאמר למידין מן הדין היינו לענין מצות אבל אין עונשין מ"ה ואיפשר דאין מזהירין נמי עכ"פ סובר הירושלמי דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מן הדין וע"כ פריך דבתו מנ"ל לר' ישמעאל שסובר דאין עונשין מן הדין ובסנהדרין (ד' ע"ו) אמרינן וכי עונשין מן הדין גלוי מילתא בעלמא הוא רבא אמר כו' וע"כ פריך הירושלמי דלר' ישמעאל שסובר דאין עונשין מק"ו א"כ מניין יליף לבתו:

וע"כ קאמר הכא נמי עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דלר"ע ניחא שפיר דיליף מק"ו מה אחות אשתו שיש לה היתר אחר איסורה הרי היא אסורה להתייבם שאר כל העריות שאין לה היתר לאחר איסורן לא כש"כ מה זו פוטרת צרתה אף כל שאר העריות פוטרות צרותיהן) וע"ז אומר עד כדון כר' עקיבא (פי' דר"ע סובר דעונשין מן הדין) אבל כר' ישמעאל (פי' דס"ל דאין עונשין מן הדין א"כ ליכא למילף מק"ו דא"כ לא יענשו ע"ז דהא אין עונשין מן הדין) (ואיפשר דס"ל דכש"כ דאין מזהירין מן הדין כמו שביארתי). ע"ז אומר תני ר' ישמעאל מה מצינו אחות אשתו מיוחדת ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת היא אסורה להתייבם אף כל ערוה שהיא חייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת תהא אסורה להתייבם וא"כ יליף במה מצינו אבל לא בק"ו משום שר' ישמעאל סובר למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס שנטמאו בשרץ (פי' הפ"מ עד כדון לא שמענו מדרשת ר"ע לטמא אחרים אלא באוכלין שנטמאו באויר כלי חרס כו' כדכתיב וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כו') אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין ודין הוא מה אם הכלים שאינם מטמאים באויר כלי חרס שנטמא בשרץ הרי הן מטמאין בשרץ לטמא אוכלין אוכלין עצמ' כו' עד כדון כר"ע כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל זה ראשון שנגע בכל טמא. לא יאכל לרבות את השני השלישי מניין ודין הוא מה אם טבול יום כו' שני שפוסל את התרומה אינו דין שיפסיל בתרומה רביעי בקידש מניין ודין הוא מה אם מחוסר כיפורים כו' שלישי שהוא פוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש הא למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מק"ו דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פסול בתרומה והרביעי בקודש:

והנה גם שם נדחקו הק"ע והפ"מ דהיכן מצינו דר' ישמעאל לית ליה יטמא יטמא וע"כ כתב הפ"מ שם שאומר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל היינו דלא פליגי בזה במ"א אלא שאומר דר' ישמעאל פליג על זה והביא ראיה מהא דריש יבמות שאומר עד כדון כר"ע כר' ישמעאלי והנה לפ"מ שביארתי שהפי' הוא על ד"ר ישמעאל שאומר דלמדין מק"ו ואין עונשין מק"ו והנה (בסוטה) ג"כ הפירוש הוא עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל כו' והוא משום דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וקאי על הא דאמר שם עד כדון באוכלין שנטמאו באויר כליחרס שנטמאו בשרץ אוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מניין ודין הוא ומה אם הכלים שאינם מטמאים באויר כלי חרש שנטמאו בשרץ הרי הם מטמאים בשרץ לטמא אוכלים אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ אינו דין שיטמאו בשרץ לטמא אוכלין וא"כ יליף בק"ו וע"ז אומר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וא"כ איך יליף לענין אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ מכלים שנטמאו בשרץ מחמת ק"ו). ע"ז אומר תני ר' ישמעאל והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל זה ראשון שיגע בכל טמא לא יאכל זה שני כו' וא"כ יליף לענין אוכלים עצמם שנטמאו בשרץ מקרא כו' וע"ז אומר דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה. והנה הק"ע הקשה דהא דבר הבא מק"ו מלמד בק"ו כמו דאמרינן בזבחים (ד' נ') אף לפי מה שביארתי ניחא דכיון דהא דקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל הוא משום דר' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו א"כ איך קאמר דיליף לענין שלישי ורביעי ע"י ק"ו מדבר הבא בק"ו וע"כ אומר שיהא הכל משועבד להלכה הוא דכיון דילפינן לענין אוכלים אם נטמאו בשרץ עצמו מהא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל א"כ נכתב בקרא דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ע"כ יליף ק"ו לענין שלישי ורביעי בקודש דזה נקרא טמא וא"כ לא הוי רק גילוי מילתא דזה טמא וא"כ נכתב בקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וע"כ ניחא אפי' לר' ישמעאל ג"כ:

ובזה יתבאר הירושלמי פ"ק דפסחים (ה"ז) א"ר מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתיה דר"ע אומר יטמא יטמא דבר תורה אמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר"י יטמא יטמא באוכלים אית ליה יטמא יטמא בכלים. והנה הק"ע והפ"מ לא פירשו הא דאמר ר' יוסי בר' בון אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל באוכלים אית ליה יטמא יטמא בכלים. ולפי מה שביארתי הפירוש הוא דאמר ר' מנא על הא שאמר מאן אית ליה יטמא יטמא ר"ע וא"כ משמע דר' ישמעאל פליג על הא שסובר ר"ע דיטמא יטמא. ע"ז אומר דר' ישמעאל לא פליג על הא שסובר ר"ע דיטמא יטמא אך דר' ישמעאל פליג על דר"ע דנפקא לי' באוכלין עצמם שנטמאו בשרץ מקל וחומר ור' ישמעאל סובר דאין עונשין מק"ו וא"כ נפקא ליה לאוכלים עצמם שלטמאו בשרץ מהא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כמו דאמרינן פ"ה (דסוטה) אבל אם נטמאו ע"י כלים לא פליג בזה על ר' עקיבא שסובר דיטמא יטמא אלא דלאוכלים עצמם שנטמאו בשרץ יליף מקרא

וע"ז אומר אע"ג דלית ליה לר' ישמעאל יטמא יטמא באוכלים (פי' אם אוכלים עצמם נגעו בשרץ משום דסובר דאין עונשין מק"ו וע"כ לא יליף מק"ו דר' עקיבא) אית ליה יטמא יטמא בכלים פי' אם נטמא ע"י כלים שנגעו בשרץ סובר נמי כר"ע דדריש יטמא יטמא וא"כ אמאי אומר ר' יוסי כר' עקיבא דאמר יטמא יטמא דבר תורה וא"כ משמע דר' ישמעאל פליג ע"ז אומר ר"י בר' בון דר' ישמעאל לא פליג בכלים פי' אם נטמא ע"י כלים אלא דפליג על ר"ע באוכלים (פי' אם נגעו בשרץ דר"ע יליף מק"ו ור' ישמעאל יליף מקרא) וכמו שביארתי ודו"ק]: