נועם ירושלמי על תרומות ו:א:י

ירושלמי (ספ"ו דתרומות) גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן שאין בהקדש תשלומי כפל כו' אמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם להקדש יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם לשבט יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה שמעון ב"ר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש ר' יוחנן אמר משלם לשבט אמר ר' זעירא גזירת הכתוב הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך כהנא אמר משלם שני חומשין חומש לשבט וחומש להקדש:

והנה צריך לבאר הא שאמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא וגם במאי פליגי שמעון בר ווא ור' יוחנן ור' זעירא וכהנא. ע"כ נראה לי לבאר אהא דתנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן כו' דלכאורה איך חל איסור הקדש על תרומה הא אין אחע"א וע"כ צריך לומר דחל משום דהוי איסור מוסיף וכמו שכתב הרמב"ם (פ"י מה' תרומות ה' כ"ד וכ"ה) הי' התרומה הקדש לבדק הבית וגנבה ואכלה אינו משלם תשלומי כפל כו' אכל משלם קרן ושני חומשים חומש משום אוכל תרומה וחומש משום שנהנה מן ההקדש כו' ומפני מה חל איסור הקדש על איסור התרומה מפני שהתרומה אסורה לזר ומותרת לכהן הקדישה נאסרה על הכהן לפיכך נוסף בה איסור אף על ישראל עכ"ל. וא"כ איפשר לומר דר' ינאי לית ליה איסור מוסיף וא"כ איך חל הקדש על תרומה וע"ז אומר לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם להקדש (צ"ל לתרומה) יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש וע"כ כיון דלית בי' כזית א"כ לא הוי רק חצי שיעור וע"כ חל הקדש על איסור תרומה:

והנה בספרי א"ה (דרוש י') כתבתי דיש לדקדק מהא דספ"ה דכריתות (ד' כ"ד) דתני רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ומביא מזה ראי' דר' ס"ל דבקדשים גלי קרא. ואמאי דילמא מיירי דליכא כזית חלב ואיכא שו"פ כו' וא"כ משמע מזה דלא חל על חצי שיעור ועיין תוס' שבועות (ד' כ"ג) ב' התירוצים שם וכן יש להביא קצת ראי' מהא דאמרינן בכריתות (ד' י"ח) איתיביה רבא אכל היום אכל למחר אכל היום נהנה למחר כו' ואפילו מכאן עד שלש שנים מניין שהם מצטרפים זע"ז ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוה"כ אמרי כי קא מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר ואי בעית אימא כי קא מכפר יוה"כ אכולי שיעורא על פלגא דשיעורא לא מכפר והמ"ל תמה על תירוץ השני וא"כ אמאי לא מתרץ הגמרא כגון שמעל שאכל חלב והאי ברייתא סברה דאין איסור חל על איסור וכמו דאית לי' לר' שמעון דאיכא דאמרי דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור וא"כ איסור מעינה דקל הוא מיתה (לרבי) ואיסור קדשים איסור חמור כרת לא חל וא"כ איפשר לומר דתחילה אכל חלב חצי שיעור וע"כ לא אתי יוה"כ וכיפר על מעילה כיון דלא חל ואח"כ בשלש שנים נצטרף לפרוטה וא"כ יש שיעור שלם ומחלב ליכא רק חצי שיעור וע"כ חייל מעילה אחלב ואעפ"כ לא כיפר עלי' יוה"כ דתחילה לא חל עדיין דהוי חצי שיעור אחצי שיעור וע"כ לא כיפר עלי' יוה"כ דלא חל עד שנשלם השיעור דאז חל אחצי שיעורי וא"כ מוכח דס"ל דלמ"ד דאין איסור חל על איסור בקדשים אם כן לא חל על חצי שיעור ג"כ וכמו שכתבו התוספות בשבועות (ד' כ"ג) וכן משמע קצת מהא דאמרינן בחולין (ד' קי"ג) דאי אין איסור חל על איסור א"כ לא חל בשר בחלב על חלב משמע דאפילו אם אין בחלב רק חצי שיעור לא חל ועיין בספרי נ"י (ס"י) אך מהירושלמי מוכח דס"ל דאיסור שלם חל על חצי שיעור כמו דאמר לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שו"פ כו' יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש אלמא דאתי שיעור שלם דמעילה וחל על חצי שיעור של תרומה אע"ג שביארתי דר' ינאי לית לי' מוסיף,.

והנה עדיין צריך לבאר הא דאמרינן בירושלמי שם יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש ר' יוחנן אמר משלם לשבט אמר ר' זעירא גזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך והענין הוא שאומר דאם יש בו כזית ויש בו שו"פ וא"כ אי אמרינן דלא חל בכולל או במוסיף א"כ לא חל הקדש על תרומה וא"כ צריך לשלם לשבט דהיינו בעד התרומה כמו שאמר סתמא דתלמודא בשם ר' יוחנן שר' יוחנן אמר משלם לשבט [והוא כמו דס"ל לר' יוחנן בחולין (ד' ק"ג) דאיסור מוסיף לא חל כמו שכתבו התוספות (שם) בד"ה מר סבר ר' יוחנן בהמה בחיים לאיברים עומדת ואיסור אבר ואיסור טריפה בהדדי הדדי קא אתי ומשמע דאי לאו לאיברים עומדת דאיסור טריפה קדים לא אתי איסור אבר וחייל עלה אף על גב דאיסור מוסיף הוא דאסור לב"נ. ותימא דבפ"ג דשבועות (ד' כ"ב) וביומא (דף ע"ג) גבי שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות קאמר ר' יוחנן בכולל דברים המותרים עם דברים האסוריםאלמא אית לי' איסור כולל וא"כ כש"כ איסור מוסיף כדמוכח פ' ד' אחין (ד' ל"ב) וי"ל אע"ג שפירש ר' יוחנן מתניתין דהתם בכולל לדידי' לא ס"ל הכי] וע"כ ס"ל סתמא דתלמודא אליבא דר' יוחנן דמשלם לשבט דלית לי' כולל. ושמעון בר ווא אמר בשם ר' יוחנן משלם להקדש:

וא"כ צריך לבאר מ"ט סובר דמשלם להקדש. ואם ס"ל דחל הקדש על איסור תרומה א"כ צריך לשלם שני חומשין ולא צריך לומר לצדדין הוא מתניתא ואם ס"ל דלא חל בכולל א"כ אמאי משלם להקדש וע"ז אמר ר' זעירא גזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך:

וזה יתבאר עפ"י מאי דאמרינן שם בירושלמי דתרומות (פ"ו) מחל ואח"כ אכל תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון גזל תרומה משל אבי אמו כהן רבי יוחנן אמר משלם לשבט ור"ל אמר משלם לעצמו אמר רבי יונה כך היה משיב רשב"ל לר' יוחנן על דעתך דתימר משלם לשבט והא תנן גנב תרומת הקדש משלם שני חומשין וקרן וישלם ג' ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל וישלם ב' (פי' שמקשה ר"ל לר' יוחנן שאומר דאם גזל תרומה משל אבי אמו כהן דמשלם לשבט דאעפ"י שמצד ממון אינו מחוייב לשלם דהא הוא יורשו אעפ"כ מצד כפרה צריך לשלם לשבט אעפ"י דאין בו חובת ממון כלל וא"כ אמאי תנן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשים וקרן ואמאי אינו משלם ב' קרנים ג"כ א' קרן להקדש והקרן השני לתרומה מחמת כפרה) [ועיין ברמב"ם (פ"י מה' תרומות ובכ"מ שם) ופי' לפי הגירסא וישלם ג' והקושי' הוא שישלם חומש ג' מחמת שגזל כו' וכן פי' המהרא"פ והוא דוחק דמניין מוכח דמיירי שנשבע על הגזל שיצטרך לשלם חומש ועוד דבריו דחוקים דמדמה הא דגזל משל אבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט לחומש דגזל ואעפ"כ חולק שם בין חומש דתרומה לחומש דגזל ודבריו דחוקים למאוד ובמ"א יתבאר] אלא דהגירסא הוא וישלם ב' (פי' ב' קרנים) וע"ז משני ר' יסא בשם ר' יוחנן התורה אמרה שיצא ידי גזילו (פי' שהתורה אמרה שא"צ לשלם הקרן ב' פעמים דכיון שהקדיש הכהן התרומה והוא משלם הקרן להקדש ע"כ אינו צריך לשלם לשבט ואעפ"י שאם גזל תרומה מאבי אמו כהן או שמחל ואח"כ אכל אעפ"י שאין בו חובת ממון אעפ"כ צריך לשלם (ועיין פסחים (ד' ל"ב) אם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם עיי"ש ובירושלמי (פ"ב דפסחים ה' ג') האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן ר' יוחנן אמר משלם לשבט ורשב"ל אמר לעצמו כו' עיי"ש] אלמא דאפי' אין בו חובת ממון אפ"ה צריך לשלם. אעפ"כ אינו צריך לשלם הקרן ב' פעמים אלא מכיון ששילם הקרן להקדש ע"כ א"צ לשלם עוד קרן לתרומה ולא דמי לגזל תרומה מאבי אמו כהן דהתם אם ישלם לעצמו אינו משלם כלל:

וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך פי' אפי' אי אמרינן דאם חל הקדש על תרומה מחמת כולל מוסיף אעפ"כ הא דלא חל הוא שאינו חל הקדש על תרומה לענין חיוב אבל אעפ"כ אם הקדישה תרומה שייך להקדש דכיון שהקדישו שייך להקדש. וא"כ כיון דלר' יוחנן מה שא"צ לשלם לתרומה הוא מצד שיצא מחמת שמשלם הקרן להקדש וא"כ כיון שצריך לשלם הקרן להקדש דהא הממון הוא של הקדש כיון שהקדישו ע"כ אע"ג דהחומש הוא מצד כפרה וא"כ כיון דאין איסור חל על איסור א"כ א"צ לשלם החומש של מעילה שהוא מחמת כפרה כיון דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה וא"כ הי' צריך לשלם החומש שהוא מחמת כפרה לתרומה ולא להקדש) וע"כ אמר ר' זעירא גזירת הכתוב ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכבר ביארתי שהקרן צריך לשלם להקדש דהא הדמים שייך להקדש כיון שהקדישו וע"כ אף דאין איסור הקדש חל על איסור תרומה למאן דלית ליה כולל ומוסיף אעפ"כ כיון שהקרן הוא להקדש ע"כ החומש נמי שייך להקדש וע"כ אמר רבי זעירא דע"כ אמר רבי יוחנן דמשלם להקדש דגזירת הכתוב למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך. וכהנא אמר משלם שני חומשים חומש לשבט וחומש להקדש הוא משום דאית לי' איסור חל על איסור במוסיף וע"כ חל ההקדש על התרומה וע"כ צריך לשלם שני חומשים ולא כמו דאמר ר' ינאי לצדדין הוא מתניתא:

[אך שעדיין צריך לבאר הירושלמי (פ"א דתרומות) אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד לה כתורם שאינו שלו או כתורם את של חבירו (פי' אם הטעם היינו דווקא מחמת שהוא תורם של חבירו אבל אם תורם מן ההפקר שפיר דמי או כתורם שאינו שלו וע"כ אינו יכול לתרום אפי' מן ההפקר ג"כ נשמעינה הפקיר כריו ומירחו וחזר בו וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה) [עיין בספרי ע"י (ס' ט"ז) ובס' א"ה (דרוש ל"א) ושם הקשיתי לכאורה דהפקר פוטר מתרומה אח"כ ג"כ וע"ש מה שתירצתי ע"ז:

וכעת נראה לי להגיה בירושלמי (וכצ"ל) מירחו והפקיר כריו וחזר וזכה בו דהא הפקר אינו פוטר רק בשעת מירוח אבל אם הפקיר לאחר, מירוח אין ההפקר פוטר כיון שכבר נתחייב ועיין תוס' ב"מ (דף כ"ג) וע"כ אומר נשמעינה מן הדא מירחו והפקיר כריו (כצ"ל) וחזר וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה (פי' אם הטעם של תרומה הא דכתיב פרט לתורם שאינו שלו הוא מצד שאינו שלו א"כ אין תרומתו תרומה) ואין תעבדיני' כתורם של חבירו תרומתו תרומה (פי' דאם הטעם משום שתורם של חבירו וא"כ הכא בהפקר לא הוי של חבירו ע"כ הוי תרומתו תרומה):

ועל זה אומר בירושלמי נשמעינה מן הדא גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן א' שאין בהקדש תשלומי כפל מני תורם לא גזבר הרי הוא תורם שאינו שלו ואת אמרת תרומתו תרומה הוי לית טעמא דלא כתורם של חבירו (האי דלא הוא כמו אלא) (פי' שמוכרח דודאי הטעם שהוא כתורם של חבירו וע"כ יכול הגזבר לתרום תרומה דהא לא הוי של חבירו אבל אם הטעם שהוא כתורם שאינו שלו א"כ איך יכול הגזבר לתרום) וע"ז אומר או נאמר מאן הוא תורם בר לוי שהקדיש תרומה (פי' שהכהן תרם שהוא שלו וא"כ אין ראי' מזה) וע"ז פריך והתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' שהמשנה מיירי אם הקדיש טבלו ואח"כ תרם נמי) וא"כ קשה דאיך הי' יכול הגזבר לתרום אלא ודאי שהטעם הא דתורם שאינו שלו לא הוי תרומה הוא משום דהוי כתורם של חבירו אבל אם לית לי' בעלים כלל יכול לתרום א"ר אידי גזבר כמאן דאינון בעלים ולא כר' יוסי דר' יוסי אמר הגזבר הוא אחר עכ"ל:

ולכאורה לפי מה דתני ר' הושעי' א' המקדיש טבלו וא' המקדיש תרומתו (פי' ובשניהם משלם חומשים וקרן א') וא"כ קשה דאם הקדיש מתחילה א"כ לא חל איסור תרומה על הקדש דהא הקדש אסור לכל וא"כ ליכא לא כולל ולא מוסיף וא"כ אמאי חייב חומש מחמת התרומה אך איפשר לומר שהוא יפרש המשנה כמו דפתר לה ר' ינאי דלצדדין קתני דאם יש בו כזית ואין בו שו"פ דמתחייב משום תרומה ואם יש בו שו"פ ואין בו כזית מתחייב משום הקדש אך שעדיין צריך לבאר דאיך יהי' התרומה אם יתרום הגזבר כיון שהוא הקדש הא בעינן שיהיה שירי' ניכרים וכמו דאמרינן בפסחים (דף ל"ג) וכן בירושלמי דפסחים (פ"ב ה"ג) כל תרומה שאינה מתרת השירים לאכילה אינה תרומה ואיפשר כיון דאיפשר לפדות ע"כ מקרי דמתרת השירים לאכילה ובמ"א יתבאר: