נועם ירושלמי על תרומות ז:א:יא

שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת רבי יוחנן ורשב"ל והנה הק"ע פירש אם תפרש שהם כשני לאוין ושני דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר"י ורשב"ל דפליגי בפ"ז דתרומות דר' יוחנן סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי וממונא לא משלם ורשב"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי בכל הני דאמרן עכ"ל:

והנה הק"ע שגה בזה דודאי ס"ל להירושלמי דאפילו אם המלקות מחמת דבר א' אעפ"כ פטור כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ו) דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם כו' אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו אינו לוקהכו' וגם הפלוגתא של ר"י ור"ל הוא בירושלמי (רפ"ז דתרומות) לענין חייבי מיתות שוגגין דלר' יוחנן אינו פטור רק במזיד ולר"ל פטור אפי' בשוגג ומקשה בירושלמי לר"ל מהא דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה כו' דצריך לשלם ומתרץ שם כמה דרשב"ל אמר תמן הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר ויצא כאשר זמם לעשות לאחי' לחייבו ממון ע"כ נראה לי שזהו הפירוש של הירושלמי שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' משום דיש לספק אי אמרינן כיון דגלי קרא בתרומה) דאעפ"י שחייב מיתה אעפ"כ צריך לשלם ע"כ אפי' נצטרף לזה איסור אחר ג"כ חייב או דדוקא לענין מיתה דתרומה לחוד ועיין בתוס' כתובות (דף ל') שהאריכו בזה אי אמרינן כיון דגלי גלי וע"ז אומר בירושלמי אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' אי אמרינן דשני דברים הם ולא אמרינן כיון דגלי גלי א"כ אין חילוק בין ר' יוחנן לר"ל דודאי פטור אפי' לר"ל ג"כ ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל דלר"י פטור כיון דלוקה אבל לר"ל חייב דהא לר"ל כל חייבי מיתות שוגגין פטורים וא"כ צ"ל דגלי קרא וע"כ אי אמרינן כיון דגלי גלי ע"כ חייב לר"ל ודוק):