נועם ירושלמי על תענית א:ג:ח

שם תני אם הי' שנה חסרה נותן לה חסרונה ואם לאו הולך אחר סידרה דברי רשב"ג רבי אומר לעולם הולכין אחר סדרה (ופי' הק"ע אף עפ"י שחסרו ה' חדשים קודם מרחשוון הרביעה מג' בו) אם הי' השנה מעוברת הולכין אחר עיבורה מחלפא שיטתי' דרבי המן הוא אמר אחר סידורה. וכא הוא אמר אחר עיבורה (ופי' הק"ע ופריך מיחלפא שיטתי' דרבי תמן בערכין (פ"ט) תנן המוכר בית בבתי ערי חומה רבי אומר נותן לו שנה ועיבורה בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שס"ה ימים והוא הדין בכל דבר התלוי בשנים סובר רבי דנותנים לו שס"ה ימים והכא אומר רבי דנותן לו כל העיבור ר"ז ר' יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטא בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה ופי' הק"ע לבסוף נצרכה כמו קשי' כלומר לבסוף קא מיבעי' לי' דברי רבי ופירושו תמוה וכן מה שפירש הפ"מ ג"כ הוא דוחק:

ע"כ נראה לי דהא דאמר לבסוף נצרכה הוא שאומר דאינו קשיא דהא דאמרינן דסובר רבי ביומא (ד' ס"ה) אלא גזירה משום חטאת שעברה שנתה גזירה היא גופא חטאת שעברה שנתה הא לא קשיא כרבי דתניא שנה תמימה מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה דברי רבי וחכ"א מונה שנים עשר חודש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה למוכר וא"כ לרבי לענין חטאת בת שנתה הוא אליבא דרבי שס"ה ימים כמו שסובר לענין בתי ערי חומה וכן לענין מה שעובר בבל תאחר בשנה בלא רגלים נמי איתא בר"ה (ד' ו') דלרבי בשנה מעוברת הוי שנה בלא רגלים דזה אינו תלוי בעיבור השנה וע"כ סובר דהשנה הוא שס"ה ימים משא"כ מה שתלוי בענין העיבור בודאי דמודה רבי דאחר עיבורה ואין זמן הרביעה אלא אח"כ:

ויתבאר זה מהא דאיתא בסנהדרין (ד' י"ח) גופא אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכה"ג בעיבור שנה כו' כה"ג משום צינה ופירש"י כה"ג מפני צינה אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה שצריך לטבול ולקדש ביוה"כ חמש טבילות ועשרה קידושין ואם תתעבר השנה הרי תשרי במרחשון וצינת מרחשוון תהי' בתשרי אמר רב פפא ש"מ שתא בתר ירחא אזיל ופירש"י אחר ירחים הראוי' להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראוי' במרחשוון הוי בתשרי כשמתעבר) איני והא הנך ג' רועי בקר דהוו קיימי ושמעינהו רבנן דקאמרי חד אמר אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר כו' ועברוה רבנן לההיא שתא ופירש"י ועברוה רבנן ועשאוהו כשבט שקבעו אדר השני אחריו אלמא שתא בתר עיבורא אזיל ולא נהגא חום דניסן באדר אלא מנהג אדר באדר השני ותסברא רבנן ארעיותא סמוך אלא רבנן אחושבנייהו סמוך ובלא"ה מעברין לי' והכא איסתיועי מסתייע' מילתי' כלומר כו' דאיקלע עיבור כמילתייהו ומיהו ברוב העיבורים שתא בתר ירחא אזלא. וזהו לשיטת הש"ס דילן:

אבל שיטת הירושלמי הוא השתא בתר עיבורא אזיל והוא דאיתא בירושלמי דסנהדרין (רפ"ב ה"א) ר' חנינא ור' כו' ולא כה"ג יושב בעיבור שאין כבוד כה"ג לישב בשבעה, תא חמי בשבעה אין כבודו לישב לח כש"כ בג' (פי' פשיטא דאין כבודו לדון לפני שלשה הדא אמרה דיני ממונות כלו בעשרים ושלשה):

וצריך לבאר דאמאי אין הירושלמי מפרש כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין דהטעם דאין יושב בעיבור השנה הוא מפני הצינה אך הטעם הוא דשיטת הש"ס דילן דשתא בתרירחא אזיל וע"כ אומר דהטעם דאין הכה"ג יושב בעיבור הוא משום צינה אבל שיטת הירושלמי דשתא בתר עיבור השנה אזיל וא"כ לא יכול לפרש הטעם משום צינה דכיון שיעברו השנה לא יהי' צינה ביוה"כ דשתא בתר עיבור השנה אזיל ע"כ מפרש הטעם דאין כבודו של כה"ג לישב בשבעה והש"ס דילן סובר דד"מ שלו נמי בג' דדווקא דבר גדול ממש ולא דבר של גדול וכן פסק הרמב"ם ברפ"ה מה' סנהדרין ע"כ מפרש הטעם משום צינה:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ק דסנהדרין) ר"ל אקדמי' חד סב בעיבור כו' ולח שמיע דמר ר' קריפסדא בשם ר' יוחנן מעשה ועיברו את השנה ג' רועי בקר חד אמר בכיר ולקיש באדר מינץ כו' ונן חמיין הדין שתא ולית בה חד מינהון ועיברו השנה על פיהם א"ר חלבו וב"ד הסכים עמהם ולא כן א"ר זעירא והוא שיהו הכל מודין מצד אחד (פי' שצריכין לעבר השנה הכל מטעם א' ואלו הרועי בקר זה אומר כך וזה אומר כך ומשני כיון דאילין מודין לאילן כו' כמי שכולם מודין מצד אחד וא"כ משמע דכל עיבור השנה הוי מחמת שהרועים אמרו סימנים איך שצריך להיות אדר וע"כ כיון שרואים שאין בה א' מכל אלו דברים ע"כ עיברו השנה, וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בסנהדרין (דף י"ח) אלא רבנן אחושבנייהו סמוך ורועי בקר איסתיוע הוא דאיסתייע מילתי' והוא משום דהש"ס דילן סובר דשתא בתר ירחא אזיל אבל שיטת הירושלמי דשתא אזיל בתר העיבור:

ובזה יתבאר הירושלמי תמן הוא אומר אחר סידורה. (פי' דרבי סובר בערכין (ד' ל"ח) דשנה תמימה היינו שנה ועיבורה דהיינו שס"ה ימים ואין העיבור בכלל השנה) וכא הוא אומר אחר עיבורה (פי' ובכאן לענין התענית אומר אם הי' שנה מעוברת הולכין אחר עיבורה) ר"ז ר' יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה (פי' דזה אין חידוש אם השנה הולכת אחר עיבורה אפי' למ"ד דרבי לא קאמר אלא לענין שנה שכתבה התורה כגון לענין בתי ערי חומה וכן לענין בל תאחר וכן לענין שעירי חטאת אבל לא לענין הגשמים שזה הולך אחר העיבור דהא תנן בספ"ק דתענית היחידים חוזרים ומתענין עד שיצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר הלא קציר חטים היום וא"כ אם נתעברה השנה בודאי היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן אע"ג שזה הי' על ידי עיבור השנה אך מכיון שב"ד מעברין השנה ע"כ הולך אחר העיבור ובפרט לשיטת הירושלמי דשתא בתר עיבור אזיל ואפי' לשיטת הבבלי נמי כך הוא הדין אליבא דכ"ע וא"כ מאי מקשה דרבי סובר דשנה הוא שס"ה ימים והכא סובר דאחר עיבורה דע"י העיבור משתנה לענין גשמים. וכה"ג איתא בירושלמי (ספ"ו דנדרים ה"ט) בת ג' שנים ויום א בא עלי' ה"ז בסקילה נמלכו ב"ד לעברו ובא עלי' אינו בסקילה א"ר אבין אקרא כו' לאל גומר עלי בת שלשה שנים ויום א' נמלכו ב"ד לעברו בתולין חוזרין ואם לאו אינן חוזרין וא"כ לכ"ע משתנה לפי העיבור וא"כ אין קושי' על רבי אלא לבסוף נצרכה פי' דהתם כל ההשתנות הוא לאחר העיבור שעיברו את השנה והכא סובר רבי דהולך אחר עיבורה אעפ"י שעדיין לא הגיע אדר. אך כיון שרוצים לעבר השנה הולך אחר עיבורה. וזה הוא החידוש וא"כ מוכח דהשנה משתנית אחר עיבורה אפי' העיבור הוא לבסוף אבל בודאי דאינו דומה להני דינים דרבי סובר דשנה תמימה הוא שס"ה ימים אלא לבסוף נצרכה אפי' העיבור הוא לבסוף:

[וכה"ג איתא בירושלמי ספ"ק דתענית לימים שבינתים צריכה (פי' דהחידוש הוא לימים שבינתים) כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ ועיין לקמן מה שאבאר בזה] ודו"ק

[ עוד יש לבאר הא דקאמר לבסוף נצרכה שהוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"א דמגילה ה"ה) אדר הראשון תוספת אדר השני תוספת מה ביניהון ר' שמואל ב"ר רב יצחק אומר כו' נולד בחמשה משר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת. אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא. אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון. והנה צריך לבאר דמאי קא מיבעי' לי' הא איתא בערכין (ד' ל"ח) כשהוא אומר תמימה להביא את חודש העיבור ואיתא שם א"ר אבא בר ממל שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר באדר הראשון כו' ואמר ר' אבא בר ממל נולדו לו שני טלאים כו' הא תו למה לי היינו הך מהו דתימא התם כתיב תמימה הכא לא כתיב תמימה קמ"ל וא"כ חודש העיבור הוא בכלל השנה ומאי קא מיבעי' לי' אם אדר הראשון תוספת או אדר השני תוספת וע"כ איפשר לומר דקא מיבעי' ליה אם השנה נשלמת באדר הראשון וא"כ כיון שכבר נשלם השנה באדר הראשון וא"כ אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון דכיון שכבר נשלם השנה באדר הראשון א"כ אינו ראוי להקרבת כבשים שהם בני שנה אבל אם השנה אינה נשלמת אלא אחר אדר השני א"כ בודאי הוי אדר שני נמי בכלל השנה ועוד איפשר לומר דמיירי שנתעברה השנה לאחר שנשלם השנה באדר הראשון וא"כ כבר נשלם השנה באדר הראשון וא"כ אינו כשר להיות כבש שכבר נפסל משעה שנשלמה שנתו באדר הראשון רק אי אמרינן דאדר הראשון תוספת. א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא נשלמה שנתו באדר הראשון אבל אם אדר השני תוספת וא"כ כיון שנתעברה אח"כ כבר נשלמה שנתו מאדר הראשון ע"כ פסול לקרבן של כבשים בני שנה:

וא"כ איפשר לומר דהא דקא מיבעי' ליה בכבשים ואמאי לא מיבעי' ליה בבתי ערי חומה אם נשלמה השנה באדר הראשון ולפי מה שפירשתי דמיירי אם נתעברה אח"כ א"כ ליבעי בבתי ערי חומה ששם עיקר הפלוגתא של רבה וחכמים איפשר לומר דהתם כיון דכתיב תמימה וע"כ אפי' אם נשלמה השנה באדר הראשון ואפי' אם נתעברה אח"כ אך כיון דכתיב תמימה ע"כ פשיטא ליה להירושלמי דאפילו בכה"ג הוי אדר השני בכלל השנה דהא כתיב תמימה ולא מיבעי' ליה אלא לענין טלאים דלא כתיב תמימה והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דילפינן שנה שנה מהתם וע"כ לא מיבעי' ליה אלא לענין טלאים אם נשלמה שנתו באדר הראשון אבל לא לענין בתי ערי חומה

ולפי"ז איפשר לומר דהא דפליגי רבי וחכמים בבתי ערי חומה היינו דווקא אם נשלמה השנה באדר הראשון (או שנתעברה אח"כ באדר הראשון) ועל כן פליגי דרבנן סברי דכתי' תמימה היינו לענין עיבור השנה אפי' אם נשלמה השנה באדר הראשון ונתעברה אחר כך ורבי סובר דתמימה היינו דבין שנה פשוטה ובין שנה מעוברת צריך להוסיף אחד עשר יום כמנין ימות החמה:

וע"כ איפשר לומר דע"כ אומר על הא דמקשה בירושלמי אהא דרבי אומר אם היתה שנה מעוברת הולכין אחר עיבורה ומקשה מחלפא שיטתיה דרבי תמן הוא אומר אחר סידורה וכא הוא אמר אחר עיבורה וע"ז אומר רבי יסא ר' שמואל בר רב יצחק ומטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה. (פי' הא דפליגי ר' וחכמים בבתי ערי חומה היינו אם נשלמה השנה באדר הראשון ולא שהיתה נשלמה אח"כ. או כמו שביארתי לענין שאם עיברוה אח"כ וע"כ פליגי רבי וחכמים אבל אם העיבור היה שהסכימו תחילה לעבר השנה כ"ע מודו דהעיבור הוא בכלל השנה וע"ז אומר דלבסוף נצרכה אם נשלמה השנה באדר הראשון ועיברוה אח"כ אבל אם נתעברה בתחילה דהיינו שב"ד הסכימו שתהא השנה מעוברת בודאי דהולכין אחר עיבורה וע"כ לא קשיא מדרבי אדרבי ולא מיחלפא שיטתיה ודו"ק: