נועם ירושלמי על תענית א:ג:ג

שם (ה"ג) כמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך ר' חיי' בשם ר"י בתחילה כדי רביעה ובסוף שידוחו פני הקרמיד ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרה המגופה ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כשהיא שרוי' ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה. (ופי' הק"ע וה"ק אם בתחילה קודם שהתחילו להתענות ירדו גשמים אפי' מועטין אין גוזרין תענית על הציבור אבל בסוף שכבר התחילו הציבור בתענית אין פוסקין עד שירדו גשמים מרובין לכל א' כדאית לי'). ר' חזקי' ור' נחום ורב אדא בר איכומה הוון יתיבין א"ל ר' אדא בר איכומא לא מסתברא רא לברכה נאמר' (ופי' הק"ע לברכה נאמרה בתחילה כדי רביעה כו' ולא לענין הפסק תענית) א"ל אין א"ל ולמה אמרת לי' דאי נהיג בשיטת רבו (וכ' הק"ע וה"ג א"ל ר' חזקי' לרב אדא בר אבימי לא מסתברא להפסק תענית נאמרה א"ל אין א"ל למה את אמרת לו הין הכין א"ל דהוא נהוג בשיטת רבו וכן הוא בברכות (פ' הרואה) והכי פירושא דלר"ח אמר רב אדא דלהפסק תענית נאמרה והקשה לו ר"ח למה אמרת לר' נחום כן שלענין ברכה נאמרה ולדידי' קא אמרת כן על הפסק תענית אמרת לי' בשיטת רבו א"ר מנא לר' חזקי' ומני רבו א"ל ר' זעירא א"ל ואנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה):

והנה המפרשים פירשו דבשיטת רבו א"ל דלענין ברכה נאמרה וע"ז אומר ומני רבו א"ל ר' זעירא א"ל ואנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה (פי' דנא כמו שאמר בשם ר' זעירא דלברכה נאמרה אלא דלענין הפסק תענית נאמרה):

[ולי נראה שצריך לומר דהא דאמר דלהפסק תענית נאמרה היינו בשיטת רבו ר' זעירא והגירסא הכא היא עיקר א"ל אף אנן אמרין ר' יוסי בשם ר' זעירא להפסק תענית נאמרה (פי' דאנן אמרינן דר' יוסי שמע מר' זעירא דלהפסק תענית נאמרה והוא אמר מסתברא דלהפסק תענית פי' דבשיטת ר' זעירא מסתברא דלהפסק תענית נאמרה).

וא"כ צריך לבאר הא דאמר מסתברא דלהפסק תענית נאמרה הוא בשיטת ר' זעירא והוא דמה דאמר דלברכה נאמרה הוא ניחא דבתחילה מברך על כדי רביעה פי' דברביעה שני' בעינן יותר לברכה. דהא כדי רביעה כבר ירד בתחילה וע"כ צריך לברך על יותר דאי כדי רביעה אין זה חידוש שיהא צריך לברך עוד הפעם וע"כ צרי' שיעורא יותר אבל לענין הפסק תענית א"כ הפי' הוא בתחילה (פי' קודם שהתחילו להתענות מספיק כדי רביעה) אבל לענין הפסק תענית צריך יותר ואמאי צריך להתענות דכיון שירדו גשמים כדי רביעה א"צ להתענות כן ה"נ אם התחילו להתענות וירדו כדי רביעה צריך להפסיק מתעניתם. וע"כ אמר דמסתברא דלענין ברכה נאמרה וירדו גשמים כדרכן וע"כ בתחילה הוא כדי רביעה ואח"כ שיברך עוד צריך יותר אבל שיהי' הפי' לענין הפסק תענית כיון דבתחילה סגי כדי רביעה צריך לפסוק מתעניתם:

וע"ז אומר דמה דאמרה להפסק תענית הוא בשיטת ר' זעירא והוא דהטעם דאם ירדו כדי רביעה דצריכים שיתענו ולא שיפסיקו מתעניתם אין הטעם משום דבעינן מטר עוד יותר על כדי רביעה ואמאי כיון דבתחלה סגי כדי רביעה אלא הטעם כמו שכתב הרא"ש בתענית (ד' י') מי שהי' מתענה על החולה ונתרפא או על הצרה ועברה ה"ז מתענה ומשלים והקשה הראב"ד מ"ש מתענית גשמים לקמן (ד' י"ט) שמפסיקין ביום אם ירדו להם גשמים ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירדו להם גשמים כל צרכן שוב אינו צורך בזה הפעם אבל צרה אחרת כל שעה צריך רחמים שלא תחזור ואינו טעם מספיק דבגשמים אפי' לא ירדו להם כל צרכן אוכלין ושותין ושמחין ואומרים הלל לפי שנתקבלה תפלתם כו' אלא נ"ל לחלק בין ציבור ליחיד דביחיד ה"ז משלים כל התענית שקבל עליו כו':

וע"כ אומר הירושלמי דבשיטת ר' זעירא ניחא דהא דבתחלה סגי בכדי רביעה אבל לבסוף בעינן כדי שתשרה המגופה. והטעם דאע"ג דסגי בכדי רביעה והראי' דאם ירדו להם בתחילה כדי רביעה סגי. אבל אעפ"כ אין פוסקין מתעניתם לא מפני שצריך עוד גשמים יותר אלא דכל הענין שירדו להם גשמים עד כדי רביעה הוא מפני שקיבלו עליהם התענית ואעפ"י שלא התענו אעפ"כ מהני מה שקיבלו עליהם התענית כמו שהתענו וכמו דאמרינן בתענית (ד' ח') בימי ר' זעירא גזור גזירה וגזור דלא למיתב בתעניתא א"ל ר' זירא נקבלי' עילוון ולכי בטיל הגזירה ליתבי' א"ל מנא לך הא אמר להו דכתיב אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך ובירושל' (בפ"ג דר"ה ה"ה) זו דברי ר' יודא ור"י אבל דברי חכמים קידוש ב"ד ותקיעת שופר והשמט כספים משמיטין ניחא קידוש ב"ד ותקיעת שופר השמט כספים ולא בסוף הן משמיטין ר' זעירא שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך כו' כבר נשמעו דבריך וכן (ברפ"ג דתענית) ר' זעירא שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפניו כו' כבר נשמעו דבריך וכאן מכיון שנתנו ב"ד נפשן לעשות כמי שעשוי עכ"ל וא"כ כיון שלשיטת ר' זעירא מיום שנותנים לבם להתענות הוא כמו שהתענו וא"כ צריכים להשלים תעניתם אף אם ירדו להם גשמים ברביעה שאם לא היו מתחילים להתענות לא היו צריכים להתענות אעפ"כ צריכים להשלים תעניתם ואין מפסיקין דהא שירדו להם כדי רביעה היינו משום שקבלו עליהם התענית וא"כ איך יפסיקו וע"כ השיעור הוא עד שירדו גשמים כדי שתשרה מגופה. דאם ירד כשיעור הזה סובר הירושלמי דצריך לומר הלל ואין אומרים אלא על נפש שבעה וכרס מלאה והוא כמו שחילק הרא"ש אך הרא"ש כתב דאם התענה על החולה אפי' מת צריך להשלים מחמת שקיבל עליו התענית ולשיטת הירושלמי הוא דווקא אם הבריא דכל עיקר שריחמו עליו הוא מחמת התענית שקיבל עליו וע"כ צריך להשלים תעניתו ודו"ק]: