נועם ירושלמי על סוכה ד:ב:ג

עוד שם רב מפקד לדבית רב אחי רב המנונא כו' כד תהוון יהבין מתנה ביומ' טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מהנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה:

והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד במה שאמר לו אין יומא טובא יומא דין הרי הוא לך מתנה וע"כ נראה לי דהא דקאמר רב מפקיד לדבית אחי כו' לא תהוו יהבין אלא במתנה גמורה (פי' הק"ע שלא ע"מ להחזיר) זהו תירוץ על מה שאמר תחלה ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין כר' דוסא דאי כר' יהודה א"כ יכול לומר למחר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה אך באמת לא דמי מתנה להפקר וכמו שהוכחתי תחלה דמתנה הוי כיאוש וע"כ יכול להקנות במתנה אף לאחר שיצא מרשותו וע"כ ניחא שפיר דקאמר מלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה מיירי מכאן ולהבא לא תלי בברירה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ד') דמכאן ולהבא לא תלי בברירה כמו דמשמע מסוגיא דב"ק (דף ס"ט) ואף דאם ההקנאה הוא מכאן ולהבא א"כ לאחר שחל המתנה אינו ברשותו אך במתנה יכול להקנות למי שהוא ברשותו אף לאחר שיצא מרשותו וא"כ לא שייכא להפלוגתא דר' דוסא ור' יהודה:

אך דא"כ כיון דלא דמי להפקר א"כ למאי מלמדין אותו תחלה לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה ואמאי הא יכול לומר בשבת אך הטעם הוא משום דבשבת ויו"ט אין ליתן מתנה כמו שכתב המ"א (סי' ש"ו) דהטעם דנותנים האתרוג במתנה ביו"ט הוא משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר אבל בלא"ה אין ליתן במתנה וע"כ מביא ראי' מהא דרב המנונא מפקיד לחברי' דיהיו יהבין במתנה גמורה וא"כ אין לומר בשבת עצמו כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה כיון דבעינן מתנה גמורה וע"כ צריך לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ואפי' אי אמרינן דאין ברירה וא"כ חלות המתנה הוא למחר אך הירושלמי לטעמי' אזיל דזה מותר אעפ"י שחל המתנה בשבת או ביו"ט:

[וכמו דאיתא בירושל' (פי"ח דשבת ה"א) אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ר' יוסי בר' בון אין אדם עומד בע"שואומר הרי זה תרומה למחר מתניתא מסייע פליגא על ר' יוסי בר' בון לגין טבול יום שמלאו מן החביות מעשר טבל אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך דבריו קיימין כו' חזר בו ר' יוסי בר' בון מהדא וע"כ צריך לומר מע"ש אף שאינו חל רק בשבת אעפ"כ מותר משא"כ אם יאמר בשבת הרי הוא נותן מתנה בשבת כיון דבעינן מתנה גמורה:

וע"ז אומר כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. וא"כ למה היה צריך לומר אין למחר הרי הוא לך במתנה הא יכול להקנות למחר אלא ודאי דזה עדיף טפי דאין למחר הרי הוא יו"ט לא יהא צריך להקנות לו במתנה והא שהקנה לו ביו"ט אם יו"ט הוא איפשר שמפני המצוה הוכרח להקנות לו במתנה. אבל אם למחר יו"ט הקנה לו מיד כדי שלא יצטרך להקנות ביו"ט אם הוא למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן כיון שנותן מתנה ע"מ להחזיר יכול להקנות ביו"ט ג"כ. וע' במ"א (סי' ש"ו) כתב ב"י דהמרדכי סובר כו' אא"כ לצורך מצוה [ויש לדחותן: