נועם ירושלמי על סוכה ג:ה:ג

שם (ה"ה) ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין דלא כב"ש דתנינן ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ושל מ"ש בירושלים לא יטול ואם נטל כשר (פי' מהני' דתנן בעירובין מערבין בדמאי הוא דלא כב"ש דתנינן הכא ושל דמאי ב"ש פוסלין) וכמו דאמרי' בסוכה (דף ל"ה) וב"ש עני לא אכיל דמאי דתנן מאכילים את העניים דמאי ואת האכסנים דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין מאכילים את העניים דמאי ואת האכסנים דמאי וב"ה אומרים מאכילין את העניים דמאי ולכאורה קשה דילמא מתניתין דתנן מערבין בדמאי אתי אפי' כב"ש דהא מצי לאפרושי ביה"ש דתנן בשבת (ד' ל"ד) דספק חשיכה אין מעשרין את הוודאי אבל הדמאי מעשרין ואפילו אי לא הי' יכול להפריש הא אמרינן בירושלמי (פ"ג) דעירובין (ה"ג) ה"ז עירוב ואסור לטלטלו כו' וקשי' אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו אם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב ומשני ראוי הוא לעבור על השבות ולאוכלו וכ"ת ב"ש לית להו הואיל דהא אמרינן בעירובין (דף ל') ב"ש אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וא"כ אמאי לא אמרינן הואיל בשלמא בתרומה ליכא להקשות דהא איפשר למיתשיל עלי' דא"כ הדרא לטבלא כמו דאיתא בעירובין (כם) ולפרוש ממקום אחר לא נחשדו חבירים לתרום שלא מן המוקף אבל לנזיר ביין הא איפשר לשאול על נזירותיו. אך זה לא קשי' דב"ש לטעמי' דאין שאלה בנזירות כמו דאיתא בנזיר (דף ט') בית שמאי לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות:

אך זה אינו דהא דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' היינו אם חזי לשום אדם וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף ל') בד"ה ולפרוש כו' דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא לשום אדם כגון תרומה דחזי לכהנים ותדע דאמר לעיל אין מערבין בהקדישות אע"ג דאיפשר לאיתשולי עלי' וכן איתא בירושלמי בעירובין (פ"ג ה"ב) נדר מן הככר מערבין בו מהקדישו אין מערבין בו נדר מן הככר מערבין בו שכן ראוי לאוכלו (פי' לאחרים) הקדישו אין מערבין בו שלא הוא ולא אחר ראוין לאוכלו ר' אחא בעי ואין אדם נשאל על הקדישו ולא מתרץ ע"ז והוא כמו שכתבו התוספות דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי לשום אדם והק"ע שם כתב אבל לא בטבל בבבלי מוקי לה בטבל דרבנן וקשה דכתב המג"א (בסי' ש"ו סעי' כ"ב) דדבר דרבנן מעשרין ביה"ש בקריאת השם ושכן כתב הר"ש א"כ אמאי לא יערב בטבל דרבנן הא ראוי לעשר ביה"ש כו' וטעה בזה דמידי דלא חזי לשום אדם אין מועיל מה שראוי לתקנו וכ"ת הא חזי לקטנים אם מאכילין אותו בידים איסורא דרבנן אך זה אינו דא"כ הוא מתהני בהנאה של כילוי ויתבאר במ"א ודו"ק: