נועם ירושלמי על סוכה ג:א:ב

לולב הגזול והיבש פסול כו' הני ר"ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול כו' מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו. גזל לולב מיכן והדם מיכן וערבה מיכן ואגדן נשמעינה מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני כשירה ואית תניי תני פסולה ר' סימון בשם ריב"ל מאן דאמר כשירה בשגזל קרקע מ"ד פסולה בשגזל פסל ואיפשר שלא ייקשר במיישב מלמעלן רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה איזו היא גזולה פסולה כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל אמר לו מאן שרא לך:

הנה הק"ע גריס רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה כשירה והוא שלא יחלוק על שיטת הש"ס דילן דמכשרי שגזל קרקע משום דקרקע אינה נגזלת ועוד משמע מהא דקאמר איזו היא סוכה פסולה כל שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו פי' הא דקאמר שנכנס לתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו כמו שכתבו התוס' והג"א דראובן שבנה בחצירו של שמעון שלא מדעתוובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו פסולה שאין עליו תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן כו' אך משמעות הירושלמי דמסיק כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך משמע דחילק על שיטת הש"ס דילן דאמרינן בסוכה (ד' ל"א) ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמר רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו אי קרקע נגזלת סוכה גזילה היא ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן לטעמייהו דאמרי אד יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא אבל גזל עצים וסיכך בהן ד"ה אין לו אלא דמי עצים והירו' חולק ע"ז דר' יוחנן סובר דבין זה ובין זה פסולה דאם גזל עצים ולא שינה בהם וכן אם גזל קרקע נמי אינו יוצא:

ולכאורה איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דיאוש מועיל בקרקע וכמו שכתבו התוספות בסוכה ודף ל') בד"ה וקרקע אינה נגזלת שהביאו הירושלמי (ספ"ז דכלאים) דפריך ויש קרקע נגזלת א"ר לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע וא"כ יש גזל בקרקע ואם נתייאשו הבעלים קנה הגזלן. וא"כ יש גזל בקרקע ולא דמי לשאולה. והא דאמר רב נחמן דמחלוקת בשתקף חבירו והוציאו מסוכתו דר' אליעזר לטעמיה כו' ורבנן לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא היינו משום דהש"ס דילן אזיל לטעמי' דס"ל דלא מהני יאוש בקרקע וכמו שהוכיחו מהך דב"ב (ד' מ"ב) מהא דמכר לו את הבית מכר לו את השדה אין מעיד עליה כו' וא"כ כיון דיש יאוש בקרקע אע"ג דרבנן סברי בב"ק (ד' קי"ז) דהגוזל מחבירו ושטפה נהר שאומר לו הרי שלך לפניך אפ"ה כיון דיכול להיות קנוי' לגזלן ע"י יאוש ע"כ הוי גזילה ועל כן פסול:

ועוד דרב נחמן אזיל לטעמיה שסובר דיאוש לא מהני כמו דאמרינן בב"ק (ד' ס"ח) איתמר המוכר לפני יאוש רב נחמן אמר חייב ורב ששת אמר פטור רב נחמן אמר חייב ומכרו אמר רחמנא דהא זבין ל"ש לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש. רב ששת אמר פטור חיובו לאחר יאוש הוא דאהני מעשיו אבל לפני יאוש דלא אהני מעשיו לא מיחייב כו' אלמא שסובר ר"נ דיאוש לחוד לא קני וא"כ אינו קינה קרקע ביאוש. וכן הש"ס דילן סובר להלכה דיאוש לחודיה לא קני אבל לשיטת הירושלמי שסובר דיאוש לחוד קני וכמו שאבאר לקמן וסובר דבקרקע מהני יאוש ע"כ סובר דאפילו גזל קרקע נמי פסולה:

וע"כ אומר הירושלמי סוכה גזולה אית תניי תני כשירה ואית תניי תני פסולה ר' סימון בשם ריב"ל מ"ד כשירה בשגזל קרקע פי' כשגזל קרקע ואיפשר שסובר דיאוש לחודיה לא קני כמו דפליגי אמוראי בב"ק (ד' ס"ו) מאן דאמר פסולה כשגזל פסל משום דגזל פסל יש בזה גזל דאם נשתנית אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וע"ז אומר ואיפשר שלא יקשר (פי' וא"כ קני ע"י שינוי) וע"ז משני במיישב מלמעלן (פי' שאינו קושר). רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה (פי' שסובר ר' יוחנן דיאוש לחודיה קני ויש יאוש בקרקע וע"כ סובר דבין זה ובין זה פסולה (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"ו) לאחר יאוש מאי ר' יוחנן אמר חייב ור"ל אמר פטור כו' וא"כ סובר ר' יוחנן דיאוש לחודיה לא קני והירושלמי סובר דר"י סובר דיאוש לחודיה קני:

ועוד יש להביא ראיה מהירושלמי דס"ל דיאוש לחוד קונה והוא מהירושלמי (רפ"א דביכורים) האריסים והחכירים כו' והגזלן אין מביאין מאותו הטעם משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך. ואמרינן בגמרא עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה (פי' אם הוי כגזלן) וע"ז אומר ולא דמים הוא דחייב לו (פי' וא"כ קנינהו בשינוי מעשה וא"כ הוי כדידיה) עד כדון בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה (הוא ט"ס וצ"ל עד כדון בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה) פי' בידוע שלא נתייאשו הבעלים א"צ להביא ביכורים ואפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה: (פי' אפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה ולשיטת הירושלמי יאוש כדי קני וא"כ צריך להביא ביכורים) סברין מימר מן הדא הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים כלום צריכה לא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים (הוא ט"ס וצ"ל שנתייאשו הבעלים) ממנה. אבל בגזילה שנתייאשו (הוא ט"ס וצ"ל שלא נתייאשו) הבעלים ממנה אפילו בתרומה לא עשה ולא כלום (פ' שמביא ראיה דביכורים א"צ הגזלן להביא אפילו אם נתייאשו הבעלים ממנה דמדתני הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים (פי' שהגזלן חייב בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים ואם בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה א"כ איך תורם הא תני הגנב והגזלן והאנס בזמן שהבעלים מרדפים אחריהם אין תרומתן תרומה ולא מעשרותן מעשר ולא הקדישן הקדש אם אין הבעלים מרדפין אחריהם תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדישן הקדש. ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא זה תורם ולא זה תורם (פי' דשניהם אינם יכולים לתרום הבעלים מפני שאינו ברשותו והגזלן מפני שאינו שלו ר' אסי בשם ר' יוחנן אפי' הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה א"ר יוסי עד כדון אנו קיימין בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה וע"כ אינו מביא ביכורים פי' דהא דתנן דהגזלן אינו מביא ביכורים מיירי בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה וע"כ אינו מביא ביכורים אבל בגזילה שנתייאשו הבעלים אפילו בגזל קרקע (דבגזל זמורה ונטעה אמר בירושלמי שלמי דדמים הוא דחייב לו) מביא ביכורים וע"ז פריך וליידא מילה אין תנינן הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים (פי' דא"כ דמיירי בלא יאוש איך תני הרי אלו בתרומה ומעשר דהא הגנב והגזלן אינם יכולים לתרום וע"ז משני איפשר לפירות לצאת בלא ביכורים איפשר (וצ"ל אי איפשר) לצאת בלא תרומה ומעשרות (פי' דבתרומה אע"פ שאינו יכול לתרום אעפ"כ הפירות הם טבל) ע"ז אומר שיש בתרומה ומעשר היינו שחייבים בתרומה ומעשרות שאי איפשר לפירות לצאת בלא תרומה ומעשר אבל בביכורים איפשר לצאת בלא ביכורים דבביכורים פטור לגמרי כיון דהגזלן פטור מביכורים ע"כ פטור לגמרי מביכורים. וע"ז אומר בירושלמי אבל בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה עד כדון צריכה (פי' דבגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה איפשר לומר דצריך הגזלן להפריש ביכורים):

וא"כ מוכח ששיטת הירושלמי דיאוש כדי קני אפי' בגזל קרקע. וכמו דאמר תחילה עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה ונטעה לא דמים הוא דחייב לו וגם שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דבש"ס דילן אמרינן בב"ק (דף ס"ז) הגנב והגזלן והאנס הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומעשרותן מעשר ואמרינן התם דאיכא שינוי השם דמעיקרא טבלא והשתא תרומה ולשיטת הירושלמי דאם אין הבעלים מרדפים אחריהם תרומתן תרומה משום יאוש לחודיה ולא כדמשני בש"ס דילן וא"כ מוכח דס"ל דיאוש לחודיה קני וכמו שביארתי ודו"ק):

ואיפשר לומר דרבנן דקיסרין אזלי לטעמייהו דהנה בספרי נחלת יהושע (סי' ז') הוכחתי דהירושלמי סובר דיאוש לחודיה קני דאיתא בירושלמי (פ"ב דקדושין) אית תניי תני מקדשין בגזילה ואית תניי תני אין מקדשין בגזילה כו' מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה. מאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. וביארתי שם דהירושלמי סבירא ליה דיאוש לחודיה קני עיי"ש שביארתי בארוכה:

עוד ביארתי שם הירושלמי (פ"ט דב"ק) חילפי אמר נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה. אמר ר' מנא אזלית לקסרין כו' לר' חזקיה דדריש ליה משום ר' יעקב בר אחא. אין אית בר נש פליג על חילפי שאין משלם לו חמץ יפה. הכל מודים בחמץ שמשלם יפה וביארתי שם דכיון דס"ל להירושלמי דיאוש לחודיה קונה ע"כ ס"ל להירושלמי דגזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע והודה דכיון שמתייאש דהא אינו יכול להוציא מידו שכבר נפטר על ידי שבועתו (ועיין שם מה שהבאתי הירושלמי פ"ב דקידושין) מאן דאמר מקדשים בגזילה שהוא יכול להוציא מידו מ"ד אין מקדשין בגזילה שאינו יכול להוציא מידו, וא"כ כיון שקנה קודם הפסח ע"כ א"י לומר לו הרי שלך לפניך ואף שביארתי בספרי נועם ירושלמי דטעמא של חילפי דאזיל לטעמיה בב"ק (ד' קיו) דאיתא שם והאמר אילפא שבועה קונה כו' מאי שבועה קונה כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה יש בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים שפטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמיןממון ע"כ כיון שקנה קודם הפסח והא שצריך לשלם חמץ יפה הוא מחמת שחייבה התורה בתשלומין כמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) כל הודה כו' לא אמר רב דהא כתיב והתודה ואיתא בב"ק (ד' ס"ו) איתיביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש ואי ס"ד יאוש קונה אמאי אומר הרי שלך לפניך כו' וה"נ כיון שקנה בשבועה לשיטת הירושלמי וכמו שביארתי ע"כ אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וע"כ אמר חילפי נשבע לו קודם הפסח אחר הפסח משלם לו חמץ יפה עיין שם. אך כל זה לחילפי אבל למאן דפליג אחילפי ושבועה אינו קונה (כמו דסובר הש"ס דילן דלית הלכתא כרב כמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) מכדי דרב לא סבירא ליה משכוני נפשיה אדרב למה לך כו' אעפ"כ מודים בזה הדין והוא משום שסוברים דיאוש קונה אעפ"כ הכל מודים שמשלם לו חמץ יפה והוא משום דיאוש קונה:

וא"כ כיון שאומר דר' מנא אזיל לקיסרין ור' חזקיה קאמר דהכל מודים שמשלם לו חמץ יפה והוא משום דיאוש קונה וע"כ אומר הכא בירו' רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה. פי' אפי' בגזל קרקע משום דיכול לקנות ע"י יאוש ומיירי קודם יאוש דקיי"ל כרבנן דר' שמעון בב"ק (ד' י"ד) דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא וכמו דאמרינן בקידושין (דף נ"ב) לית דחש להא דר"ש דאמר סתם גזילה יאוש בעלים]:

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ג דב"ק ה"א) דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימה בעיני' ולא נשתנית מברייתה אומר הרי שלך לפניך והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד דלמה בגזילה אומר לו הרי שלך לפניך ובגניבה אמרינן דלעולם משלמין כשעת הגניבה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר והוא משום דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים וע"כ כיון דלא קנה אומר לו הרי שלך לפניך משא"כ בגניבה כיון דסתם גניבה הוי יאוש בעלים וע"כ כיון שביארתי שהירושלמי סובר דיאוש לחודיה קני א"כ לא יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו שהוכחתי מהא דב"ק (ד' ט"ו) דפריך ואי ס"ד דיאוש קנה אמאי אומר לו הרי שלך לפניך כו':

אך שצריך לבאר הא דקאמר איזי היא גזילה פסולה כל שהוא נכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו. א"כ לפי מה שביארתי אינו מדוקדק דהא קאמר תחילה רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה פסולה וא"כ איך קאמר איזו היא גזילה פסולה. ע"כ נראה לי להגיה ואיזו היא גזולה פסולה לר"ש זה שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו (פי' לשיטת הירו' שביארתי דס"ל דיאוש לחודיה קונה וא"כ לר"ש שסוב' דסתם גזילה הוי יאוש בעלי' א"כ אמאי פסול' וע"ז אומר בשנכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו וא"כ לא מתייאש דהא לא ידע שנכנס לסוכתו של חבירו [והי' כתוב איזו היא גזילה פסולה לר"ש נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו ונשתבש בדפוס מהא שהי' כתוב לר"ש והדפיסו כ"ש ואח"כ הדפיסו מבואר כל שהוא] וצ"ל לר"ש כמו שביארתי:

ובזה יתבאר תחילה הירושלמי מה פליגין בשגזלו משופה. אבל אם גזל ושיפהו דמים הוא חייב לו וכתב הק"ע מה פליגין כו' אך הא דקאמר בשגזלו משופה משמע דאלולב קאי וקשה מי איכא למ"ד דלולב הגזול כשר עכ"ל ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר מה פליגין בשגזלו משופה ופליגי בזה ר"ש ורבנן דלר"ש דאמר דסתם גזילה יאוש בעלים הוא כשר וכמו דאיתא בסוכה (ד' ל') לעולם ביו"ט ראשון ולא מיבעי' קאמר לא מיבעי' שאול דלאו דידיה הוא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים וכדידיה דמי קמל"ן ולרבנן שסובר דסתם גזילה לא הוי יאוש בעלים לולב הגזול פסול וע"ז אומר מה פליגין בשגזלו משופה (פי' בשגזלו משופה פליגי בה ר"ש ורבנן) אבל אם גזל ושיפהו דמים הוא דחייב לו:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בסוכה (ד' ל"א) ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברה"ר ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמר ר"נ מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ור"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא י"ח בסוכתו של חבירו כו' אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים ממאי מדקתני דומיא דרה"ר מה רה"ר קרקע לאו דידיה הוא סוכה נמי לאו קרקע דידיה הוא ומשמע מזה דאי לאו הא ראיה מדקתני דומיא דרה"ר הוי מוקי לה בפלוגתא אחרת ובמאי פליגי ועיין פני יהושע שהאריך בזה ולי נראה דאי לאו מדיוקא דומיא דרה"ר הוי מוקי לה כגון שגזל פסל וכיון שסיכך בה קנאו בשינוי וכמו דאמרינןבירושלמי מ"ד פסולה בשגזל פסל ופריך לאו כשר שלא יקשר (פי' וא"כ קנינהו בשינוי) וע"ז משני במיישב מלמעלן. וא"כ היה איפשר לומר דפליגי בסוכה גזולה ג"כ כגון שגזל פסל ופליגי אי שינוי קינה ור"א דשמותי הוא דהיינו מתלמידי ב"ש כמו שכתבו התוספות בפ"ק דנדה (ד' ז') סובר כב"ש דשינוי אינו קונה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ד) אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש כו' כולהו ס"ל שינוי במקומו עומד וכן אמרינן בב"ק (ד' ס"ח) לעולם לא תיפוך סיפא ב"ש היא דאמרי שינוי במקומו עומד וא"כ לא קנינהו בשינוי ע"כ ר"א פוסל וחכמים סוברים דשינוי קני וע"כ מכשירין וכן איפשר לומר דפליגי בתקנת מריש וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ה) גזל מריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו וב"ה אומרם אין לו אלא דמי מריש בלבד משום תקנת השבין. וא"כ ר"א דשמותי הוא ס"ל כב"ש דלא עשו תקנה מריש ושינוי ע"כ אינו קונה ע"כ אינו יוצא אבל חכמים סברי דשינוי קונה. או משום תקנת מריש וע"כ מכשירין וע"ז אומר ממאי דקתני דומיא דרה"ר ע"כ מוקי לה כשתקף חבירו והוציאו מסוכתו וחכמים מכשירין משום דקרקע אינה נגזלת כו' וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי שסובר דיאוש קונה ויש יאוש לקרקע ע"כ פוסל אפילו בשגזל קרקע וע"ז אומר רבנן דקיסרין בשם ר' יוחנן בין בין זה ובין זה פסולה משום דיאוש לחודיה קני איזו היא סוכה גזולה פסולה לר"ש ולפי מה שהגהתי) (פי' דא"כ דיאוש לחודיה קני ור"ש שסובר דסתם גזילה הוי יאוש בעלים וא"כ לר"ש איזו היא סוכה גזולה ע"ז אומר כל שנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו וע"ז אומר כהדא גמליאל זוגא עביד מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך (ור"ל אזיל לטעמי' דס"ל בש"ס דילן בב"ק (דף ס"ו) ר"ל אמר פטור חיובי' לפני יאוש הוא אבל לאחר יאוש קנה ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר) וע"כ א"ל מאן שרא לך ודו"ק: