נועם ירושלמי על סוכה ב:ז:ב

ר"א אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון בלבד ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:

ואמרינן בגמ' מ"ט דר' ליעזר נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אוהל מועד תשבו יומם וגילה מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג מה ט"ו שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט"ו שנאמר בחג לינה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברי' בעיי אומריהם (ט"ס וצ"ל אי מה) להלן עד שיכנסו למצה בתאוה וכא עד שיכנסו לסוכה בתאוה ר' זעירה בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה ר' הושעיא אומר כל ז' חובה. ר' ברכי' אמר פליגין רב אבונא אמר לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו מה דאמר ר' הושעי' בשלא נתן דעתו:

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דאמאי קאי הא דא"ר הושעי' כל ז' חובה גם מה דקאמר מה דאמר ר"י כשנתן דעתו מה דא"ר הושעי' כשלא נתן דעתו והנה הק"ע פירש דר' הושעי' אמר כל שבעה חובה אף לרבנן לאכול כל יום בסוכה דאסור להתענות ביו"ט אלא בלילות פליגי ר"א ורבנן. ופירש בשנתן דעתו לצאת ידי סוכה באכילת לילה הראשונה תו לא צריך ובשלא נתן דעתו לצאת באכילת לילה הראשונה יש לו תשלומין כל שבעה וזה דוחק גם הפ"מ פירש כמו הק"ע עוד פירש שם דקאי הא דאמר ר' הושעי' כל ז' חובה אמצה וזה דוחק גם פירש שם דהא דאמר כאן בשנתן דעתו לאכול דהיינו שנתכוון לצאת ידי מצוה משום דמצות צריכות כוונה וכל זה הם דחוקים:

ע"כ נראה לי דפליגי אליבא דר"א דאמר דיש לו השלמה דאם לא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון. וקאי על הא דאמר ר' זעירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה וא"כ אף דכזית אינו צריך סוכה ומותר לאכול כביצת עראי חוץ לסוכה אך הר"ן כתב ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה אפ"ה בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה עשאו אכילת קבע:

והנה השעה"מ כתב דהא דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה היינו דוקא לשאר ימי החג אבל ביו"ט אפילו אכילת עראי חוץ לסוכה היינו כזית או כביצה אסורה והיינו טעמא משום דאכילת שבת ויו"ט עראי דידהו חשיבא קבע כיון דכתיב וקראת לשבת עונג וכההיא דאמרינן בביצה (ד' ל"ד) שבת קובעת למעשר והיינו טעמא משום דכתיב וקראת לשבת עונג ופירש"י דכיון דאכילה דידהו עונג קבע שאין בו עוד עראי אלא קבע כו' ואע"ג דהתם קאמר שבת קובעת מ"מ משמע דהוא הדין י"ט דיו"ט נמי איקרי שבת ומצוה לכבדו ולענג בשבת כו' עכ"ל. ובפרט לדברי ר"א שסובר בביצה (שם) דשבת קובעת למעשר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר. וכמו דאיתא שם ר' אליעזר לטעמיה דאמר תרומה קבעה וכש"כ שבת דתנן כו' וא"כ אפילו כזית הוי קבע:

[ואף לפי מה שכתב שם השעה"מ דסעודת שמחת יו"ט הוי קבע דלא צריך שיעור ביצה אלא כזית לבד הוי קבע ואף דלדברי ר' אליעזר שסובר דשמחת יו"ט הוי רשות א"כ אי איפשר לומר דהטעם משום שמחת יו"ט (וכן כתב שם השעה"מ) אך לשיטת הירושלמי ניחא דאיתא בירושלמי (פ"ו דפסחים ה"ב) אמר ר' אליעזר ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת כו' אמר לו ר' אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה ואמרינן שם מה רשות (כצ"ל) לא כן תנינן המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות כו' אמר ר' ירמיה מהו רשות רצה בישל רצה לא בישל (פי' שיכול לענג את היו"ט בדברים אחרים שאין בו חילול יו"ט) וא"כ ר"א נמי סובר דשמחת יו"ט הוי מצוה לפי שיטת הירושלמי וע"כ הוי כזית קבע משא"כ חוה"מ כמו דאיתא בש"ע או"ח (סי' קפ"ח) דחוה"מ דינו כר"ח שאינו חייב לאכול פת וא"כ לר"א שסובר דאם לא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון וכן יכול להשלים כל ימות החג וא"כ אם משלים בשאר ימות החג מה שלא אכל בלילי יו"ט לדברי ר' אליעזר פליגי בזה ר' יוחנן ור' הושעי' דלר' יוחנן שסובר בריש חגיגה דכל שבעה תשלומין לראשון א"כ יכול להשלים במה שאכל כזית בסוכה ואע"ג דכזית לא בעי סוכה והא דיוצא בלילה הראשון בכזית כמו דאמרינן שם ר' זעירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה וכא עד שיאכל כזית דגן בסוכה היינו או משום דשמחת יום טוב עושה קבע וכן קובעת למעשר וע"כ יוצא בכזית אבל אם לא אכל בלילי יו"ט ראשון אם יכול להשלים בשאר ימות החג בכזית זה תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעי' בריש חגיגה דאמרינן שם א"ר (וצ"ל) אמר ר' יוחנן כל שבעה תשלומין לראשון אמר ר' אילא מפסח השני למד ר' יוחנן כמה דר"י אמר תמן פסח שני תשלומין לראשון כן הוא אמר הכא כל שבעה תשלומין לראשון ר' הושעי' אמר כל שבעה חובה:

והנה אמרינן שם מה נפק מביניהון כו' בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתי' דר' יוחנן ור' הושעי' חייב אף בטמא כן נטמא בשאר הימים על דעתיה דחזקיה פטור על דעתיה דר"י ור' הושעי' חייב: וביארתי (בפ"ג דמוע"ק) שנראה לי שיש (ט"ס בירושלמי וכצ"ל) אף בטמא כן נטמא בשאר הימים דהיינו שהיה תחילה טהור ואח"כ נטמא דלר' יוחנן שאומר דכל ז' תשלומין לראשון ע"כ אפי' נטמא אח"כ ואינו בר ביאה אעפ"כ כיון שהוא תשלומין לראשון יש לו כל הדין של יום ראשון וצריך להביא קרבן בשאר הימים וע"ז אומר על דעתיה דחזקיה ור' יוחנן חייב על דעתיה דר' הושעי' פטור כיון שאינו בר הבאה אח"כ]:

וכן כתבו התוס' בחגיגה (ד' ט') בד"ה כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני וכתבו וצ"ע אם היה פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא רמי עלי' בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' הושעי' לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה. וא"כ משמע דמספקא להו רק לר' הושעי' שאומר דתשלומין זה לזה אבל לר'יוחנן שסובר דכולן תשלומין דראשון ע"כ ודאי חייב ואף שהט"א הוכיח דלשיטת הש"ס דילן אפילו לרבי יוחנן שסובר דכולן תשלומין לראשון אעפ"כ אם אינו בר ביאה אחר כך פטור זהו לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי לרבי יוחנן שסובר דכולן תשלומין דראשון חייב:

[וכן ביארתי בהירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"ד) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשיה אתפלגון ר' י חנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר. וביארתי שם דלר' יוחנן כיון דהוי תשלומין לראשון וביו"ט הוי של כל המשמרות ע"כ אעפ"י שהתשלומין הוא בחול אפ"ה הוי העורות של כל המשמרות ורשב"ל פליג ע"ז וכן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל בפ"ד דתענית) דר' יוחנן אמר דאמרו במוצאי שבת כשחרב בהמ"ק שירו של יום ורשב"ל אמר שירו של אתמול וביארתי שם דפליגי בזה דר' יוחנן סובר דשירו של יום היה שאמרו שירה על הנסכים והנסכים היו לתשלומין של קרבן שהקריב ביום רביעי וע"כ אמרו השירה של רביעי ושבת דהיינו וישב ה' עליהם את אונם וברעתם יצמיתם. וע"כ אמר שירו של יום היה ורשב"ל אמר שירו של אתמול היה משום שסובר דאף בנסכים דאמרינן דמביא אדם קרבן היום ונסכים למחר אעפ"כ צריך לומר השירה של יום שמקריבין בו הנסכים וא"כ כיון שהיה במוצאי שבת א"כ איך אמרו שירה של יום רביעי וע"ז אומר שירו של אתמול הי' ואילי' בעלמא הוא דנפל בפומיה

ובזה יתבאר הא דאמרינן הכא בירושלמי ר' הושעיא אמר כל ז' חובה (פי' דפליגי בזה ר' יוחנן ורשב"ל דלר' יוחנן יכול להשלים בשאר ימות החג דהיינו שיאכל כזית דגן ואע"פ דבחוה"מ לא הוי כזית קבע וא"כ איך יצא מידי סוכה והא כזית פטור מסוכה אך כיון שהוא לתשלומין דראשון דהיינו יו"ט וביו"ט יוצא בכזית דסעודת יו"ט הוי קבע וע"כ יוצא בחוה"מ נמי כיון שהוא לתשלומין של יו"ט יש לזה הדין כמו ביו"ט) וכמו שסובר ר' יוחנן דבראיה אף שנעשה חיגר אח"כ אעפ"כ יכול להביא אע"פ שנעשה בר פטור אח"כ ור' הושעיא שסובר דכל ז' חובה וע"כ סובר דכיון דנפטר אח"כ ואינו בר ביאה אינו יכול להביא וע"כ סובר נמי דכל ז' חיבה ואינו יוצא בכזית כיון דבימות החול לא הוי קבע וע"ז אומר ר' ברכי' אומר פליגין פי' דזה יהי' תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעיא אם שכולן תשלומין דראשון וע"כ יוצא בכזית ולר' הושעיא שסובר דכל ז' חובה ע"כ אינו יוצא בכזית וצריך לאכול שיעור יותר מכביצה כדי שיתחייב בסוכה:

וע"ז אומר ר' אבינא לא פליגין מה דאמר ר' יוחנן בשנתן דעתו מה דאמר ר' הושעיא בשלא נתן דעתו פי' שאומר דאין זה תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור' הושעיא כמו דפליגי בחגיגה דהתם פליגי אם הי' תחילה בר חיובא ואח"כ נעשה בר פטור דהיינו שהי' חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני או שהי' פשוט בראשון ונעשה חיגר בשני אבל הכא הגברא הי' תחילה בר חיובא ואח"כ בר חיובא רק דלא אכל בסוכה בלילה ראשונה וצריך להשלים בחוה"מ הא דאם יוצא בכזית או שצריך לאכול יותר מכביצה תלוי בזה דר' יוחנן שאומר דכולן תשלומין דראשון היינו שהיה בדעתו לאכול (פי' שתחילה רצה לאכול בלילה הראשונה אלא שאח"כ אירע לו אונס שלא אכל בלילה הראשונה וא"כ לא הי' חייב בדבר. ע"כ אם אוכל בתורת תשלומין יכול לאכול כזית משום דהוי כמקיים המצוה של אכילת סוכה בלילה הראשונה וע"כ יוצא בכזית נמי כמו שאם היה אוכל בלילה ראשונה:

וע"ז אומר הא דאמר ר' יוחנן כשנתן דעתו (פי' שרצה לאכול) (וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דמוע"ק) בשנתן דעתו לפנותו כמו בשעה שסתם הגולל הראשין רצה לפנותו וע"כ מונים לו משיסתם הגולל השני אבל אם לא נתן דעתו לפנותו פי' ואח"כ פינה אותו ע"כ מונים לו משיסתם הגולל הראשון) וכן הכא נמי שרצה לאכול אך שאירע לו איזה אונס ע"כ הוי התשלומין כמו בלילה הראשונה וע"כ יוצא בכזית ור' הושעיא שאמר כל ז' חובה בשלא נתן דעתו (פי' שלא רצה לאכול בלילה הראשונה וע"כ אע"פ שיש לו תשלומין לר"א אפ"ה לא הוי כמו שמקיים המצוה בזמנו וע"כ אין לו הדין רק של אותו היום ובחוה"מ לא הוי כזית קבע וע"כ אינו יוצא בכזית):

[וכן אמרינן בברכות (דף כ"ו) כולי יומא מצי ואזיל עד חצות יהבינן לי' שכר תפילה בזמנה מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהביה ליה ואמרינן שם אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית ב' ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו מיתיבי מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות מעוות לא יוכל לתקון זהו שביטל ק"ש של שחרית או ק"ש של ערבית כו' אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הכא במאי עסקינן שביטל במזיד ואף דהתם אמרינן דאף שלא ביטל במזיד אעפ"כ שכר תפלה יהביה ליה שכר תפלה בזמנה לא יהביה ליה ובביטל במזיד אמרינן דאין לו תשלומין כלל. התם הוא דבאמת אין תשלומין לתפלה כיון דתפלה תיקנום כנגד תמידין וא"כ אם לא הקריב תמיד של שחר אין לו תשלומין וכן תמיד של ערבית אלא דבתפלה תיקנו חכמים שיהא לו תשלומין אפי טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית ב' ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו וע"כ אין לו שכר תפלה בזמנו כיון שתפלה כנגד תמידין תקנום וע"כ אם ביטל במזיד אין לו תשלומין כלל כיון דמעיקרא כדינא אין לזה תשלומין כלל רק שחכמים תקנו שיהא לו תשלומין וע"כ אם ביטל במזיד אין לו תשלומין כלל אבל הכא דמדינא אית להו תשלומין לדברי ר' אליעזר. וע"כ יש נ"מ דאם רצה לאכול רק שנאנס ע"כ כיון דהוא תשלומין דראשון ע"כ יהבינן ליה שכר דבזמנו. וע"כ יוצא בכזית כמו ביו"ט אבל אם רצה לאכול כלל אע"ג שמדינא יש לו תשלומין וכל דבר שיש לו תשלומין אפי' אם לא רצה לעשות המצוה במזיד וכמו גבי פסח שני אם היה מזיד בפסח ראשון יש לו תשלומין בפסח שני אך כיון שביטל במזיד ע"כ אינו רק בתורת תשלומין וע"כ אין לו הדין כמו ביום ראשון וע"כ אמר ר' אבינא דלא פליגין ר' יוחנן ור' הושעי' בזה ודו"ק:

ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א בפ"ק דחגיגה (ד' ט') עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות וכתב הט"א וקשה לי מאי על זה נאמר דקאמר דכל מצות הקבוע להם זמן בעבר זמן ה"ל מעוות שאינו יכול לתקן וי"ל דמשמע להתנא דהני תרתי דקאמר קרא דה"ל מעוות ואינו יכול לתקון וגם חסרון שאינו יכול להמנות דסיפא דקרא מיירי בחדא מילתא והא ליתא אלא בחגיגה דכשעבר הרגל ולא הקריבו אע"ג שעדיין חייב להקריבו שהרי עבר על ב"ת בג' רגלים וכמה שכתבתי בסמוך מ"מ ה"ל מעוות שאינו יכול לתקן גבי מצות חגיגה כיון שלא הקריבו בזמן חגיגה ברגל ומ"מ עדיין מצות הקרבה דבהמה זו שהפריש ברגל לשם חגיגה עליו להקריבו לשם נדבה ואי המתין לה ולא הקריבה עד שמתה או נגנבה אינו חייב באחריותה ופקע מצות הקרבה מעתה לגמרי וה"ל חסרון שאינו יכול להמנות באותה בהמה עצמה והיינו כו' אלא קשה לי דבגמ' דסוכה (ד' כ"ז) תנן ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל ליל יו"ט ראשון ישלים ליו"ט אחרון וחכ"א אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות כו' וחסרון כו' והתם מאי תרי גווני איכא דהא בליל יו"ט האחרון בטל מצותה לגמרי וא"כ מ"ש דלא נקט להאי קרא גבי שאר מצות הקבוע להן זמן עכ"ל:

ולפי מה שביארתי ניחא הא דתנן וחכ"א ע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון (פי' שאומר בזה דודאי דלא מהני תשלומין אם אכל כזית אחר יו"ט הראשון כמו ביו"ט ראשון אבל אם אכל כדי אכילה יותר מכביצה שיש בו חיוב סוכה ה"א דמהני השלמה ע"ז אמרו חכמים וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות פי' דלא מהני תשלומין כמו ביום הראשון וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון אלא אף חסרון לא יוכל להמנות שאפילו אכל יותר מכביצ' אעפ"כ לא מהני השלמה):

ועוד איפשר שלשיטת הירושלמי דקאמר לקמן מחלפא שיטתיה דר' אליעזר תמן הוא אומר ד' סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכא אמר הכין. ומשני אמר ר' אחא למצוה הושווה (פי' אף דלא מהני השלמה למצות אכילת סוכה אעפ"כ למצוה הושווה להשלים מצות שמחת יו"ט דלשיטת הירושלמי לא חזר בו ר' אליעזר וע"ז אומר וחכמים אומרים עליהם נאמר מעוות לא יוכל לתקון פי' על הא דקאמר תחילה דמשלים בשאר ימות החג בסוכה ועל מה דקאמר דמשלים בלילי יו"ט האחרון למצות סעודת יו"ט ע"ז אומר וחסרון לא יוכל להמנות]: