נועם ירושלמי על סוכה א:יא:ב

שם (ה"א) מהו לישן תחתיו התיב ר' יצחק בר אלישיב הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו [הנה התוס' בסוכה (ד' י"ט) הכריעו מהירושלמי דאויר פחות מג' אין ישנים תחתיו כפירש"י והנה התוס' תמהו שם על פירש"י דכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום ע"י לבוד ולא דמי לסכך פסול פחות מג' דאין שייך לעשותו כסתום בסכך כשר מאחר דיש בו סכך פסול וע"כ כתבו דנראה כספרים דגרסינן התם אויר מצטרף וישנים תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו כו' עיין שם אלא שהכריעו מהירושלמי דאויר פחות מג' אין ישנים תחתיו:

ולי נראה דאיפשר לומר דאין משיטת הירושלמי ראיה לשיטת הש"ס דילן דהירו' לטעמי' אזיל בדין לבוד וכמו שביארתי הירושלמי בעירובין (פ"א ה"ט) מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים שיעור חבלים עוביין יותר על טפח שיהא הכל עשר טפחים אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר הא פחות מיכן לא ותני כן הביא דופן של שבעה טפחים והגביה מן הארץ פחות מג' כסתום אין את בעי מקשין הכין קשי' כו' והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה והוא דחוק מאוד ע"כ נראה לי (שנתחלפו השורות והוא ט"ס וכצ"ל) הא פחות מיכן לא. אמר ר' זעירא לא אמר אלא בעשר וביותר מעשר והפי' הוא כמו דאמרינן בעירובין (ד' ט"ז) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל י' טפחים ואי איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ותיסברא האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה כו'. וע"ז אומר בירושלמי הא פחות מיכן לא (פי' דמקשה אמתניתין דאמאי תנן מקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו וזו למעלה מזו כו' שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשר טפחים וע"ז פריך הא פחות לא ואמאי הא בפחות נמי סגי וכמו דמקשה הש"ס דילן דאי איתא דעומד מרובה על הפרוץ בערב נמי א"כ אמאי תנן שיעור והחבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו וכן פריך בירושלמי הא פחות לא. וע"ז משני אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר פי' שלא אמרו דפחות מג' הוי לבוד והוי כסתום אלא לענין עשר וביותר פי' לעשר דבעינן מחצה שיהו עשרה וע"כ אם היה קנה פחות משלשה אמרינן דהוי לבוד והוי מחיצה וכן ליותר מעשר והוא כמו דאמרינן בפ"ק דשבת (ד' ט') כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב ז' ומחצה פטור וכמו שפירש"י בד"ה אבל גבוה שבעה ומחצה והוא הדין לשני משהויין דפטור דכי מטא לפחות מג' סמוך לקרקע אמרינן לבוד במחיצתה והרי היא כמונחת נמצאו שוליה למעלה מעשרה ואינה נחה כלה ברה"ר וכן אמרינן בירושלמי (פ"י דשבת ה"ב) חזקיה אמר הוציא חבילה מרה"י לרה"ר מה שלא הניחה ברה"ר היה ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור אמר ר' שמואל בר רב יצחק הוציא קורה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה ברה"ר נכנס ראשה לרה"י אחרת הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר פטור וע"ז אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' דלא אמרו לבוד אלא במחיצה ד' ומשהו דאמרינן לבוד דהוי עשר. וכן ביותר מעשר דאמרינן לבוד דהיינו בזורק גופה או דהיינו שבעה ומחצה וע"כ כיון שהגיע לפחות משלשה נמצא שראשה למעלה מעשרה ואין כולה ניחה ברשות הרבים וע"כ פטור (ומה שכתבו התוס' דדוקא במחיצות אמרינן לבוד עיין שם והירושלמי קאמר בקורה ג"כ נתבאר ושם) בעירובין ודו"ק:

והא דקאמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר אבל בדבר אחר לא אמרינן לבוד אע"ג דאמרינן לבוד בכל הדברים וכמו דאמרינן(פי"א דשבת ה"ה) ר' יעקב בר אחא בשם רב המנונא שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה כמחיצה הן זהו לענין לבוד דאמרינן דכיון שהוא סמוך לגג הוי כגג:

וכה"ג אמרינן לבוד בכל אפי' בלא מחיצות וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' פ') בד"ה והעבירה דרך עליה וכתבו התוס' מפרש הרב דהוא הדין אפי' שלא דרך עליה אם העביר תוך שלשה לקרקע מצטרף וכן כתבו התוס' בכתובות (ד' ל"א) בד"ה רב אשי אמר כו' אי נמי כדרבא וכולי מילתא אשבת קאי כשצירף ידו למטה מג' דאע"ג דלא חשיבי לענין שבת הנחה אלא ע"ג מקום ד' איכא הכא חיוב שבת כשצירף ידו למטה מג' וקבלה וכן בירושלמי (פ"ח דגיטין) רב אדא בר אחוי לענין שבת שכל ג' שהם סמוכין למחיצה כמחיצ' דמי וזהו לראות כאילו הוא נח ע"ג קרקע או כמו שהוא סמוך למחיצה אבל לענין שיהא אויר כסתום הוא רק בעשר וביותר מעשר וכמו שביארתי בעירובין שם: וע"ז אמר ר' זעירא לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר (פי' דמשני אמה שאומר תחילה הא פחות מכאן לא ולפי הגהתי שהגהתי תחילה) פי' ואמאי תנן שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהא הכל עשרה טפחים הא פחות מיכן נמי והוא כמו שמקשה הש"ס דילן בעירובין (ד' ט"ו) אמר רב המנונא אמר רב הרי אמרו עומד מרובה על הפרוץ בשתי הוי עומד בעי רב המנונא בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים ואי איתא למה לי יתר על טפח ליעביד פחות משלשה וחבל משהו פחות משלשה וחבל משהו פחות מארבעה וחבל משהו ופריך ותסברא האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה אי מוקים ליה תתאי ה"ל כמחיצה שהגדיים בוקעין בה אי מוקים ליה עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה אי מוקים ליה במיצעי ה"ל עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות ושמעת מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד:

וע"ז הקשו התוס' בד"ה אי מוקי' ליה כו' וקשה להשר מקוצי דאכתי נעביד פחות מג' וחבל משהו ופחות משלשה וחבל משהו ופחות מג' וחצי וחבל משהו ופחות מג' וחבל חצי טפח ומשהו עיין שם והירושלמי מתרץ ע"ז דהא דאמרינן דפחות מג' כסתום לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר אבל לא לענין שיהא ממש כסתום שיהא כעומד ממש להיות עומד מרובה על הפרוץ זה לא אמרינן בפחות מג' דיהא כל כך כסתום וכן כתב הג"א הביאו המג"א באו"ח (סי' שס"ב) ועומד גמור מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד אבל אלו עומדים פרוצים הם אלא שעושים עומדים ע"י לבוד לא הוי עומד והירושלמי רוצה לומר דאפי' לענין עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת לא אמרינן דהוי כסתום וע"ז אמר ר' זעירא על הא דמקשה הא פחות לא. לא אמרו אלא בעשר וביותר מעשר וע"כ אומר דמהו לישן תחתיו (פי' באויר פחות מג' טפחים ע"ז אומר התיב ר' יצחק בן אלישיב הרי טיט הנדוק משלים במקוה ואין מטבילין בו והכא משלים בסוכה ואסור לישן תחתיו אבל לשיטת הש"ס דילן דנחשב כסתום אפי' להיות עומד מרובה על הפרוץ א"כ הוי כסתום ממש א"כ איפשר דמותר לישן תחתיו וסכך פסול גרע טפי דאין ישנים תחתיו כמו שכתבו התוספות ואין ראיה מהירושלמי ויש לדחות ודו"ק]: